מציאות אחרת של הארי פוטר

היי. קוראים לי לורה פוטר. יש לי אחות תאומה בשם לורן פוטר. יש לנו שיער חום חלק עם עיניים כחולות.אבינו הוא הארי פוטר. שתינו באותו בית ספר, באותה כיתה ואנחנו גם יושבות אחת ליד השנייה. אבינו הוא גם המורה  שלנו. נישמע לכן מצב רגיל? גם אנחנו חשבנו ככה. עד שהגיעה כיתה ו' והכול כמו היתהפך. יש לנו יום הולדת בדיוק ביום הריאשון לכיתה ו'. ב-1 לספטמבר, או, ושכחתי לציין אנחנו ניהיה בגיל 11 אז. קיצר הסיפור הזה זה לא סיפור על איך היתרגשנו ליקראת היום הולדת, אלא מה קרה שבוע ליפני יום ההולדת.

אבינו התחיל כל הזמן ליסגור את החלונות והתריסים והתרוץ שלו תמיד היה ( ואני מצטטת):"רק כדאי שהמזגן לא יצא הבנתן?". זה היה מוזר, למה אבא אף פעם לא עשה את זה. אף פעם המזגן לא עבד. תמיד הבית היה קריר דבר שהיסתגלנו אליו די מהר.ביום שלישי באותו שבוע היתעוררתי באמצע הלילה, כי שמעתי את אחותי צורחת. דבר שהיא לא עושה אף פעם. היסתכלתי עליה וראיתי חבורה של אנשים, שלופתת את גרונה. הם עדיין לא ראו שהיתעוררתי, למרבה המזל, אז צרחתי. גם אני אף פעם לא צורחת. זה ייתן סימן לאבא שלי שמשהו לא טוב קורה. הם שמו לב שהיתעוררתי והם היתקרבו אליי ועזבו את לורן. ואז שמעתי צעדים במדרגות, וידעתי שאבא שלי בא.קצת נירגעתי אבל כל אחד היה נילחץ אם הוא היה במצב שלי, נכון? ואז שמעתי את הדלת ניפתחת בתנופה ( הם כבר החזיקו לי את הגרון, ולא יכולתי להיסתכל) ואז שמעתי אותו צועק: "אברה קדברה!" ואז ראיתי סילון אדום שהרחיק את החבורה מימני והרג אותם.אבא שלי היה עם איזה מקל ובתנוחה כזאת עם המקל מלפנים. משם יצא הסילון האדום. אבא שלי לקח את הגופות וטרק את הדלת. אני ולורן החלפנו מבטים והבנו שמשהו מוזר מתרחש כאן. הסכמנו ללכת לישון עכשיו ומחר נלך אליו השכם בבוקר ולישאול אותו מה זה היה.

למחרת בבוקר לורן העירה אותי בשש( דבר שאף פעם לא קרה. כלומר, שלורן העירה אותי וקמנו בשש),וירדנו לחדר של אבא. החדר היה נעול. שתינו הבנו שקרה לאבא משהו. ואז לורן פיתאום אמרה בלחש :"אולי כדאי שנצוטט לו? אני יודעת שזה לא בסדר, אבל הוא חייבלנו הסבר רציני" אני חשבתי קצת ואמרתי:" בסדר. אבל מאוד כדאי שהוא לא יתפוס אותנו. ראית מה הוא עשה אתמול. אין לי מושג איך הוא עשה את מה שעשה, אבל רוב הסיכויים שעכשיו מאוד כדאי להיזהר." היא הינהנה ובשקט בשקט פתחנו קצת את הדלת, ולמזלנואבא תמיד משמן אותה והוא לא תפס אותנו. ואז הקשבנו. הוא דיבר אל מעטפה כזו מוזרה שהיה לה פה כזה וזה מה ששמענו "-ואז עשיתי את הקללה הממיתה, מולם. רון, אני לא יודע מה לעשות! איך הם ניכנסו ביכלל? אתה הילאי. תגיד שהם פרצו לאן שהוא ולקחו איזה משהוא. לא יודע מה אבל תיבדוק את זה! בכווונה היתרחקתי מעולם הקוסמים ועכשיו הם באים עד אליי? ובבקשה תגיד לי עם ג'יני ולונה בסדר. תישלח לי דואר כמה שיותר מהר למה אני מחכה." ואז הוא סגר את המכתב ( אם זה ניקרא ליסגור אותו) שם אותו בתוך רגל של ינשוף ( מאיפה הוא הביא אותו ביכלל?) יפה, חום לבן כזה ומלמל לציפור  משהוא והיא עפה דרך החלון הפתוח.אני ולורן סגרנו באיטיות את הדלת ועלינו למעלה אני מיד דיברתי( אחרי שסגרנו את הדלת כמובן):" לורןאת יודעת מאיפה אבא הביא את הינשוף?" "לא, אין לי מושג. למען האמת, ממתי שולחים ינשופים? למה הוא לא שלח בהודעה או משהו?" " גם לי אין מושג משהוא קורה פה ואנחנו הולכות לגלות מה זה."