השועל והכלב.

---------------------------------------------
רק רציתי לכתוב וויתור זכויות מלא ליוצרת של הבסיס של רוב הדמויות ושל הכל - ג'יי קי רולינג *.*  אין לי שום כוונה להשתמש בזה למטרות ריווחיות רק כותבת למטרת ההנאה האישית :)

---------------------------------------------

פרולוג.

'כן אמא'.. 'טוב אמא'.. 'מחר אמא', 'לא אמא', 'טוב', 'בי אמא'.

אני איימי. אני בת 15 , לומדת בהוגוורטס לכישוף ולקוסמות. יש לי שני הורים מוגלגים לחלוטין , שני אחים מוגלגים לחלוטין , סבא וסבתא מוגלגים לחלוטין , אף אחד במשפחה שלי מעולם מעולם לא ידע דבר על "קסמים" וגם לא יודע. לאף אחד אין מושג שמתחת לבלטה בפינת החדר שלי, שאבא לא טורח לתקן כבר שנים, מתחבאת מזוודה. עם ספרי הלימוד שלי, השרביט שלי והגלימות שלי. כשההורים מסיעים אותי כל תחילת ספטמבר לרכבת ואני מנופפת להם שלום כשאני נכנסת לתחנה , אין להם מושג שאני הולכת לעבור דרך קיר באמצע התחנה הכי מרכזית בלונדון , ולהיכנס לעולם שלי – עולם של קוסמים. הם בטוחים שאני לומדת בפנימייה רגילה לחלוטין, עם ילדים רגילים לחלוטין , ומורים רגילים לחלוטין. אני בטוחה שהם מרגישים במשהו .. הרי איך זה שהם אף פעם לא פגשו את המורים שלי ? אף פעם לא היו בבית הספר שלי ? לעולם לא היו ביום הורים ? אבל הם מתכחשים , הם יותר בדעה של ''מה שלא תדע ,לא יכאיב לך''. ולי מאוד מאוד נוח עם זה ! אני תלמידה די טובה , לא מהטובים ביותר ולא מהגרועים – ממוצעת כזאת. גם המראה שלי כזה ,אני לא מדהימה , ולא מכוערת – באמצע . יש לי עיניים שחורות , שיער שחור ועור בהיר בהיר כאילו מעולם לא נחשפתי לשמש. יש אנשים שחושבים שזה נחמד .. ויש שחושבים שזה מפחיד. לי זה לא מפריע , אני רגילה. אין לי המון חברים אבל אני גם לא מנודה. לסיכום אני פשוט ממוצעת – בכל דבר בחיים.  הא, כמעט שכחתי, כיוון שדיי התלהבתי כשגיליתי שאני קוסמת והכל, רציתי לדעת כמה שיותר על זה. וככל שחקרתי עמוק יותר, גיליתי עולמות מגוונים יותר, ממש כאילו אין סוף לידע שקשור בקסמים. דבר אחד מאוד מאוד משך אותי – שינוי צורה "אנימאגוס" קוראים לזה אצלינו. וכבר בשנתי הראשונה התחלתי בתהליך השינוי. באמצע השנה השלישית סיימתי , באופן לא חוקי בעליל , אני אנימאגוסית. אני יכולה להפוך לשועל. למה שועל ? לא יודעת, זה פשוט בא לי טבעי , גם הפטרונוס שלי הוא שועל. אני יודעת שעוד ארבעה ילדים מהשכבה שלי, כמוני אנימאגוסים. ארבעתם גריפינדורים די שחצנים, למרות שנראה לי שהם דווקא חברה טובים. אף פעם לא יצא לי לדבר איתם , אני ברייבנקלו. ג'יימס פוטר – הוא הופך למן אייל כזה, פיטר פטיגרו – לעכברוש, שזה מאוד מתאים לו דרך אגב. יש את סיריוס בלק – הוא הופך לכלב גדול. ואת רמוס לופין הוא הופך לזאב.. אבל משהו בנוגע אליו קצת משונה אני אצטרך עוד לגלות. הם לא יודעים שאני יודעת כמובן , אני רואה אותם בלילות לפעמים כשאני בדמות השועל שלי. אני לא אלשין לאף אחד, גם כי זה יהיה לא יפה מצידי ואין לי שום אינטרס לעשות את זה, וגם כי זאת דרך שיגלו אותי ויהיה לי מאוד חבל להפרד מהשועל שבי. לפעמים אני מתקרבת אליהם כשהם חיות, כאילו אני חיה סקרנית שבאה לבדוק מי נמצא איתי ביער. העכברוש תמיד נבהל ובורח – זה די מבדר.  האייל לא יותר מדי מתייחס אלי , הזאב מתרחק במהירות עצומה , רק הכלב תמיד בא לרחרח אותי , להגיד לי שלום. סיריוס. זה יפה מצידו , אני נהנית לשחק איתו , גם כשאני פוגשת אותו במסדרון כבת אדם הוא תמיד מנומס ואומר לי שלום , אבל לא יותר מזה. לא שאני רוצה יותר מזה.. אבל הייתי שמחה להכיר אותו , הוא נראה לי בן אדם די מרתק. אני מאוד אוהבת את דמבלדור, הוא יודע שהמשפחה לא יודעת מה אני, והוא מבין כמה זה קשה, מבין אפילו יותר ממה שאני מבינה. נראה לי שהוא קצת אוהב אותי יותר מאת שאר התלמידים, תמיד קורץ לי ונותן לי מדי פעם סוכריות. יש לי הרגשה שהוא יודע טוב מאוד שאני נהפכת לשועל בלילות. לילה אחת הוא טייל בחוץ , ועבר לידי, וקרץ אלי , בדיוק כמו שהוא עושה כשאני אנושית ! נבהלתי מאוד , אבל הוא לא אמר כלום והמשיך ללכת ולא הזכיר את זה יותר. איש טוב. אני לא בנבחרת הקווידיץ', אף פעם לא ניסיתי להתקבל, אני לא צריכה את כל התשומת לב הזאת , טוב לי ככה, שלא יותר מדי אנשים יודעים על קיומי. אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת לשחק קווידיץ' . אין לי מטאטא כמובן , אין לי הרבה כסף של קוסמים, בכלל לא ואין לי הורים שיקנו לי מטאטא. לפעמים בימים גשומים כשאין אף אחד בחוץ , אני לוקחת את אחד המטאטאים של בית הספר ויוצאת לעוף בחוץ בגשם, עפה הכי מהר שהמטאטא יכול ונהנית כשהרוח מבדרת את שיערי, נהנית מטיפות הגשם הרכות על פני.  מחר תתחיל השנה החמישית שלי בבית הספר, מחר אני אעזוב את הבית, עד לקיץ הבא. יהיה טוב אני מניחה , מה כבר יכול להיות שונה מהשנים הקודמות?

		הפרק הבא