מפגש צמרת.

אם הייתם שואלים את הארי לתוכניות שלו בקיץ, כנראה לעבוד בבית קפה לא הייתה הבחירה הראשונה, או השנייה. למעשה, סביר להניח שתמצאו את הרעיון איפה שהוא אחרי ניקוי חלונות אצל הדרסלים וקצת לפני בהייה בקיר מתייבש.  הארי ניגב זיעה ממצחו, במחשבה שנייה, לפחות אצל הדרסלים אפשר למצוא מזגן.

ובכל זאת, למרות החום הכבד והשעמום שבדבר, הארי מצא את עצמו מעביר את חופשה הקיץ שלפי שנתו השישית בתור מלצר (ושוטף כלים, מנקה שולחנות, זמר חתונות ורצח שכיר במקרים נואשים. מצב המשק קשה בתקופות האלה)  בבית קפה קטן בפינת הפרפר. הדרסלים החליטו שהשנה הם חוסכים בכסף  בהוצאות לא חשובות (ולא, תקציב האוכל הענק של דאדלי והתספורת השבועית של פנטוניה לחלוטין לא נכנסים לקטגוריה הזאת.) ולכן הם החליטו שעל האוכל שהארי אוכל בביתם, הוא צריך לשלם בעצמו. הארי וויתר על הוויכוח מראש, ככל הנראה להעביר את הימים בהגשת קפה עדיף על בריחה ודאדלי וחבורתו במשך כל היום.

צלצול פעמון קטע את מחשבתו של הארי, דלת החנות נפתחה וחבורת נערים נכנסו בקולות רמים של פטפוט. "-אז אמרתי לו, אבא שלי הולך לשמוע את כל הסיפור-"  הנער שהוביל את החבורה קטע את דיברו כשעיניו נפגשו בעיני הארי. "האיום הזה לא מרשים במיוחד, כל עוד אבא'לה שלך באזקאבן." הארי מלמל בהסיח דעת. הבחור הבלונדיני האדים והוביל את החבורה לשולחן בפינת החדר.

"ברוכים הבאים לבית הקפה של פנוטי, בו מגישים קפה עם חיוך" העווית שעברה על פניו של הארי יכלה להיחשב בתור חיוך באותו יקום מקביל בו מוצר השיער שסנייפ משתמש בו היה נחשב בתור שמפו. "מה תרצו להזמין?" הילד הנבחר הוסיף בחריקת שיניים.  "פוטי, אני מופתע לראות אותך כאן. לא ידעתי שמצבך הכספי עד כדי כך קש-  רגע! כמה מתוק, אתה מנסה לעזור לבוגדי הדם האהובים עליך, שיכלו להרשות לעצמם לקנות אולי קצת שכל לילדים שלהם." דראקו ענה בקול חלק, מתעלם מהווריד הפועם במצחו של הארי. 'עמוד 30, טיפוח נכון לזנב מטאטא, למטאטאים המיוצרים בשנים האחרונות יש נטייה להשחק בקצוות בעקבות גרירה' הארי לקח נשימה ארוכה והכריח את עצמו לחזור על השאלה: "מה תרצו להזמין?"  אחד מהנערים שבחבורה, (הארי לא ממש הבדיל בניהם, כולם היו גדולים, שרירים ובעלי משכל ממוצע נמוך משל גורילה)  התחיל לצחוק בקול רם מהבדיחה של דראקו. אף אחד לא יכול לקשר בין מקרה הרעלה בבית קפה מוגלגי קטן לילד הנבחר,  נכון? רק טיפ-טיפונת ציאינד בתוך הקפה לא יכולה להפריע לאף אחד. ובין כה וכה, בין אזקאבן ובית כלא מוגלגי, אין להארי ספק מה הוא מעדיף. (כן, אתם צודקים. ברור שהוא מעדיף את המקום שבו יצורים שחורים מוצצים את הנשמה שלו ומוציאים לו את החשק לחיות.)
 

בזמן שהוא ניסה להרגיע את עצמו, הארי המשיך בשינון פרק 12 של טיפוח ותפעול מטאטא. הוא שמע ברקע את החבורה של דראקו מדברת בקולות רמים ועלה על דימיון מסוים. קח מהם את הקסם, הוסף למנהיג של החבורה 70 קילוגרם ו-טאדאם!  דימיון מוחלט לחבורה של בן דוד. אותו הטמטום, אותו אוסף בריונים ואותו מבט מרושע שנותן לך חשק לברוח, או לבעוט בהם עם מקל הוקי.

הדלת נפתחת שוב בצלצול פעמון עדין, ומשב רוח קל נכנס פנימה וצנן את האוויר. "היי! ביג די!" קרא בסיפוק אחד מחבורת הבריונים של מאלפוי  (גורילה מספר 3, הארי החליט במוחו.) 'ביג די' וחברותו התיישבו בכסאות הנותרים שהיו בשולחן, ועונים על השאלה הברורה מאליה, לסיבה המפוקפקת להימצאות של דראקו בשכונה מוגלגית פשוטה.

"מה תרצו להזמין  להזמין" הארי שאל בפעם השלישית, בקול חורק ומלא תסכול. דאדלי ענה בקול רם "קפה לכולם הארי" בחיוך מהסוג הלא משועשע, שמזכיר מעט את פנטוניה כשהיא שולחת את את הארי לתלות את הבגדים התחתונים של כל המשפחה על החבל ליבוש.

הארי ניגש בחריקת שיניים אל המטבח, להעביר את ההזמנה. זה היה כמו סיוט שהתגשם, שני האויבים הכי גרועים שלו (וולדמורט אף פעם לא ניסה ללעוג לו, רק לרצוח אותו בייסורים. ולזה הוא למד להתרגל) בפגישה ידידותית.

עדיין, הוא שמע את קולו של מאלפוי מתעלה על קולות הפטפוטים השקטים בבית קפה, שואל את  דאדלי בפליאה: "אתה מכיר אותו?" דאדלי מהנהן בתחושה של חשיבות, "הוא הבן דוד הדפוק שלי שסיפרתי לך עליו בפעם הקודמת, ואיך בדיוק אתה מכיר אותו?" מאלפוי מתנועע לרגע באי נוחות, תוהה עד כמה מותר לו לספר. "הוא .. אנחנו, אנחנו לומדים באותו בית ספר. לצערי." דאדלי החוויר, וכמעט שבלי לשים לב הטה את הכיסא שלו לאחור. "אז אתה .." מלמל בלחש, "הארי לא נמצא במוסד לעבריינים? על  הקדוש אבוקדו?" שאל גורליה מספר 8 בהתקף חוכמה מפתיע.

הארי החליט לחזור להציל את המצב, לפני שמאלפוי או אחד מחבורתו ינסו להשיב אותם מטעותם.  "הו, לא! אנחנו  ... כן. לחלוטין, אנחנו לומדים ביחד באותו בית ספר לעבריינים." הארי שלח מבט מזהיר כלפי הבחור הבלונדיני, שלא יעיז לסתור את דבריו. "מוסד לעבריינים, פוטר? אבא שלי עוד ישמע את זה." סינן מאלפוי מתחת לשפמו, בלתי מרוצה בעליל.

"ובכן, פוטר יכול להציג את זה איך שהוא רוצה – אבל תאמינו לי, הוא וקבוצת החברים שלו נמצאים בתחתית של המקום הזה. אתה באמת חושב שאנשים ברמתי יסתובבו באותו מקום עם אנשים כמוהו?"  הקול המתנשא והקר של מאלפוי הדהד לרגע, לפני שהחבורה המוגלגית הנידה בראשה לשלילה במרץ. הפרצוף השמן של דאדלי היה מכווץ בריכוז, הוא היה נראה כמו חזיר שמנסה לשנן את הא'-ב' תוך כדי הליכה לאחור. הארי ממש ראה את הגלגלים שהסתובבו בשכלו הקטן של דאדלי, ואת המסקנה הבלתי נמנעת שיצאה מתוך אותו הליך מחשבתי – ככל הנראה, לא כל הקוסמים מופרעים. או לפחות יש חלק קטן ביותר ובלונדיני שלא כל כך מתועב ונורא.

הארי הסתובב והלך לטפל באנשים אחרים, הוא סובב את הגב למאלפוי. בידיעה שאם זו לא הייתה חופשת הקיץ – מאלפוי כבר מזמן היה שולח לעברו קללה. אבל הארי היה די בטוח שאפילו לאנשים מקורבים ועשירים כמוהו – לא מוותרים על אותו חוק טיפשי. (רק שינסה, יכול להיות מעניין לראות את מאלפוי בשימוע במשרד על שימוש בקסם מול קבוצה שלמה של מוגלגים. אפילו אב'אלה שלו לא יוכל להוציא אותו מזה נקי.)

הדקות עברו באיטיות מחרידה, עד שלאט לאט הנערים התחילו להתרומם ולהתפזר לדרכם. הארי, שצפה בשקט מחלון המטבח, היה צריך לשפשף את עיניו על מנת להאמין למה שראה באותו הרגע. מאלפוי הסתכל לצדדים בשקט, שאר הגורליות כבר היו במרחק מה, בלי לשים לב לכך שמנהיגם עוד לא יצא. הבחור הבלונדיני הוציא בחשאיות מכיסו מספר מטבעות, והניח בכלי לטיפ. כשהסתובב, התנגש חזיתית בדאדלי. הבחור הגדול הרים גבה בפליאה, צליל ההדהוד של המטבעות עדיין נשמע. "טוב, לפעמים חשוב לעזור לחלשים, לא?" מלמל דראקו בעודו מאדים קלות. דאדלי הנהן בהסכמה, והוסיף מספר מטבעות משלו אל הכלי. "למרות שהשירות היה גרוע."