הוא חי?

דממה אפלה השתררה זה מכבר במצודת ליונס. צמחי קיסוס עלו במעלי האחוזה,לופתים את אבני החומה. דמות צעדה בשביל הארוך. היא נגלתה לסירוגין,כאשר אור הירח האיר דרך העצים עתיקי-היומין. פניה נגלו כאשר עברה את חורשת העצים. הדמות הייתה גברית ללא ספק,פניה ארוכים,בהירים,בעלי זיפי זקן.

הגבר עצר לרגע. הוא לגם מעט מבקבוק שהוציא מתיקו. לא ידוע מה היה הנוזל,רק שהרווה אותו מאוד, לכן חייך חיוך קל והמשיך ללכת.  הגבר המשיך לצעוד,האפלה אופפת אותו,החשכה מקיפה אותו.

הוא הלך לאט.

לאחר הליכה שארכה זמן רב,הוא הלם בשער המבצר.

לא נשמע קול תגובה.

הוא הלם בה שוב.

ושוב.

אז השער  נפתח לבד, בחריקה מצמררת, והאיש נכנס לחצר הפנימית של המבצר. הוא חלף על פני כלובים שוממים,שהזכר היחיד לקיום של חיים, פעם,היו שאריות עצמות. הגבר הסתכל,וראה עצם ירך של בן אדם. הוא התחלחל,והמשיך ללכת,כשספק מתבטא בצעדיו. הוא נקש בדלת נוספת,דלת הכניסה,ולאחר כמה נקישות,גם היא,נפתחה לבד,והובילה לאולם הלובי של ספק האחוזה-ספק המבצר. החשכה לא הבהילה אותו,האפלה לא הטרידה אותו. הוא שלף מבין קשרי החבל שכרוכים היו על מותניו מטה ארוך. הוא הניף את המטה באוויר והאור נדלק בנברשות הגבוהות,שגלדי שעווה ציפו אותן.

מכשף.

הו,כמה שנאו מכשפים באותם הימים.

מכשפים הוצאו להורג. מכשפים נרדפו,עונו והושפלו בכל מקום אפשרי, החל מהכפר הנידח ביותר,ועד לעיר הכי שוקקת חיים.

פלא שהאיש עדיין חיי.