רומן ניגודי

היה זה יום הלימודים האחרון לשנה הרביעית בהוגוורטס, וג'יני וויזלי הלכה החוצה בבכי לאחר שהשפילו אותה ילדי סלית'רין.

דראקו צעק : "מה קרה וויזלי?אין לכם כסף אז את מנסה לא לאבד את הדמעות?", אבל כשהוא ראה את הבעתה של ג'יני הוא פתאום איבד את הרצון לצעוק, ועל פניו הייתה הבעת רחמים ובלבול.

הוא סימן עם היד לעזוב אותו והפסיק את ההצקות, ולאחר שאף אחר כבר לא היה במסדרון, הוא פנה לעבר הכיוון של ג'יני, והוא ראה אותה ליד המזרקה , מכוסה ברפש ובוכה את נשמתה.

דראקו התקרב אליה והניח את ידו על כתפה המכוסה גלימת גריפינדור.

ג'יני הסתובבה לעברו, מקנחת את אפה בממחטה שדראקו השאיל לה.

" תגיד, אחריי מה שקרה אתמול, החלטת שעלייך להחזיר לעצמך את המוניטין הרע שלך?", אמרה בקול חלוש.

דראקו נזכר במה שקרה:

זה היה מופע הכישרונות הראשון של הוגוורטס, ג'יני עלתה לשיר יחד עם חברותיה כזמרות ליווי, וכל בית ספר הוגוורטס היה שם, מלבד בית סלית'רין.

אך פתאום כשהתחיל השיר, דראקו מאלפוי נכנס, וכששמע את השיר הוא התקרב לבמה כאילו משהו מושך אותו.

לפתע, ג'יני נתקלה בעקביה כשהסתובבה, וכמעט שנפלה ושברה את הראש, אבל בדיוק אז היא נחתה בזרועותיו של דראקו, ועל שניהם הבעת פנים סומקת לחיים.

כל הקהל פער את פיו, וגם בית סלית'רין בדיוק באו לראות את המתרחש.

כשג'יני ודראקו שמו לב להתפעלות, דראקו הציב אותה על הרצפה, ושניהם יצאו מהאולם ופנו לכיוונים שונים, הוא לביתו, והיא לביתה.

באותו הלילה שניהם הרהרו במה שקרה, וכמעט שלא נרדמו.

ועכשיו נחזור להווה-

"נו, מה התשובה דראקו?", שאלה ג'יני.

הוא לא ענה אבל נתן לה את החיוך הכי יפה שהיה לו אי פעם.

למחרת, רון נפגש עם הארי ודראקו, לפי בקשתו של דראקו, בנוגע לג'יני.

"לא יודע, יש לי הרגשה מוזרה כשאני נזכר מה או רואה אותה", אמר דראקו.

"נו תודה דראקו, אתה מאוהב באחותי הקטנה!", "מה פתאום?! טוב וויזלי, שתוק ותחזור לטפל בנומים שלך. אני חוזר הבייתה, להתקלח מכל הריח הנחות פה".

"מה אתה אומר הארי, אפילו אהבה עדיין לא יכולה להפסיק את הלעג של מאלפוי!", "אולי הם צריכים להתחבר עוד קצת", אמר הארי.

"רעיון טוב!".