התערבות

"קלפים?"

"יש!"

"דיו בלתי נראה?"

"יש!"

"בובות מיני ג'יימס ומיני לילי?"

סיריוס צחקק.

"בלק!" קראה מרי בכעס. "תתעשת! זה רציני!"

"מה? זה מצחיק!" סיריוס צחקק שנית. "מיני לילי."

מרי התאמצה לא לחייך. היא מיהרה להיזכר בנושא לשם שניהם התכנסו.

"אתה רוצה לישון עד מאוחר?" שאלה מרי בכעס וסיריוס הרצין.

שתיקה.

מרי שרבטה משהו על הקלף וסיריוס גרם לבובות להלחם אחת בשנייה עד שמרי עצרה אותו.

"אז, הבאנו הכול ואנחנו חסרי רעיונות." מרי נאנחה. סיריוס צודק.

"נצטרך לחשוב על משהו שיקשר אותם, תחביב או משהו..."

"חוץ מלריב אחד עם השני?" מרי נאנחה שנית והנהנה. "אז אין. הם הניגודים הכי ניגודיים שראיתי בחיים שלי!"

"ניגודים הכי ניגודיים?" מרי הרימה גבה. הפעם סיריוס נאנח.

"את יודעת על מה אני מדבר, בכל מקרה נצטרך למצוא דרך לגרום להם להשלים ואולי בכוח." עיניה של מרי נפקחו בתדהמה, מביטה בסיריוס המפוחד.

"מרי, למה את מביטה בי ככה?" מרי רק חייכה. "את מפחידה!"

"סיריוס בלק, אתה גאון."

-

מייקל רוסו ישב בפינת חדר המועדון מפוחד מאחורי אחותו הבוגרת, אנג'ל. הצעקות רק נמשכו. זה היה כמו סיוט.

"אנג'י?" לחש מייקל מפוחד. אנג'ל הביטה אל אחיה הקטן. זו הייתה שנתו הראשונה של מייקל.

"כן, מייקי?" שאלה אנג'ל בשקט, אך למרות כל הצעקות מייקל שמע את קולה החלוש.

"למה הם רבים?" לחש מייקל, מצביע באצבע מפוחדת אל זוג המדריכים הראשיים שרבו על דבר לא ידוע.

"כי-" אנג'ל בררה את מילותיה בעדינות למען אחיה הצעיר. " כי הם זוג טיפשים, שמה שהם יודעי הכי טוב זה לריב אחד עם השני." אנג'לה הייתה בשנתה החמישית, ככה כשהגיעה לקרון המדריכים, לא הופתעה לשמוע את ג'יימס פוטר ולילי אוונס מתווכחים, כמו כל יושבי התא, שהשתיקו אותם בכל פעם שהתחיל הויכוח הכי קטן בניהם.

"בחלומות שלך פוטר!" צעקה לילי בכעס ומיהרה לעבר מגורות הבנות.

"מי ירצה לחלום עלייך?!" צעק ג'יימס אל המדרגות כאשר שערה התנפנף ונעלם.

כל חדר המועדון הביט בהם בכעס.

"בחייך פוטר, אכפת לכם למצוא חדר ולריב שמה, ככה לא נצטרך לסבול!" קראה אנג'ל. אחיה הקטן עדיין עמד מאחוריה מפוחד. "בני שנה הראשונה מפחדים מכם!" אמרה אנג'לה וצביעה על אחיה הצעיר.

"כן פוטר, לכו קחו מספר לחדר ותיעלמו, זה מרגיז!" קרא ג'ונתן ריד, שנה שישית. "יש כאלו שמנסים לעבוד בשקט."

"אז לך לספרייה!" קרא ג'יימס בעצבים ומיהר לחדרו.

באותו רגע סיריוס ומרי נכנסו לחדר, כשעל פניה של מרי מרוח חיוך וסיריוס נראה אומלל.

"תרגיע את החבר שלך, בלק, הוא מתחיל להגזים." אמר ג'ונתן, הלך לעבר הדיוקן בכדי לצאת. מרי צחקקה וחסמה אותו.

"כולכם תקשיבו, יש לסיריוס ולי תוכנית שגרום ללילי אוונס ולג'יימס פוטר להפסיק לריב. אז אם לא אכפת לך ריד, הייתי שמחה שתשב." ג'ונתן נשף בכעס והתיישב.

סיריוס התיישב לצד רמוס, שהביט בו בשאלה. סיריוס משך בכתפיו.

"תקשיב למכשפה*." אמר סיריוס, שקבר את עצמו בכריות. גם לא להפסיד את השיעור הראשון על התחלת השנה ולוותר על התענוג של חייו. איך זה יכול להמשיך להידרדר?

"אז התוכנית הולכת ככה-"

לאחר דבריה של מרי, לא היה תלמיד אחד בגריפינדור שלא חייך מרוצה.

-

וזה מתחיל.

השכמה – 6:30.

"קרניים, רך-כף, זנב-תולע, קדימה קומו!" קרא רמוס, מנער את חבריו אחד, אחד. כשהגיע רמוס לסיריוס, הוא ניער אותו ולחש.

"קדימה סיריוס, תתעורר לחייך החדשים." סיריוס גנח אל תוך הכרית. הוא לא רצה את חייו החדשים, כפי שרמוס כינה אותם. לעזאזל, זה הולך להיות ארוך...

"ירחוני, תן לי עוד חמש דקות ואני מתעורר..." מלמל ג'יימס ממיטתו.

"לא קרניים, עכשיו!" קרא רמוס, מנער את ג'יימס חזק יותר. "אל תאשימו אותי שהלכתם לישון מאוחר, הזהרתי אתכם שאעיר אתכם מוקדם!"

"ירחוני, אנחנו בהאנגאובר, עזוב אותנו." מלמל סיריוס, מתהפך. רמוס פנה אל מיטתו של פיטר.

"קדימה זנב-תולע, יש בייקון בארוחת הבוקר..." לחש רמוס.

שלושת הנערים התרוממו במהירות, ושניים מהם גנחו וחזרו לשכב.

"בייקון?" שאל פיטר, ורמוס הנהן. הנער השמנמן מיהר לצאת מהמיטה לעבר המקלחת.

"אחד בחוץ." מלמל רמוס. "עכשיו שניכם, קומו."

"לא." אמר ג'יימס.

"טוב, אני משתמש בנשק הסודי שלי – מרי מקדונלד." זה הקפיץ את שני הבנים על רגליהם ומיהרו למקלחת.

רמוס גיחך.

הפגישה – 7:13

"קדימה מרי, האוכל לא יחכה לך!" קראה רוזלינד גרין. "וגם אנחנו לא, קדימה!" שערה החום של רוזלינד היה אסוף בצמה, שקפצצה על גבתה בזמן שהיא ירדה במדרגות ברגליים צמודות.

"אני יורדת! בחיי, רוז, תאטי!" מרי חטפה את תיקה וירדה במדרגות במהירות. רוזלינד רק צחקקה.

"קדימה מרי!" קראה רוזלינד באושר. "זה יום גדול!" אמרה, כשפרצופה פונה אל המדרגות.

"למה זה יום גדול?" שאל קול נשי. רוזלינד קפאה. מה היא תענה?

"בחייך לילי, שעתיים היסטורית קסם על הבוקר, מה יותר מיוחד מזה?" קראה מרי מהמדרגות.

קדימה בלק, איפה אתה?

"תראו, תראו מי פה." קולו של ג'יימס פוטר נשמע מהמדרגות. "מי אם לא לילי אוונס, למה את מכערת לי את הבוקר?"

"אותו הדבר אני יכולה לומר עלייך פוטר." אמרה לילי בהתנשאות, זוקפת את אפה.

"אווץ', חבל שזה לא נכון. אבל זה בסדר, הניסיונות הפתטים שלך ימשכו עוד קצת ובסופו של דבר תביני שהפסדת."

"הפסדתי? לך? בחלומות שלך פוטר!" ג'יימס חייך חיוך מדושן-ענוג.

"כבר אמרתי לך אתמול אוונס, אני לא אחלום עלייך בחיים, אפילו לא בתור סיוט."

"אני מרחמת על אישתך לעת- אה נכון, אף אחת לא תרצה להתחתן עם פוץ כמוך!" קראה לילי בכעס.

"אני מעדיף לא להתחתן כרגע, תודה רבה לך. אבל בהבדל ממך, את תהיי חייבת להתחתן. אני מרחם על הילדים שלך, איזה כיעור..." לילי נשמה עמוק. לא לתת לו להרגיז אותו יותר מדי.

"מסכנים יהיו הילדים שלך, עם שיער כמו שלך, זה עיוורון בטוח." עקצה לילי.

סיריוס הביט על מרי. זה עדיין לא מספיק.

"עדיף השיער שלי על המראה שלך, לפחות עם השיער שלי אני מצליח להשיג חברות-"

"אתה מתכוון סטוצים." לילי הרימה גבה וג'יימס גיחך.

"-בהבדל ממך, מתי היה החבר האחרון שלך? אה נכון, לא היה לך כזה!"

"אני בהבדל ממך מאמינה באהבה אמיתית, ולא בסטוצים זולים!"

"כמה תמימות ופתטיות באדם אחד, לא ככה אוונס."

בינגו.

לילי שאפה אוויר בחדות ועצמה את עיניה.

"מסכנים ההורים שלך, איך הם-"

פלאק.

"תסתום את הפה שלך פוטר!" קולה של לילי רעד והיא מיהרה למעונות, כשדמעות שוטפות את פניה. רוזלינד הביטה בג'יימס בחוסר אמון.

"פוטר, חצית את הקו." אמרה רוזלינד.

ג'יימס גיחך. "אז ירדתי על ההורים שלך, אז?"

"ג'יימס, ההורים של לילי מתו מ-" מרי שאפה אוויר "מקללה ממיתה שבועיים לפני שחזרנו להוגוורטס." אמרה מרי.

הבנות עלו לחדר, להרגיע את לילי והקונדסאים נשארו למטה.

"זה היה אכזרי ג'יימס." אמר רמוס, מתיישב על הכורסה הארגמנית.  בפעם הראשונה בחייו, לג'יימס לא היה מה לומר.

"ג'יימס, אתם מתחילים להגזים." אמר פיטר. "זה מגיע למקומות קיצוניים מדי."

"טוב, אז בואו נפסיק את זה." אמר רמוס. "תתנצל בפניה וזה יסיים הכול." ג'יימס הביט בו בחוסר אמון.

"להתנצל בפני אוונס?! תגיד לי רמוס, השתגעת?!" ג'יימס מצא את מילותיו.

"ג'יימס, אתה פגעת בה! תתנצל בפניה!"

"לא!"

"טוב, נמאס לי!" קרא סיריוס ברוגז. "ג'יימס, אני מזמין אותך להתערבות קונדסאים!"

 *יש כפל משמעות.

הפרק הקודם		הפרק הבא