אליס לוגנבוטום ואחוות הגורל

אליס

אליס לא האמינה שסוף סוף היא הולכת להווגורטס. היא התרגשה כבר חודשים.

והנה היא הולכת עם ההורים שלה ושני אחיה הקטנים לעבר טירת הווגורטס.

טוב עם רובה. הם היו צריכים להשאיר את סופיה בפעוטון. אחרי שאבא ואימא נפרדו מסופיה, היא פנתה אל אליס. "ביי אליס! אם את מוצאת רמזים לשנורקק פחוס קרן תשלחי לי ינשוף!" העיניים שלה נצצו.

היא תמיד רצתה שנורקק פחוס קרן. אבל הייתה צריכה להסתפק בצמרור ננסי.

אחרי שהגננת לקחה את את סופיה פנימה, הם המשיכו ללכת לעבר הטירה.

פרנק, אחיה הקטן, התחיל לשאול מלא שאלות "לאן את חושבת שהמצנפת תשבץ אותך? איזה מקצועות את תלמדי? את חושבת שתמצאי את חדר הנחיצות?" 

בשאלה האחרונה ההורים שלהם חייכו. "פרנק, אמרנו לך שחדר הנחיצות הושמד" אמר לו אימא שלהם.

העיניים שלו נפערו "או אולי זה מה שאתם רוצים שנחשוב" הוא אמר בניצחון. כאילו בזה נגמר הסיפור.

כשראתה את הטירה, אליס התחילה לדלג קדימה. 

האחרים מיהרו אחריה. אבא שלה התקשה למהר עם המזוודה הענקית שלה ושתי המזוודות שלו. אחת מלאה ספרים וציוד לשיעורי תורת צמחים.

כשהם הגיעו לשער, אבא שלה הוריד את המזוודות והוציא את שרביטו. מצחו התקמט "מה היה הלחש?" הוא מלמל לעצמו.

"שחכת את הלחש?" שאלה אותו אליס, מתאפקת לא לצחוק.

הם היו נשארים שם עד שהוא היה נזכר- כלומר הרבה זמן.

אבל אז דמות גדולה התקדמה לעברם מפנים. נביחות עלו באוזניהם.

רובאוס האגריד.המורה שומר הקרקרעות של הווגורטס והמורה לטיפול בחיות פלא.

"נוויל, לונה! מה שלומכם?" הוא שאל.

הויא שמעה על האגריד. הוא נראה מאיים אבל זה רושם מוטעה.

העיניים שלו נצצו. קטנות ושחורות כמו חיפושיות.

"הכול בסדר. אתה יכול..." אבא שלה החווה לעבר השער.

הוא צחק והוציא מטרייה ורודה ופרחונית מהמעיל הפרוותי שלו. 

הוא הצביע עם המטרייה לעבר השער והוא נפתח. 

"טוב, ביי חומדה" אמרה אימא שלה וחבקה אותו. אחר כך היא חבקה את אבא.

פרנק חיבק את אבא שלהם ואמר לאליס "תשלחי לי ינשוף מידי פעם, טוב? אני רוצה לדעת איך זה שם" 

אחרי ששניהם נכנסו, האגריד סגר את השער בקסם.

היא הביטה על דמותיהם המתרחקות של אימה ואחיה. כשהם נעלמו היא פנתה לאביה.

"בואי, ננלך לטירה" אמר לה בחיוך.

"אני אלווה אותכם, אני צריך ללכת לשם גם" אמר האגריד ושלושתם פנו לעבר הטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא