ידע

אזהרה: מכיל תיאורי אלימות. 

קריאה מהנה! 

אני לא יודע לאן אנחנו הולכים. אני כבול בשלשלאות הדוקות שפוצעות את צווארי, פרקי כפות יידי ופרקי כפות רגלי. מתחת לעין שמאל יש לי ״פנס״ מדמם. לידי הולכת אן. היא לא נראית שבורה. גם לה יש שלשלאות על הצוואר, היידים והרגליים. מאחורינו יש שני אנשים שמחזיקים בשלשלאות. אני לא יכול לראות אותם. רק לשמוע. כנראה שאישה מחזיקה את השלשלת שמחזיקה את צווארי, כי היא מתלוננת מאחורי על זה שהמניקור שלה נהרס. אני אפילו לא מנסה להתנגד. אני עדיין זוכר את הגופה של בילי, אך שהם קפצו עלייו עם הסכינים ושיספו לו את הגרון לאט לאט, לנגד עיני. רגל שמאל שלי מחוברת בשלשלת לרגל ימין של אן. אני משתדל להתקרב, כי הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהיא תיפגע. 

״אתה !״ קורא אחד מהם. יש לו קול גס ועמוק. אני עוצם את עיניי, מחכה לכאב. הוא לא מאחר לבוא. סכין מלוכלכת בבוץ ורוק חותכת פצע בגבי. זה שורף. הגבר לכלך את הסכין כדי שהפצע שלי יזדהם. אני רואה את אן בוכה. היא בוכה בלי קול. 

אני בקושי מסוגל לחשוב. 

״איזה אידיוט.״ מסנן מישהו מהם. עד כה שמעתי חמישה אנשים. אולי יש עוד. אני שומע עשרה קולות מתנשפים. אולי הם סוחבים משהו כבד. כנראה. אני מביט באן. הייתי צריך לסובב את הצוואר כדי לעשות את זה, והאישה מהדקת עוד את השלשלת שלי. אני נחנק ומחרחר. היא מרפה שוב. ״אתה חתיך, אתה יודע?״ היא שואלת. היא צוחקת. 

״הפסקה!״ ציווה מישהו. יש לו קול גבוה שמעביר בי צמרמורת. האנשים שמחזיקים את השלשלת שלי מחזיקים אותה עוד יותר חזק, וקושרים אותי, כמו כלב, לגזע דק של עץ. אן מחוברת אליי. 

אני יכול לראות את הרוצחים של בילי. 

עשרה מהם סוחבים אפריון מעוטר . עליו יושב הגבר עם הקול הגבוה. אני לא מבחין בתווי-פניו. עוד חמישה החזיקו קודם את השלשלאות שלנו. עכשיו הם נשענים על גזע עץ, מפטפטים. 

אני עוצם את העיניים ומנסה להירדם. 

נרדמתי. 

ולא שבת מהשינה.נ