Jane Doe

זה היה יום יפייפה, לא היו עננים בשמיים והשמש האירה את כל הארץ.
תלמידי השנה הראשונה שהיו לחוצים ונרגשים התחילו כרגע את יומם הראשון בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
הם סיירו במדשאות בית הספר יחד עם תלמידי השנה החמישית שנהיו מדריכים.
בקצה המדשאה עמדו להם ארבעה ילדים.
ארבעתם היו, לפי גודלם, בשנה הראשונה.
אך הם בניגוד לכל שאר התלמידים הם לא היו בסיור.
לכל אחד מהילדים היה מראה שונה ומיוחד.
בחבורה היה ילד שכל פניו היו מכוסות צלקות ושיערו היה חום בהיר.

ומי שהיה נראה כמו חברו היה נמוך למדי, אפילו יחסית לתלמידי שנה ראשונה, והיה בעל שיער שטני קצר.

לשני הבנים האחרים היה שיער שחור כלילה, לראשון מבינהם היה שיער ארוך ועיני ירוקות כאזמרגד ולשני היה שיער פרוע ועיני אגוז המוסתרות על ידי משקפיים עגולים.

בסוף המדשאה, רחוק מהחבורה עמדה לה ילדה שנראתה בודדה למדי, היא עמדה לבדה רחוקה מכולם, ולא זזה ממקומה.
אותנ ילדה הייתה למעשה יפה, עיניה שחורות כלילה שיערה ארוך וגלי ועורה כהה מהרגיל.
אותה ילדה נראתה לחוצה ללא סיבה נראית לעין, אך אף אחד לא הוטרד מזאת כיוון היותה חדשה בבית הספר.

הילדה הזאתי, זו הילדה שהסיפור שלנו מתחיל איתה, וזו הילדה ששמה הוא ג׳יין דו.

לאחר שהסיור נגמר הורשו הילדים להתרשם מבית הספר לבדם, ושוחררו.

ג׳יין הלכה מהמדשאות לכיוון חדר המועדון שלפתע שמעה מישהו מדבר אליה,
״היי, הכל בסדר?״ היא הסתובבה כדי לחפש אחרי משמיע הקול וראתה אותו, הוא היה אחד מארבעת הילדים בקצה המדשאה.
״הכל מצוין, אבל, מי אתה?״ היא שאלה בחוסר טאקט בולט.
״אה כמובן, סליחה. אני סיריוס״ ענה אותו ילד.
״אני ג׳יין״ היא אמרה.
״הכל בסדר?״ שאל אותה סיריוס בנימה מודאגת למדי.
״כמובן״ ענתה ג׳יין בחוסר סבלנות מתגבר.
״פשוט, אני וחברים שלי..״ בטח מהרביעייה הזאת, חשבת ג׳יין ״ראינו אותך לחוצה, ולבד אז רצינו לברר האם משהו קרה״.
״הכל בסדר, למעשה עוד לא הכרתי אף אחד״ ענתה ג׳יין וקיוותה לפרוש מהשיחה הזאת כמה שיותר מוקדם.
״אז בואי, אני אכיר לך ילדים״ הוא אמר והצביע לעבר שלושה ילדים הישבו על ספה ליד האח.
ג׳יין לא הגיבה והלכה דומם לידו, תהתה איך הכניסה את עצמה למצב הזה.

״היי כולם תכירו זאת ג׳יין״ אמר סיריוס כאשר הם הגיעו אליהם.
״היי״ אמרה ג׳יין במבוכה וניפנפה בידה קלות.

״היי ג׳יין אני רמוס לופין״ אמר הילד עם הפנים המצולקות.

״אני ג׳יימס פוטר, וזהו פיטר פטגרו״ אמר היד בעל המשקפיים והצביע על הילד הנמוך.

״וסיריוס, כפי שאת יודעת. סיריוס בלק״ הוא אמר וחייך.
״היי, אני ג׳יין דו, נעים להכיר אותכם״ אמרה ג׳יין בהתמהמהות ובמבוכה.
״ג׳יין דו… איזה שם זה, מוגלגי?״ שאל ג׳יימס בסקרנות.
נושא המשפחה, אף טוב לא ייצא מהשיחה הזאת חשבה לעצמה ג׳יין.
״לא יודעת, ההורים שלי אף פעם לא סיפרו לי על המקור״ אמרה ג׳יין, שמחה על התירוץ המהיר, עם כי הגרוע.

״אז ג׳יין, יש לך פה אחים או אחיות?״ שאל רמוס בניסיון להתחיל שיחה.

״לא ממש, אני בת יחידה״ אמרה ג׳יין, מוסיפה רק עוד שקרים.

״לי יש פה אח. הוא נמצא בסלית׳רין״ שיתף סיריוס את הקבוצה.
״באמת?״ שאלה ג׳יין בניסיון להחליף את נושא השיחה למישהו אחר.

״כן, קוראים לו רגולוס. הוא קטן ממני בשנה, אבל הוא קפץ כיתה לפני שנתיים״ אמר סיריוס. לא בכזה אושר.

רמוס שאל עוד על המשפחה של סיריוס והשיחה זרמה, כל אחד מהם שיתף את האחרים שפרטים על עצמו. וג׳יין, שרק רצתה להחביא את זהותה שמחה על ההזדמנות לשיחה שבה לא הייתה צריכה לשתף הרבה.

מה שהם לא ידעו, שאותה שיחה, היא הבסיס לידידות ארוכת השנים שתהיה להם.

שבע שנים עברו וחבורת הבנים וג׳יין ישבו במדשאות ודיברו.
במהלך השנים הפכה הקבוצה הזאת לבלתי נפרדת, וכל אחד מהם התבגר לאישיות שונה מכשהיה בשנתו הראשונה.
ג׳יימס וסיריוס, ניצלו את יופיים ונהיו אלילי מין, כפי שכינו אותם בקרב הבנות. אפילו הבוגרות.

כל אחד מהם החליף חברות כמו גרביים מבערך השנה הרביעית.

אך לאחרונה, ג׳יימס מיתן את התנהגותו והפסיק. הוא הכיר ילדה בשם לילי אוונס שהייתה שונה מכל הפרחות הזולות שהוא יצא איתם, אז לכן הוא החליט להשתנות עבורה.

רמוס פיתח מערכת יחסים רצינית עם ילדה בשם קרוליין, אך לאחרונה הם ניפרדו והוא נפגע מאוד מיחס שלה אליו. הוא התחיל להתרכז רק בלימודים והפסיק לצאת עם בנות לתקופה מתמשכת.

הוא גם סיפר לנו על המצב שלו, רמוס היה איש זאב.
ג׳יין לא משכה תשומת לב מיותרת ואיננה התחברה עם אנשים רבים, יותר מדי חברים זה סיכון למישהי כמותה.

היא נשארה כמו פעם, אותה ילדה קטנה ולחוצה שעמדה לבד בקצה המדשאות רק שהפעם הייתה מלווה בחברים הכי טובים שלה, ועמדה באמצע. 

החבורה ישבה באמצע המדשאה ודיברה על הלימודים, שבע שנים עברו ואף אחד מקבוצתה לא גילה את סודה של ג׳יין, את העבר המשפחתי שלה.

״ג׳יין לאן את הולכת בסוף לחג המולד?״ שאל אותה רמוס מתכוננן לאותה תשובה ׳להוגוורטס כמובן׳.

״הביתה״ היא אמרה והפתיע את חבריה לקבוצה.

״הביתה? את אף פעם לא חוזרת הביתה״ אמר פיטר מבולבל.

״הפעם היא שונה, אבא שלי עזב לחודש וחצי בחו״ל אז הסכמתי לחזור לבית ללא מריבות״ שיקרה ג׳יין במצח נחושה.
״אז אפשר לבוא אלייך?״ שאל סיריוס בתקווה מדומה, ״כן בבקשהה״ התחנן איתו ג׳יימס.

כבר בני 17 ועדיין מתנהגים כמו ילדים בני 3.

״מצטערת, אבל זה חג מולד ראשון שלי רק אם אמא והיא לא תסכים שאני אביא חברים״

אמרה ג׳יין, מותחת עוד ועוד את השקר.
״אוף״ אמרו ג׳יימס וסיריוס בתיאום מושלם.

״אז אי אפשר אפילו לבוא לבקר?״ שאל רמוס והצטרף לג׳יימס וסיריוס.

״לא״ אמרה ג׳יין בנחישות יתר.

״אבל אני יכולה לבוא לבקר אותך״ ארה ג׳יין לג׳יימס וחייכה, חייבים איכשהו לשמור על חברות.

״את תמיד מוזמנת אליי״ אמר ג׳יימס בחיוך מדושן עונג.

״אך לצערי עד שסיריוס לא יגמור לפרוק את כל הדברים שלו הבית יהיה בלגן״ אמר ג׳יימס והסתכל עליי ועל שאר הקבוצה במיסתוריות.

״הוא עובר לגור אצלך?״ שאל רמוס את ג׳יימס, מופתע למדי.

״תמיד חיכינו שתעבירו את החברות שלכם לרמה אחרת״ צחקה ג׳יין בעודה מעכלת את מה שסיפר לה ג׳יימס.
״זה לא ככה״ אמר סיריוס בצחוק ״אני סוג של ברחתי מהבית״ הוא הוסיף בנימה יותר רצינית. 

״סיריוס מה קרה? למה ברחת?״ שאלה ג׳יין המודאגת את סיריוס העצוב למחצה.

״אמא שלי, היא ממש הגזימה. התחילה לצרוח ולקלל אותי ואת כולם, כולם חוץ מרגולוס הקטן והמושלם שלה״ התחיל סיריוס לומר אך נעצר באמצע ולא המשיך.
״אז שלחתי לינשוף לג׳יימס ותוך שבוע כבר העברתי חלק מהדברים שלי אליו״.

״אז נבוא לבקר אותכם בשבוע השני של החופש״ אמר רמוס והנהן אליי.

״בשבוע השני״ הסכימה ג׳יין איתו.

הצילצול נשמע והחבורה התפרקה, כל אחד לשיעורו.

החופש הגיע וג׳יין לרכבת יחד עם הקונדסאים, שם החיבה הדבילי של ארבעת הבנים. 

הנסיעה עברה מהר יחסית ותוך זמן קצר הגיעו תלמידי הוגוורטס לרציף תשע ושלושה רבעים.

ביי, נתראה בחופש, דבר איתי אחר כך נשמעו בכל הרציף. ולאחר שנפרדה ג׳יין מחבריה לכה לכיוון הבית. בית היתומים.

ג׳יין הגיעה לבית היתומים במהירות והחלה לחפש אחרי המנהלת שאחראית על קבוצת הגיל שלה.

״היי רג׳ינה״ אמרה ג׳יין וחיבקה את המנהלת הזקנה שתמיד הייתה כל כך טובה כלפייה.

היא הלכה לחדרה הישן והחלה לפרוק את דבריה. פעם היתה לה שותפה, קראו לה מנדי.

אבל מנדי עזבה כי אימצו אותה כשהיא הייתה בת 10. ומאז ג׳יין בחדר לבד.

ג׳יין הייתה מהיתומים חסרי המזל, אלה שאף אחד לא רצה לאמץ. אז הם נישארו עד גיל 18 בבית היתומים ואז יצאו לרחובות, לחיים של עוני ועבודות מזדמנות.

היא השאירה חלק מהבגדים במזוודה כי היא ידעה שעוד שבוע היא תלך לבקר את סיריוס וג׳יימס.

ג׳יין החליפה לפיג׳מה ונכנסה למיטה, היא הייתה עייפה מהנסיעה הארוכה מהוגוורטס אז היא נרדמה בשנייה שהניחה ראשה על הכר.

בפעם הבאה שפתחה את עינייה היא ראתה את המנהלת רג׳ינה מנערת אותה ומבקשת ממנה לקום.

היא התעוררה והחליפה לבגדים לארוחת הבוקר.

מחכה לפגוש את כל הילדים שעזבה בחופשת הקיץ.

היא ידעה שבערך בצהריים המנהלת תקרא לה לחדרה ותבקש ממנה לחתום על מסמכים שנוגע ליום הולדתה ה- 18 שחל קצת אחרי סיום הלימודים.

עברו חמישה ימים מאז שג׳יין הגיעה לבית היתומים והיא בדיוק התכוננה ללכת לבקר את ג׳יימס וסיריוס.

היא הלכה להסתובב ולהגיד ביי לכל הילדים שהיו איתה, כמה מהם היא הכירה מאז שהם היו תינוקות, וכמה הגיעו לפני זמן קצר. אבל היא אהבה אותם. הם היו כמו האחים והאחיות שמעולם לא היו או יהיו לה.

לפתע שמעה ג׳יין קולות מוכרים ואחד הילדים הקטנים שהגיעה אליה בריצה ״ג׳יין חברים שלך הגיעו לבקר אותך״ הוא אמר מאושר, בטוח שדבר זה ישמח אותה.

״תודה קטנצ׳יק״ אמרה ג׳יין וחיבקה אותו.

לאחר מכן ג׳יין רצה אל השער, בתקווה שהיה פה איזשהו בילבול.

״אני לא מבין הינשוף הוביל אותנו לפה״,

״זה בית יתומים ג׳יימס״,

״גם כן ינשוף מפגר״.

היא התרחקה מהשער, מקווה שהם יחשבו שמדובר בטעות.

אך באותה שנייה טומסון הינשוף התעופף אליי ונחת על ידי.

״ג׳יין? זאת את שם?״ שמעה ג׳יין את ג׳יימס קורא לה והלכה אליהם.

״היי״ היא אמרה בראש כנוע, הבינה שכרגע הם גילו את אחד הסודות החשובים ביותר שלה.

״ג׳יין כאן את גרה?״ שמעתי את סיריוס אומר בדאגה, כאילו מתחנן שהיא תאמר ״לא רק באתי לבקר חברה״.

״כן סיריוס״ אמרה ג׳יין במבוכה ושתקה לאורך הדממה המעיקה שבאה אחרי זה.

״למה לא סיפרת לנו?״ שאל לבסוף רמוס.

״אני מניחה שהתביישתי״ אמרה ג׳יין בהבנה שעכשיו, אסור להם לגלות על ההורים שלה.

ג׳יין הזמינה אותם להיכנס פנימה והובילה אותם לחדרה.

״זהו החדר שלי״ היא אמרה בקול טיפה ביישן.

״היה לי פה פעם שותפה אבל היא עזבה אז נשאר לי החדר לעצמי״ היא הוסיפה, מתחילה להתרגל לרעיון שעכשיו הם יודעים.

היא תכננה לספר להם את האמת, אבל בסופו של דבר סיפרה רק שקרים.

		הפרק הבא