הימים אחרי מותו של פרד וויזלי

"ג'יני" הארי לחש.

הוא הסתובב אליה במיטתם הגדולה וניגב את דמעותיה בעזרת ידיו, ולא בעזרת לחש.

"פרד" מלמלה ג'יני. מאז מותו של פרד היו לה התפרצויות בכי כאלה. תמיד הארי ידע איך להרגיעה.

אך הפעם גם הארי בכה. היא ראתה את הדמעות זולגות על לחייו.

הם בכו ביחד עד שנרדמו.

---

גברת וויזלי חשבה להתקשר לפרד וג'ורג', לבדוק איך החנות מתקדמת.

אבל אז נזכרה שפרד מת. ג'ורג' אמר שיחזור לחנות, לא ברור מתי. הוא עכשיו בבית משפחת וויזלי.

במקום להתחיל לבכות על פרד כמו בכל פעם שנזכרה בו, היא עלתה לחדרם של פרד וג'ורג'.

'לא.' היא תקנה את עצמה. 'חדרו של ג'ורג''.

מחדרו של ג'ורג' נשמעו קולות בכי עמומים. היא מצאה אותו שוכב על מיטתו שפניו פונים לכרית.

היא לקחה את הכרית, ניערה אותה מהדמעות שנחו עליה והקימה את ג'ורג'.

פניו היו חיוורים, עיניו היו אדומות ונפוחות מבכי, בגדיו מלוכלכים וניכר היה שרזה מאוד.

"די, די" אמרה גברת וויזלי ברכות.

ג'ורג' נשען עליה. היה ניכר שעולמו קרס.

---

פרסי הלך לישון בדירה שלו באותו הלילה. הוא היה צריך להיות לבד. בלי שיאמרו לו שזה לא אשמתו.

מה לא אשמתו? מותו של פרד? כן, בטח.

לפחות השלמת איתו – בקע קול מתוך בטנו, שאליה לא הוכנס אוכל ימים שלמים.

אבל עכשיו הוא מת. למה הוא לא מת? למה דווקא פרסי נשאר בחיים? פרסי, שכולם כ"כ סבלו בגללו?

פרסי התחיל לבכות אל המראה. מראהו היה מעוות. זה היה כאילו שהפך לאיזה גמדון בית רזה במיוחד ואומלל במיוחד. גם מבפנים וגם מבחוץ – כך לפחות הרגיש.

---

רון בכה, הרמיוני בכתה, ושוב רון בכה- זו הייתה השגרה שלהם.

לפחות היה להם זה את זה- חשב רון. בלעדיה, היה מעדיף להתאבד.

הרמיוני הרגישה שרון מתחיל להתרחק ממנה, וגם היא ממנו. שניהם בכו ללא הפסקה.

בבוקר שניהם קמו לציוץ הציפורים. הרמיוני נישקה אותו ארוכות. הוא הרגיש שהיא מנסה להתקרב אליו, אבל כל פעם שהרגיש שזה בסדר- הוא התחיל לחשוב על פרד, ועל כמה שמותו היה בגלל רון.

---

ביל עבד עכשיו כמעט כל הזמן. העיקר להתרחק מהמחשבות על פרד. היה נדמה לו שאפילו הגובלינים מתחילים להבין אותו.

לפעמים, שהחזיק את ידה של פלר, הרגיש כמה זה לא בסדר כלפי פרד והתחיל להרחיקה. אבל לרגע לא חשש שפלר תעזוב אותו. היא הבינה, בניגוד לכל מה שהאחרים חשבו. והיא גם בכתה, איתו, בלילות.

ביל התחיל לדאוג בקשר לרון ולג'יני. שניהם היו הכי קטנים במשפחה. מה קורה להם עכשיו? במיוחד רון- הרי הוא נכח במוות של פרד. הוא כ"כ דאג לכולם.

---

ארתור עבד ימים ולפעמים גם לילות במשרד הקסמים. כשלא עבד בלילות הוא ניחם את גברת וויזלי ולפעמים גם בכה. אבל תמיד, תמיד הוא בכה בליבו. הוא ניסה לדבר עם רון ופרסי. שניהם נכחו במותו של ג'ורג', ונראה שהמוות השפיע עליהם מאוד. שניהם הסתגרו מפניו פתאום, לא דיברו, לא התקשרו בטלפון המוגלגי, לא ביקרו- כלום.

---

צ'ארלי המשיך לעבוד עם הדרקונים למרות מה שקרה. שלא עבד, והיה בקראוון המוגלגי הקטן שלו- הוא בכה ארוכות עד שנרדם. אבל היה אסור שידעו. מה שחסר למשפחתו זה עוד מתאבל חסר מנוח.

הוא נשם עמוקות, לא, אסור לו להתקשר למשפחתו ולפרוק בפניהם את רגשותיו, רק חסר לו שאימא שלו תדע.