רוז. רוז וויזלי

"רוז?"

"רוז!"

רוז התעוררה בבהלה. היא חשבה לרגע ששמעה את קול אביה, אך זה היה רק אלבוס.

"מה?" שאלה, כאשר על פניה מבט כעוס.

"אני חושב שאנחנו תכף מגיעים. כדאי לך ללכת ללבוש את הגלימה שלך" אמר בשעשוע למראה מבטה הכעוס של רוז.

כאשר הגיעו להוגוורטס, כבר היה לילה, וברכבת הרגישו את ההתרגשות הגדלה מרגע לרגע.

הטירה הייתה מדהימה ביופייה. למרות שכל ערב כמעט אביה של רוז סיפר לה על יופייה של הטירה, רוז לא חשבה שהטירה תהיה

עד כדי כך יפה.

כל התלמידים התחילו לרדת מהרכבת, עדיין מביטים סביב בהתרגשות. רוז לא יכלה לעצור את חיוכה למראה האגריד.

"האגריד!" צעקה בהתרגשות ורצה לחבקו.

"שלום לך, רוז" אמר בחיוך.

רוז הכירה את האגריד. הוא בא אליהם כל ימי חמישי ושישי לארוחת ערב. כך גם הכירה את אלבוס ומשפחתו.

"טוב, קדימה. בואו נלך לסירות." צעק. "תלמידי שנה ראשונה, אליי!" צעק שנית והם התחילו ללכת.

לאחר ההליכה הקצרה הם הגיעו לסירות.

"היי" רוז שמעה קול מאחוריה.

רוז הסתובבה. לפניה עמדה ילדה בעלת שיער זהוב ועיניים ירוקות כדשא. חיוכה היה גדול ועיניה ברקו מהתרגשות.

"קוראים לי אלנה הבר" אמרה, מחייכת. "רוצה לשבת לידי בסירה?"

"למה לא" אמרה רוז בחיוך. היא שמחה שלא תצטרך לשבת לבד.

הם התיישבו בסירות. הם שטו להוגוורטס.

--

"אית'ן שטוקן"

"מירה אזך"

"לין מור"

שמות ועוד שמות. עדיין לא הגיע תורם של אלבוס, אלנה או רוז.

"אלנה הבר"

אלנה החווירה והלכה לעבר הבימה.

היא התמקמה על הכיסא, בעוד סגנית המנהל, פרופסור זבודניק הפשילה את שרווליה ולקחה את המצנפת.

המצנפת "התיישבה" בקול על ראשה של אלנה.

לאחר מספר דקות היא צרחה בקול דקיק.

"גריפינדור!"

אלנה חייכה, שלחה מבט מעודד  אל רוז והלכה לעבר השולחן של גריפינדור.

"אלבוס סוורוס פוטר"

אלבוס רץ לעבר הבימה והתיישב על הכיסא בהתרגשות.

"גריפינדור" אמרה המצנפת בשיעמום גלוי.

אלבוס חייך חיוך רחב לשמע התשואות ורץ לעבר שולחן גריפינדור.

"רוז וויזלי"

רוז הלכה באיטיות לעבר הבימה. היא פחדה כל כך.

פרופסור זבודניק שמה בעדינות את המצנפת על ראשה.

"וואו, כמה דברים!" צווחה המצנפת.

רוז כמעט נפלה מכיסאה מרוב בהלה. היא הסתכלה סביבה, אך נראה שאף אחד לא שמע את הצווחה.

"חוכמה, אומץ לב וטוב לב. לפחות ברור שזו לא סלית'רין." צווחה המצנפת בקולה.

לגריפינדור, לגריפינדור, חשבה רוז בכל כוחה. רוז לא רצתה ללכת לגריפינדור רק בגלל חבריה ששם. גם הוריה וכל מי שהיא מכירה היו שם.

"גריפינדורית, הא? אין קצת גיוון? בסדר, בסדר. אך היית יכולה להצליח גם בהפלפאף וברייבנקלו"

"גריפינדור!" צווחה המצנפת בכל כוחה.

הפעם רוז באמת נפלה מהכיסא. היא קמה מיד והעמידה את הכיסא.

הפעם היא הייתה גם בטוחה ששמעו את המצנפת, כי קול תשואות בא משולחן גריפינדור.

רוז ממש דילגה אל שולחן גריפינדור והתיישבה בכיסא ליד אלנה.

"כל הכבוד" אמר לה ג'יימס וקרץ לה.

רוז חייכה ושלחה מבט אל המנהל. לפי מה שהיה כתוב במכתב, קוראים לו פרופסור סולרן הופ. לדעת רוז הוא באמת נראה קופצני.

לאחר הקראת הילד האחרון פרופסור סולרן נקש בכפיתו על כוס גבוהה. מיד השתחרר שקט באולם וכל הפרצופים הופנו אל פרופסור סולרן.

"שלום תלמידים יקרים" אמר בחיוך קופצני.

"ברוכים הבאים לשנה נוספת בהוגוורטס. פרופסור קוץ, השרת שלנו ביקש להזכיר, במיוחד לתלמידי השנים הראשונות" אמר והעיף מבט לעבר התלמידים.

"שהכניסה ליער האסור אסורה כמובן".

"וזהו זה" אמר בחיוך גדול. "כעת, לארוחה" אמר בצהלה.

מיד כל השולחנות נמלאו בסוגים שונים של מאכלים. רוז תהתה איזה סוג קסם זה, ואז נזכרה שקראה על כך בתולדות הוגוורטס. לגמדוני הבית סגולות מיוחדות ויש בכוחם לגרום לאוכל להתעתק לבדו. גמדוני הבית הכינו את האוכל בהוגוורטס ועשו את כל המטלות כגון סידור חדרי המועדון את חדריהם. לרוז היה נדמה שאימה לה אהבה את זה. אם היא זוכרת נכון, אימה ממש פעלה בשנה אחת שלה בהוגוורטס למען גמדוני הבית – כך לפחות אימה סיפרה לה.

רוז התחילה לאכול מהמטעמים שעל שולחן גריפנדור.

פיו של אלבוס היה מלא בצדפות, פיו של ג'יימס בצלי ופיה של אלנה בספגטי ארוך.

רוז בחרה לעצמה צלעות כבש מבושלות.

לאחר שכל התלמידים התפתמו, גם מהקינוחים וגם מהמאכלים המלוחים, פרופסור זבודניק קראה בקול שעל המדריכים לקחת את התלמידים החדשים למעונות.

"תלמידי גריפינדור, לפה!" קראה נערה עם שיער מתולתל ואדמוני.

לאחר שכל תלמידי השנה הראשונה הסתדרו לפניה בשורה, הם התחילו ללכת.

הם עלו במדרגות, מדרגות, מדרגות, מדרגות עד שהגיעו לאישה השמנה.

כפי שהסביר לה אביה, האישה השמנה היא תמונה שאמורה לפתוח לך חור בקיר ברגע שתאמר לה את הסיסמא, אבל לרוב, כך הסביר לה, היא רק צורחת בקולי קולות.

"שלום" רוז כמעט נפלה אחורנית.

"אל תפחדי, צחק רוח הרפאים.

"אני הרוח של הביתן שלך, אני לא מזיק לך" אמר.

"אתה...ניק-כמעט-בלי-ראש?" שאלה בסקרנות.

אביה הסביר לה שכך קוראים לרוח הרפאים של ביתן גריפנדור (בזמן שאימה גלגלה עיניים).

"הממ, המון זמן לא שמעתי את הכינוי הזה" אמר.

"ואני גם לא אוהב אותו כל כך" אמר בקול זועף, הפנה לה את ראשו וריחף משם.

"סיסמא?" שאלה האישה השמנה וגיהקה, כנראה בגלל היין שבכוסה.

"לוחמים-תמיד-גם-במפולת-הרים" אמרה במהירות הנערה, כנראה כדי שזאת לא תתחיל לשיר.

"זה חדר המועדון שלכם" אמרה לאחר שכולם נכנסו דרך החור.

"ודרך אגב, אני הולי, קפטנית בקבוצת הקווידיץ' של גריפנדור ומדריכה" היא חייכה.

"מגורי בנות מצד ימין, בנים- שמאל. החפצים שלכם כבר הובאו לחדרים שלכם. לילה טוב" אמרה בקלילות והלכה משם עם הבנות שלא נשארו בחדר המועדון, כלומר עם רוז, אלנה ועוד כמה בנות צווחניות במיוחד.

--

"לילה טוב" אמרה אלנה

"לילה טוב" אמרה רוז.

"לילה טוב" אמרה נערה עם אף נשרי, עיניים חומות כאגוזים ושיער בלונדיני. במהלך שיחתן, התברר שקוראים לה מירי והיא בת מוגלגים.

"לילה טוב" אמרה לין, נערה נמוכה ושמנמנה בעלת לחיים תפוחות ואדומות ושיער שחור ורך. היא הייתה טהורת דם, אך הייתה נחמדה מאוד בניגוד לאחרים.

כולן נשכבו במיטותיהן. לאחר דקות ארוכות, נדמה שכולן נרדמו חוץ מרוז.

רוז חשבה וחשבה, אילו הרפתקאות מחכות לה בהוגוורטס.

		הפרק הבא