אחותו של הארי פוטר

רחוב דרך פריווט 4,

בסלון בית משפחת דרסלי;

-"הילד הזה מוציא מנני רק אנרגיות רעות!, הרס לנו את כל היום! הוא עוד ישלם! הוא ואחותו!" שאג הדוד ורנון בזמן שהתהלך בצעדים חפוזים וכעוסים בסלון ביתם של משפחת דרסלי.

"הילדים האלו משגעים אותי!"...

וככה זה בערך כל יום... כל יום הארי מצליח לעשות משהו שמצעבן את הדוד ורנון, ולעיתים גם אני. תמיד סביבי וסביב הארי יש את הדברים הכי מוזרים בעולם. הנה לדגומא רק אתמול כשאר הארי חזר הביתה עם הדוד ורנון וסיפר שאיש נמוך קומה לחץ את ידו וקד לו קידה. החלטתי ששמעתי מספיק מהעצבים של הדוד ורנון- שבינתיים פניו החלו להאדים ולהוציא קיטור. מהמטבח עלה ריח של בייקון שדיגדג את אפי נגשתי למטבח ונעמדתי ליד הארי. -"מה עשית הפעם?" שאלתי וניסיתי לתפוס את מבטו. "לא יודע" הוא ענה כתשובה ומשך בכתפיו. "הוא תמיד כועס עליי, זה פשוט קורה כמו... קסם" ואת המילה האחרונה לחש לי באוזן, כי שנינו ידענו עד כמה הדודים המרושעים שלנו שונאים את כל עניין ה"על טבעי" שאני והארי מדברים עליו. ובטח שאני לא הקלתי על אותו מצב, בתור ילדה שתמיד חיה בהקיץ וחלומות. -"למי הארוחה?" העזתי לשאול, הארי רוכן את תכולת המחבת לצלחת זכוכית לבנה בשלג ופנה אליי; "לדאדלי" מבטי נדד מהלצחת לכיסא עליו דאדלי תמיד נהג לשבת עליו. ואיכשהו צלחת מלאה בבייקון מצאה את דרה לידי. הרמתי את מבטי להארי ואמרתי: "אנחנו נסתבך"

-"לא אכלת כל היום, הם לא יכולים להשאיר אותנו גוועים ברעב. תאכלי." הוא אמרה ומשך אותי מהר מהמטבח כאשק הצלחת עדיין בידיי.

בארון שמתחת למדרגות

 -"מתי מישהו יוציא אותנו מכאן" אמרתי תוך כדי נגיסות קטנות בשאריות הבייקון שנשארו על צלחתי.

"אוואנס, אין לנו עוד קרובי משפחה... זה רק... הם." או אמר והפנה את מבטו לדלת כמי שמחכה שמישהו שהאו לא הדוד ורנון יפתח אותה. -"הארי!" לפתע נזכרתי "המכתב!".

הוא השפיל את מבטו ואמר "ורנון לא הרשה לי לקרוא אותו." השפלתי את מבטי גם כן אבל לא הרפתי מהנושא "אבל זה שלנו... זה מכתב לכבודינו."

הוא הרים אליי את מבטו ואמר; "מצטער אוואנס, אני יודע כמה ציפית לדבר כמו זה. גם אני נורא ציפיתי למכתב ממישהו שיקח אותי מכאן. אבל זה לא אפשרי ורנון לא מרשה..." למילים אלו נשכבתי על מיטתנו הקטנה. כן נכון, אני ואחי חלקנו את אותה מיטה שתפסה את כל המקום שבחדר שמתחת למדרגות.

בתחנת קינגס קרוס

אז בזמן ההאחרון קרו די הרבה דברים, וכולם משונים.

אותו מכתב שהדוד לא רצה שנקרא הגיע אלינו ברכים הכי הזויות שאתם יכולים לדמיין, באיזשהו שלב לורנון נימאס אז הוא החליט שנוסעים. בהתחלה לאיזשהו מלון, אבל גם לשם הגיע אותו מכתב. אז הדוד ורנון החליט שנוסעים לבקתה כלשהי באמצע שום מקום. ולשם כבר לא המכתב הגיע אלא מישהו אחר.

האגריד שומר הקרקעות של "הוגוורטס" (?) בית ספר לקוסמים ומכשפות. הוא נתן לנו את המכתב בכבודו ועבצמו הארי הקריא לי בקול את המכתב ומרוב אושר קפצתי מלא מטה ומחאתי כפיים, דבר שהדודה פטוניה לא הרשתה לי לעשות מסיבה שזו לא התנהגות הולמת...

יותר מזה האגריד הביא לי ולהארי עוגה! עוגת יום הולדת! ורודה עם קצפת טעימה שכתוב עליה, "מזל טוב האחים פוטר". ועל הציפוי היה מצויר גם בימן של ברק כמו הצלקת של הארי על מצחו. אותו סימן שהשאיר לו הלורד האפל באותו לילה. האגריד הסבירלנו הכל, לי ולהארי היה הרבה מה לעכל בסופו של דבר החלטנו לזרום עם זה.

ונה עכשיו נשינו עומדים בקינגס קרוס מחפשיחם את רציף-

"תשע ושלושה רבעים?!, לך תאבוד על מישהו אחר ילד!" ענה המכוון.

הארי מאוד קיווה שהוא יוכל לעזור לנו אבל כניראה שהוא צודק זה נריאה כאילו אבדו עלינו. לא רציתי להאמין לזה לקחתי את העגלה שלנו והתחלתי ללכת בקו ישר בין רציף תשע לעשר. -"אוואנס לאן את?"- "הארי אני לאל הולכת עכשיו עדיף להישאר פה נישאל מישהו זה חייב להיות פה"

בדיוק לידינו עברה אישה קטנה ועגלגלה עם שיער אדום בוער יחד עם ילדיה אשר גם להם אותו שיער, -"תמיד בתחילת שנה המקום מלא בכל כך הרבה מוגלגים.." מלמלמה אותה אישה.

-"הארי!, מוגל זה ביטוי אצל הקוסמים, נשאל אותה" הארי ניגש בזריזות לאישה ואני בעקבותיו.

"אה, סלחי לי גברתי איך אה.. כלומר אם... איך..." הארי התחיל מלמל יכולתי להבין אותו זה באמת טיפשי לשאול אישה "איך מגיעים לרציף תשע ושלושה רבעים?". אך כניראה שצדקנו ואותה אישה כן הייתה מכשפה, היא הסבירה להארי ולי בקלילות איך מגיעים לאותו רציף. ומשם עלינו לרכבת.

הוגוורטס

ממול דלתות האולם הגדול

-"לא כדאי שתסתובב בחברת הלא ראויים, אם תצטרף אליי אוכל לעזור לך למצוא חברים שראויים למעמדך" אמרה דראקו מאלפוי.

ילד בלונדיני חיוור קצת גבוהה יותר ממני, אני והארי נקתלנו בו בעבר, בחנות הגלימות של מאדם מלקין, וגם ברכבת, ועכשיו. הארי סירב להצעתו ה'מפתה' של דראקו ניגשתי להארי כמה צעדים ואחזתי בידו. שלחתי לעברו מבט מעודד והסתכלתי לכיוונו של אותו דראקו, הוא הישיר אליי מבט והסבתי את שלי.

פרופסור מקגונגל יצאה אלינו שוב הסבירה לנו על ארבעת הבתים; 

גריפנדור

הפלאפאף

רייבנקלו

סלית'רין

במיון מצנפת אשר חבשנו על ראשינו הייתה אחראית לצעוק בכל את שם הבית אליו אנו שייכים.

ילד בשם רון וויזלי ילד אדום שיער -שעוד פגשנו ברכבת והתחברנו אליו- נבחר לגריפנדור הוא ישר התישב לליד אחיו שגם הם ג'ינג'יים כמוהו. הארי נבחר גם הוא לגריפנדור, יחד איתי! אותו דראקו נבחר לסלית'רין וילדה אחת -מוזרה שמצאה חן בעיניין- בשם הרמיוני גריינג'ר נבחרה יוחד איתנו לגריפנדור שגם אותה פגשנו ברכבת הארי ורון לא התהלבו ממנה אבל אני כן! כי הי פתפטנית כמוני רק שהיא יותר קרצייה...

בית המועדון של גריפנדור

מעונות הבנות

אני בחדר יחד עם הרמיוני ועוד שתי ילדות, שאת שמן לא זכיתי לשאול כי הן נירדמו ברגע שרק היתשבו על מיטתן.

נרדמתי תוך כדי בהייה בחלון ידעתי שזאת הולכת להיות שנה קסומה!

הרגשתי שעומדים לקרות לי פה מלא דברים!

אבל גם פחדתי...

הארי קוסם מפורסם הוא הילד שנשאר בחיים! הוא הצליח לשרוד אחרי קללת אבדה קדברה, קללת המוות מידי הקוסם הכי גדול והכי אפל שנודע לנו. באותו לילה הארי היה בעריסה, אימי הגנה עליו בגופו. ואני? לא תאמינו, אבל כן אני הייתי בארון... כן כן בארון חדר הישנה שלנו... בתור ילדה אהבתי נורא לשחק מחבואים, ובאותו לילה שיחקתי מחבואים עם אבי, הוא חיפש בסלון והתחיל להשתובב קצת עם הארי אימי הייתה למעלה ודאגה שמתישהו אצא מהארון.

ואז האו הגיע.

אבי השליך את שרביטו, וולדמורט הרג אותו.

הוא עלה למעלה כמאין צל גדול ואפל, אימי לקחה את הארי ורצתה להחביא אותו בארון יחד איתי אבל לא הספיקה, וודלמורט נכנס היא הושיבה אותו בעריסה, נתנה מבט אחרון לעברי ואז אני זוכרת כמה מילים של בקשות ותחנונים, צרחה אחת גדולה והבזק אור ירוק...

מאז הארי קיבל את אותה צלקת בצורת ברק שמעטרת את אמצע מיצחו.

לי אין שופ סימן... אני לא בטוחה שהלורד בכלל יודע שאני הייתי שם. אבל דבר אחד בטוח, הוא עוד יחזור ויחפש נקמה. ואם הוא יגלה שגם אני הייתי באותו לילה הוא ירדוף גם אותי, ואז להארי כבר לא יהיו כל כך הרבה סיכויים להציל אותי.

בינתיים זה לא מטריד אותי, וולדמורט במצב נואש קשה. גם אם הוא יחזור זה יקח הרבה זמן. אבל המקום הזה הוגוורטס... הארי כל כך מקובל פה ומוכר מה אם נתרחק פיתאום?...

זה כבר לא יהיה אני והארי, זה יהי רק...

 אני

והארי

...

הוא מנסה להגן עליי אבל לפעמים הוא עושה את זה לא נכון, נאי מקווה ששום דבר מהחששות האלו לא יתגשם. 

לי ולהארי מחכה עוד הרב האני יודעת את זה!

המסע שלנו להיות קוסם ומכשפה מצליחים מתחילים היום!

האחים פוטר

		הפרק הבא