מרי

זה מתרחש אחרי גיבורי האולימפוס, וכל הזכויות שמורות לריק ריידן.
----

הם עמדו אחד מול השני, בזירה.
הוא שלח את חרבו קדימה, אבל היא הצליחה להתחמק.
"כריס?" היא שאלה לפתע, מכוונת את החנית שלה לכיוון החרך בשריון שלו.
"כן?" הוא השיב, מתכופף במהירות.
"מי זו מרי?" היא שאלה, והוא קפא. המכה הבאה שלה פגעה בו, והוא התנער מהזרם החשמלי.
"אני לא רוצה לדבר על זה." הוא השיב, עוצם את עיניו.
היא שמטה את החנית, ניגשת אליו.
"אלף גולגולות..." הוא מלמל. " הוא חוזר ונרפא בזכות האדמה."
"כריס!" היא קראה בלחץ, מנערת אותו.  "כריס?" היא קראה שוב, מנסה לגרום לו להתעורר.
אבל זה היה מאוחר מדי, הוא היה לכוד בפלשבק שלו.
-----
הוא ומרי בת השתיים עשרה הלכו במבוך. היא הייתה בתה של נייקי, אלת הניצחון, וצעירה ממנו בארבע שנים.
הוא לא היה בטוח מה היא עשתה כדי שלוק ישלח אותה איתו למבוך, אבל הוא היה די בטוח שזה היה ממש נורא.
הוא נתפס מנסה לשלוח איריס נט לקלאריס, לספר לה מה קורה על הספינה. הוא לא היה בטוח למה אפילו הוא עשה את זה. היא לעולם לא הייתה נוטשת את המחנה ואת האבא היקר שלה, בזמן שאבא שלו עדיין לא טרח להכיר בו. הוא היה במחנה יותר זמן מלוק ומאנבת'. הוא חיי בבקתת הרמס הצפופה, בשק השינה שהוקצה לו בתור חניך זמני, מאז שהוא היה בן שש ואימא שלו אמרה לו לעוף לה מהבית. אז הוא עשה. הוא אותר והובא למחנה, והמשיך לקוות שלאבא שלו אולי כן אכפת. לא היה לו. וכשקיקלופ- אפילו לא חניך, אלא קיקלופ- הוכר רק אחרי כמה ימים במחנה, נמאס לו. הוא ברח. לוק מצא אותו בדרך, והוא כרע מול הסרקופג ונשבע לקרונוס. אחרי כל זה, הוא לא הבין למה הוא מרגיש את הדחף להתקשר אליה. אבל הוא נכנע לדחף, ונתפס. לוק שלח אותו למבוך, יחד עם מרי.
"תנסה למצוא את החוט של אריאדנה."  הוא אמר. "זה יכול להיות כלי רב ערך בניווט במבוך."
וככה הוא ומרי מצאו את עצמם משוטטים במסדרונות של המבוך, ישנים וחדשים.
באיזה שהוא שלב הם הגיעו לזירה.
היו שם מאות ואלפי גולגולות תלויות משרשראות ועומדות על עמודים. מסביב לזירה היו מושבים גדולים, שנראו כאילו הם יכולים להכיל את כל צבאו של קרונוס.  הם כנראה יכלו.
אך המושבים היו ריקים. מלבד אדם אחד, אשר נראה כמו מתאבק סומו ענקי.
"לוחמים חדשים!" הוא קרא, מוחא כפיים. "לזירה, שניכם."
כריס לא רצה לעשות זאת. הוא הרים חנית מהקרקע ושלך אותה אל המתאבק. זה נכנס לו בבטן, והמתאבק שלף אותה החוצה. הפצע נאטם תוך שנייה.
דרקונאה צצה משום מקום, גוררת את כריס ומרי לזירה.
"תילחמו!" קרא המתאבק, וכריס נעץ עיניים מתתחננות במרי.
"רוצי." הוא אמר לה. "צאי מפה."
אבל היא לא עשתה זאת. במקום זה היא הסתערה קדימה.
"כריס?" היא שאלה בתמימות, תוך כדי הסתערותה קדימה.  "אתה יודע מה הפגם הקטלני שלי הוא?" היא שאלה. "אני חייבת תמיד לנצח, ואני אשתתף בכל תחרות בשביל לעשות את זה."
אז כריס תקף גם הוא. מה הוא כבר יכול היה לעשות? הוא פגע בה עם החרב, שדקרה אותה בבטן, והא דיממה למוות. הוא היה רוצח, והוא רצח ילדה בת שתיים עשרה. הוא הסתלק מהזירה.
זה לבדו הסיע אותו לטירוף. הוא היה מדבר עם מרי. רואה אותה בקירות, במסדרונות. מדבר אליה שעות. כשהוא פגש את מינוס, הוא היה מתנצל אליה שוב ושוב, בזמן שהיא צועקת שהוא הרג אותה וזה באשמתו.
מינוס רק לכד אותו בזכרונות. הוא לא היה מסוגל לצאת מהם,  גם אם הוא היה מצליח לצאת איכשהו מהמבוך.
-----
פרסי ג'קסון נכנס לזירה. והבחין בקלאריס, מחזיקה את כריס, שמילמל. שוב.
הוא התקרב והקשיב.
"אלף גולגלות. כולן " קרא כריס. "גם שלה אחת מהן עכשיו. אני רוצח."
קלאריס הרימה את מבטה לפרסי, שהתעלם ממנה.
"כריס..." אמר פרסי בהיסוס. "זה לא באשמתך. זה היה או להרוג או למות שם. לא יכולת להימנע מזה."
עיניו של כריס נפתחו. "אבל זה כן באשמתי." הוא אמר.
"זה לא באשמתך." חזר פרסי שנית. "זה באשמת האח למחצה הדביל שלי. ואתה יודע את זה. ועכשיו, הוא משלם על הפשעים שלו בטרטרוס, בזמן שאתה פה. ואל תשכח את זה."
"פריסי?" קטעה אותו קלאריס. "איך אתה יודע מה לעשות?"
"כי היה לי דיי והותר תרגול על אנבת'." הוא השיב בחיוך מריר. "וגילינו שהדרך הכי טובה להיפטר לצאת מזה היא שיזכירו לנו שזה כבר עבר, ושעכשיו אנחנו בטוחים."