אני רוצה כוכב

זהו אינו פאנפיק, אלה סיפור אשר המצאתי בעצמי, בעצם אפשר לקרוא לזה ספר. ''אני רוצה כוכב'' מספר על שתי אחיות מרין ואלין, אלין היא ילדה אוטיסית אשר הזיכרון הכי ראשון שלה הוא כוכב מנצנץ בשמיים, וזוהי בעצם משאלתה הגדולה. כל חייה אלין רצתה לקבל כוכב, וכאשר אחותה מרין גלתה שזה מה שאלין רוצה לבה נשבר הרי איך תסביר לאחותה האוטיסתית שמה שהיא רוצה הוא בעצם כדור גז ענק אשר מרחף לו במרחק של מליון קלימוטרים מכדור הארץ. הסיפור מתרחש בחופשת הקיץ הגדול כאשר המשפחה החליטה לנסוע לבית סבתא וסבא שלהם לבקתה נחמדה אשר קרובה לחוף הים, ושם נפגשים כל הדודים. מרין ובן דודה נהנים כל הקיץ אך דואגים לאלין אשר מכניסה את עצמה לצרות עקב משאלתה הלא הגיונית ובלתי אפשרית לביצוע. אך אלין נחושה בדעתה לקבל כוכב, עד כדי כך שכמעט טובעת בים, מפוצצת על ידי זיקוק ונופלת מגג הבקתה, למרין נהיה יותר ויותר קשה לרצות את אחותה הקטנה והאוטיסתית ונהיה יותר ויותר קשה לנסות להתקרב אליה. האם אי פעם תוכל לתת לאחותה את מה שרצתה הכי מכל? תקראו ותתדעו.

_______________________________________________________________________________________________________________________________________

סגרתי את מזוודתי, וירדתי למטה.

-"ארזת את המזוודה?" שאלתי את אחותי אלין, אך היא לא ענתה. היא אף פעם לא עונה, אך אני בכל זאת ממשיכה לדבר איתה ולשאול אותה שאלות למרות שאף פעם לא הציעה יותר משתי מילים רצופות מפיה, למרות שאף פעם לא הביעה את רגשותייה או מחשבותיה, למרות שאף פעם לא הראתה הבעות פנים, למרות שהיה נראה שהיא אף פעם לא מקשיבה, למרות האוטיזם שלה, המשכתי תמיד לשאול אותה שאלות, בידיעה מראש שלא תענה. היא ישבה על הספה ובהתה בטלויזיה. הערוץ האהוב עליה MTV. למרות האוטיזם היא הבינה הרבה במוזיקה, הרבה פעמים היא הייתה ננעלת בחדרה וכל מה ששמעתי היה צלילים דקים וקטנים של גיטרה, אף פעם לא ראיתי אותה מנגנת אבל יכולתי לדעת שהיא כן. היא תמיד יודעת מה הולך להיות משודר ב-MTV היא תמיד יודעת איזה שיר היא רוצה, מוזיקה אצלה זה החיים. וכניראה שהיחידים...

-"אלין ארזת מזוודה?, צריכה עזרה?" שאלתי שוב והתישבתי לידה. הנחתי את המזודה שלי על ריצפה וחיכיתי נואשות לסימן ממנה לכך שהיא שומעת אותי, אך כלום לא קרה היא המשיכה לבהות בפנים רגועות ושלוות בקליפ של להקת פאנק שניגנו על מסך הטלוויזיה שלנו. -"אני אלך לארוז לך את המזוודה". חזרתי על עקבותיי ובאתי לשים את רגלי על המדרגה הראשונה על מנת לעלות לחדרה של אלין אך הרגשתי אותה מושכת בעדינות בחולצתי, הסתובבתי וחייכתי אליה "כן אלין?" שאלתי, היא הושיטה לי חולצה ורודה מקומטת למראה, כשבחנתי אותה היטב נזכרתי שזאת אותה חולצה אשר לבשתי ביום האחרון ללימודים, שמחתי שסוף-סוף סיימתי חטיבה ואני הולכת ללכת לתיכון ולהיות נערה בת 16!, זכרתי גם איך בלילה כעסתי על עצמי נורא כי פניה חסרות ההבעה של אלין רדפו אותי, -"איך יכולתי?" זה מה שאמרתי לעצמי באותו הלילה שוב ושוב, איך יכולתי לשמוח ככה מול עיניה של אחותי אשר לעולם לא חוותה ולא תחווה את חייה כנערה רגילה כמוני. אלין הסתכלה עליי במבטה הדומם ראשה נטה קצת הצידה, כאילו מחכה שכבר אקח את החולצה, אלין הייתה טובה בלזכור דברים, היא כניראה זכרה כמוני את אותו היום בו שמחתי כל כך ולבשתי את אותה חולצה לקחתי אותה מידיה ואמרתי בחיוך "תודה" חבקתי אותה קלות היא הרימה מעט את זרועותיה כדי לחבק אותי גם ועליתי במדרגות.

כשנכנסתי לחדרה של אלין היו הרבה בגדים על המיטה, ממבט ראשון זה ניראה כאילו כל הגדים מעורמים אחד על השני לא מקופלים, אך ברגע שבחנתי שוב את הערימות הבנתי שאלו הן ערימות בגדים מקופלות ברישול, ניגשתי והתחלתי לסדר את הבגדים באופן מסודר במזוודתה של אלין.

ירדתי שוב במדרגות לסלון שלנו, ב-MTV שדרו שיר של ביונסה, אלין הייתה במטבח וישבה על כיסא, אימא למדה אותי מגיל קטן לפקוח את עיניי ולקרוא סימנים אצל אלין, כדי לדעת מה היא צריכה או רוצה. כל הזמן אני מקווה שיום אחד אלין תקום תסתובב במטבח ותגיד את המילים "מה יש לאכול?" אך היא לא עושה זאת. בעצם אף פעם לא שמעתי אותה מהגה את שמי, או את שם אימי, או אבי. ניגשתי לכריים במטבח והתחלתי לטגן ביצה מקושקשת, -"מה דעתך על ביצה מקושקשת וסלט עם גבינה בולגרית בתור בראנץ'?" שאלתי בחיוך, אך היא לא ענתה כמובן. הסתובבתי כדי לנסות ולקרוא את פניה אך ראשה היה מופנה אל מסך הטלויזיה שוב, אשר עכשיו הייתה עליה עוד להקת פאנק שניגנה שיר קיצי וכיפי. ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי אם אלין הייתה רוצה לרקוד עכשיו.

הגשתי לאלין את הצלחת עם הביצה המקושקשת והנחתי לידה קערה גדולה מלאה בסלט עם גבינה בולגרית. נשקתי לאחותי על הלחי ובאתי לצאת מהמטבח כאשר הרגשתי אותה מושכת אותי קלות בשרוול חולצתי. הסתובבתי וחייכתי אליה. היא בהתה בצלחת שלה, התישבתי לידה ולקחתי גם לעצמי צלחת. וכך העברנו את הזמן שבין הבוקר לצהריים היא ישבה ואכלה ביצה מקושקשת עם סלט ואכלתי גם אני מהסלט.

-"היה טעים?" שאלתי. היא לא ענתה. לא נעלבתי, אך בכל זאת באיזשהו מקום כן נעלבתי...

היא לקחה את הצלחת שלה ושמה בכיור, -"אני אשטוף" אמרתי לה והיא הלכה לסלון והמשיכה לצפות ב-MTV אשר עכשיו שידרו קליפ לשיר של ג'סטין ביבר.

לקראת שעת הצהריים כולנו היינו מוכנים.

המזוודות של ההורים שלי ושל אלין עמדו ליד הדלת, אבא שלנו הלך להוציא את המכונית מהחניה לכביש ואימא שלי בדקה בפעם האחרונה שלקחנו איתנו הכל, היינו מוכנים.

אימא התישבה ליד מושב הנהג ואני ואלין התישבנו מאחורה. חייכתי אל אחותי ואבא התניע, המכונית נסעה כמה ס''מ ואלין פתחה את הדלת, אימא שלי נשנקה ואבא עצר את המכונית. אלין יצאה מהמכונית ואימא שלי בעקבותיה, היא חזרה כשבידה ספר הקומיקס האהוב עליי "הדמעות שלנו" אלין הייתה הרבה פעמים לוקחת את ספרי הקומיקס שלי ומעיינת בהם, אם כי אני לא בטוחה שבאמת קראה בהם כניראה רק צפתה בתמונות, ננעלת בעולמה הקטן. אימא שלי התישבה במושבה ואמרה לי- "מרין תנעלי בבקשה את דלתות המכונית" לחצתי על הכפתור הקטן בדלת שלי ובדלת של אלין שסימן לנו שכעת הדלתות שלנו נעולות.

כל-כך התרגשתי!, סוף-סוף לראות את כל הדודים והבן דוד שלנו שוב, לפגוש את סבא וסבתא אחרי ששנה שלמה לא ראינו אותם!, -"יהיה ממש כיף, דודה אריאל אמרה שיש לה משהו מיוחד לכל המשפחה, ניראה לכם שזה השופינג שהיא עשתה בלונדון והביאה לנו מתנות?" שאלתי את הוריי אבא שלי גחך ואמר- "מרין המתנות זה לא העיקר".

חייכתי אל אלין אשר בהתה בחלון, כל-כך רציתי שתסתובב ותתחיל איתי שיחה על עד כמה היא נרגשת. פשוט בהיתי בגבה בשערות הג'ינג'יות שנחו מראשה ועד למותניה, מצפה בכל רגע שהיא תתלהב מאיזשהו נוף מדהים בחלון ותשתנק או שתקפוץ באושר ותגיד לי "מרין!" אבל זה לא קרה, זה אף פעם לא קורה... פשוט ישבתי שם וחיכיתי בקוצר רוח להבעת מחשבות, רגשות ולהבעת פנים שכניראה בחיים לא תבוא...

...

-"אה!, הנה המשפחה היקרה שלנו!" אמרה סבתא ופרשה את זרועתיה לחיבוק אוהב.

ניגשתי אליה בריצות קטנות וחיבקתי אותה, -"כל-כך גבהת!" היא אמרה לי,  "בהצלחה בתיכון נכדה שלי" - "תודה" עניתי. אימא שלי הובילה יד ביד את אלין לעבר סבתא אשר חבקה אותה בחיוך גדול ואמרה לה "כמה טוב לראות את שתי הנכדות שלי!, אלין איך שהתארך לך השיער", אלין החזירה חיבוק קל לסבתא ונצמדה שוב לידה של אימי אשר החליפה כמה ברכות שלום עם סבתא ונכנסה אחרי לבקתה, אבא בינתיים פרק את המזוודות מהמכונית.

מבחוץ הבתקה נראת די קטנה, היא בעצם בית קטן ולבן עם רעפים חומים שפעם היו אדומים, עיצוב קלאסי, אך עם הזמן הצבע דעך והכל הפך לצבעים של חום ובז' כהה אך זה לא הפריע כי עד כמה שהבית היה נראה מוזנח בצבעו גם הגינה וגם החדרים היו מטופחים מאוד. בן דוד שלי בן ישב על הספה וזפזפ בשיעמום ערוצים, נגשתי והתחלתי לשאול אותו איך עברה עליו השנה האחרונה בתיכון, הוא ספר לי הכל החל מהמבחנים המלחיצים ועד לזובור הקבוצתי שעשו התלמידים אחרי חלוקת התעודות. אימא נגשה לדבר עם דודה אריאל בזמן שאבא דיבר עם דודינו אלון שלידו עמדה אחותי אלין ובהתה בנעליה השחורות.

עם כל התארגנות המזוודות והדיבורים על השנה הכיפית והמצחיקה הגיע שעת הערב, אני ואלין ירדנו למטבח ביחד עם בן דודינו בן, התישבנו ליד המשפחה סבתא הגישה צלעות כבש ברוטב עשיר וחום, לידו תפוחי אדמה מטוגנים עם עלי אורוגולה ובזיליקום ולקינוח פאי תפוחים ופאי דובדנים. לקחתי שלושה תפוחי אדמה קטנים ושלוש צלעות כבש גדולות (אני משוגעת על מאכלי בשר) לקינוח לקחתי פאי דובדבנים ושתיתי מיץ תפוזים. אלין אכלה צלע אחת והרבה תפוחי אדמה ולא לקחה קינוח, היא לא כל-כך אהבה פאי, היא אהבה רק את הבצק בלי התפוחים והדובדבנים שבפנים. לקראת הלילה ההורים הלכו למרפסת הקטנה ודברו על כל מיני דברים שאף פעם לא באמת עניינו אותי, בן דודי הלך ללמוד קצת- "ללמוד קצת?!, בנאדם אנחנו בחופשת הקיץ!, אני מבינה שסיימת תיכון וכל זה ויש לך עתיד לבנות אבל"- לפתע הבנתי עד כמה זה רציני אז הסמקתי ואמרתי -"אה כן יש לך עתיד רציני לבנות, טוב אז לילה טוב" אמרתי והלכתי לצפות בטלויזיה עם אחותי, היא זפזפה שלוש פעמים עד שהגיע ל-MTV, היה שיר של זמר שלפי מה שהבנתי שמו היה אד שירן. -"זה אחד הזמרים האהובים עלייך?" שאלתי, -"אה הא" היא ענתה, תשובה קטנה המורכבת משני קולות וזה הדבר שהכי שימח אותי בכל היום הזה, זה מה שתמיד משמח אותי כל הזמן, מספיק קול קטן הבוקע מפיה כדי שאשמח עד השמים.

ואז זה היכה בי!, -"ישלי דיסק שלו, דודה אריאל נתנה לי אותו לפני כמה חודשים אני יכולה להביא לך אותו", לא באמת היה טעם במילים האלו, תמיד הרשתי לה לחטט לי באוסף הדיסקים וספרי הקומיקס, היא תמיד הייתה נכנסת לחדרי ומעיינת בספריית הדיסקים שלי (כן, יש לי ספריית דיסקים כל מה שאתם רוצים ולא רוצים  יש שם) היא הפנתה את מבטה אליי ושמה את ידה על הירך שלי הבנתי שהיא מעונינת, רצתי או יותר נכון טסתי במהירות האור במדרגות עברתי בריצה על פני הדלת של החדרים עד שהגעתי לחדר האחרון, הבינוני בבקתה שם אני ואלין עומדות לבלות את חופשת הקיץ שלנו!, פתחתי את המזוודה ומרוב מהירות הרוכסן עף מהמקום, העפתי בגדים בסערה לכל עבר עד שהגעתי לתחתית המזוודה שם נחו שלושה דיסקים, אחד עם תמונה כתומה ומטושטשת של אד שירן, אחד של טיילור סוויפט ואחד של להקת פאנק שאת שמה לא יכולתי לבטא משום מה אך נורא אהבתי את המוזיקה שלהם, והודות לדודה שלי אריאל תמיד יכולתי לקבל כל דיסק שאני רוצה, לקחתי את הדיסק שהבטחתי לאלין ורצתי בסערה חזרה למטה, נעמדתי מולה עם חיוך רחב ודבילי בזמן שהסדרתי את נשימותיי בקצת מהיר, עמדתי זקופה מרוב אושר והושטתי לה בידי הדקה את הדיסק, היא לקחה אותו מידי והרימה את ידה לעבר שערי, היא משכה מעט באחד משערותיי אשר קפצו לכיוון החיצוני עקב הריצות הסוערות שלי ברחבי הביקתה, -"תודה" אמרתי עומדת כמו זקיף עם חיוך ענקי ונשימות לא סדירות. היא נגשה לטייפ הישן שהיה ניצב באחד המדפים ליד הטלויזיה והכניסה לתוכו את הדיסק, כל הסלון שרר מנגינות בלדות של קול מעט צרוד אך נעים. אף פעם לא שמעתי על אותו זמר אני לא בטוחה מה הביא את דודה שלי לקנות לי את אותו הדיסק, אבל שמחתי שסוף-כל-סוף היה בו שימוש.

למחרת בבוקר, התעוררנו כל המשפחה לרחצה קצרה בים אשר היה פרוש בצבעי תכלת וטורקיז ממול לביקתה.

כולם היו שמחים אחרי ערב נעים ומרגש ושינה טובה ורגועה, כולם חוץ מאלין, יכולתי להרגיש בזה... היא התעוררה בשעה מאוד מוקדמת, היא נעמדה מול החלון ולא הפסיקה לבהות בו, נגשתי אליה ועל פניה מבט דומם כמו תמיד אך משהו בניצוץ שבעייניה הבהיר שהיא כאילו בתדהמה, האם היא בתדהמה מהיופי של השמיים או שמה ממשהו אחר?, לא משנה מה זה היה היא לא הייתה מאושרת כמו כולם מהבוקר, ולא יכולתי לדעת למה.

-"אלין, השמש זורחת, כולנו שמחים, מאושרים ונהנים, הים מנצנץ"- באותו הרגע היא הפנתה את ראשה אליי, לשמע המילה מנצנץ, המשכתי לדבר- "למה שלא תבואי איתנו לחוף הים?" היא נגשה לארון והוציאה את בגד הים שלה, לא ידעתי אם היא יכולה ללבוש אותו לבד או לא נגשתי אליה הפשטתי אותה והלבשתי אותה בעצמי. בעצם הקטעים האלו לא היו מביכים או משהו ממש לא, זה דווקא היה כיף, נתן לי להרגיש כאילו אני מלבישה\סטייליסת של אלין. חייכתי אליה ולקחתי את ידה, נתתי לה ביד השניה מגבת והלכנו לים.

אימא תפסה כמה קרני שמש, סבתא וסבא ישבו במרפסת הקטנה והשקיפו עלינו, בן אלון ואבא שלי שיחקו מטקות אני ואלין נכנסו לים, נכנסו עד שהמים הגיעו למותנינו כופפתי ברכיים כדי שהמים יגיעו עד לקצה צווארי, נשמתי נשימה עמוקה וצללתי לתוך גל, יצאתי ממנו רטובה לגמרי, אלין עמדה שם ובהתה במים, כניראה רצה ללכת עמוק יותר אך זה היה מסוכן לשתינו, למרות שפה המים יותר רגועים, וחסרי גלים גדולים.

-"בואי נחזור לקדמת החוף," אמרתי ולקחתי את ידה -"אלין?" היא לא זזה, בבת אחת היא התנתקה מידי ורצה במהירות שהמים נתנו לה כדי להגיע עמוק יותר!, -"אלין לא!" צעקתי אחזתי במותניה, לא נתתי לה ללכת ממני לא עזבתי אותה ורק אמרתי -"לא אלין המים שם עמוקים זה מסוכן! בואי לחוף נשתזף! אלין!", ידיה היו מושטות קדימה רגליה לא הפסיקו לנוע, היא רצתה לתפוס משהו אבל מה?, כל מה שראיתי היה השמש במרומי השמים, העננים מתחת לקרני השמש והמים בצבעי התכלת טורקיז שנצנצו תחת קרני השמש. -"אלין די בואי." אמרתי בקול חד משמעי אך נורא מתחנן, באיזשהו שלב אלין הפסקה להיאבק בי. היא נעתנה והלכה אחרי חזרה לחוף. אימא שלי כמה מהמגבת ושאלה "מה קרה שם?" אלין המשיכה ללכת לכיוון הבקתה עד שהדלת בלעה אותה בפנים, עניתי לאימי והסברתי -"אלין נסתה להגיע למים העמוקים אז ניסיתי לעצור בעדה", הדאגה נכרה על פניה של אימי -"אני אלך לברר למה" אמרתי ונכנסתי לבקתה גם כן.

 -"אלין מה קורה?," שאלתי הותישבתי לידה.

היא שכבה על המיטה מבטה הדומם נשלח אל התקרה. -"אלין," אמרתי ושמתי את ידי על אחת מידיה, "את אוהבת את הים, אני יודעת. אבל מה שעשית היה מסוכן מדי... יכולת לטבוע, את מבינה את זה?" הסתכלתי עליה, ידה נסגרה בעדינות על ידי האוחזת בה. נשכבתי לידה ושתינו בהינו בתקרה שלפי מה שראיתי אלין הספיקה להדביק שם מדבקות בצורת כוכבים.

...

אני ואלין יצאנו לחצר האחורית לקראת שעת בין הערביים, שחקנו בכדור.

-"9,8.."- הבטתי בה היא אחזה בכדור- "פעם אחרונה אלין, 10!" היא מסרה את הכדור אליי ותפסתי אותו. -"רוצה עוד עשר מסירות?" אלין הסתובבה קצת במקומה הביטה בעצים שמקיפים את החורשה מולינו ונגשה אליי, היא התישבה לידי על הדשא, התישבתי גם על הדשא כמוהה. - "את מאוד משתפרת במסירות" אמרתי לה, והיא ענתה "אה, כן" מילה קטנה שהפכה אותי למאושרת יותר ממה שהייתי.

-"אלין מרין!" קראה דודה אריאל, -"בואו לחוף יש לי הפתעה לכל המשפחה." 

"בואי אלין!" אמרתי בהתרגשות והקמתי את אחותי על רגליה. רצנו ביחד לחוף והתישבנו ליד המשפחה, דודה אריאל הסבירה על המתנה המיוחדת שתכננה לנו- "לא מזמן נסענו כולנו לפריז כדי לחגוג את סיום התיכון של בנינו בן" הי אמרה וחייכה אל בן שישב לידי ואחז בספר פיזיקה בידיו. אריאל המשיכה לדבר "ובאחד מביקורנו במגדל אייפל התחיל מופע זיקוקים אז חשבתי לשכורה אמן זיקוקים פרטי למשפחתנו שיתחיל בקרוב לשגר זיקוקים ישר מהמגדל אל השמים!" קראה הדודה בהתרגשות, כולנו מחאנו כפיים והתרגשנו. כבר היה חשוך והכוכבים התחילו להעיר את השמים, אלין הסתכלה למעלה לא לכיוון המגדל אליה מעל ראשה לשמיים וזווית פיה התעקמה כאילו לחיוך, חייכתי גם. 

לפתע שמענו בום גדול והזיקוק הראשון נורה למעלה, כולנו המשענו קריאות התפעלות של "או אה!", -"זה ממש יפה נכון אלין?!" אמרתי ובאתי לתקוע מרפק קטן באחותי אך שמתי לב שהיא לא שם, לפני שהבנתי מה קרה היא טפסה על המגדל ממנו נורו הזיזוקים!, -"אלין!!!" צעקה אימי בהיסטריה, אלון ואבא רצו מהר והחלו לטפס על המגדל, כולנו עמדנו מתחתיו, מופע הזיקוקים המשיך אבל אף אחד לא התיחס, אריאל עמדה בצד וניסתה למנוע את השיגור של שער הזיזוקים אך ללא הצלחה, לא הייתה שליטה לאף אחד בהם הם המסיכו לעלות לשמיים אחד אחד, אלין הגיעה לקצת המגדל נעמדה על קצות אצבעותיה ושלחה יד לזיקוק אחד היא תפסה אותו!, כל כך דאגתי הלב שלי פעם כל כך חזק שאיים לפרוץ מחזי -"אלין!!!" צעקתי...

כל מה שהספקתי לראות היה את גופה השברירי של אלין מועף מהמגדל הגבוהה, הזיקוק התפותץ נורא קרוב לשאר הזיקוקים שעוד לא נורו מה שגרם להתפוצצות שרשרת אחת גדולה!.

אלון ואבא הצליחו לרדת מהסולם של המגדל בזמן, סבתא הזמינה אמבולנס.

-"רגע איפה אלין?!, איפה אלין! אימא!" צעקתי שוב ושוב חפשתי את אלין בין כל שרידי הפיצוצים. הדבר האחרון שראיתי זה את גופה הקטן והשברירי מכוסה בבד לבן מובא על אלונקה לאמבולנס, אימא שלי נסעה איתה לבית החולים ואני נשארתי שם דוממת. 

זה היה דם?, -חשבתי- או רק תעתוע עקב דמיוני הפורע?, לא. אני בטוחה שראיתי דם. בכמויות... אלין...

 באותו לילה, לא היה שקט, דודה אריאל כל הזמן חזרה ואמרה מילות שנאה לעצמה כמו: "איך יכולתי? איך יכולתי?" "אני כל כך טיפשה" "זה הכל בגללי", סבא וסבתא נשארו ערים כדי לנחם את דודה אריאל, ולנסות להרגיע אותה. אבא והדוד אלון נסעו לבית החולים כדי לעברו כמה בדיקות, אימא נסעה גם לבית החולים עם אלין. אלין, התמונה ההיא של גופה הקטן והשברירי מכוסה בד לבן מוכתם דם לא עזבה את ראשי. בן כבר היה בחדרו וניסה להתקשר לאביו במשך מספר שעות, ואני, אני ישבתי על החוף. בין שרידי הפיצוץ, בוהה באופק הים משחזרת לעצמי בראש את אותן תמונות נוראיות, אחותי הקטנה... אחותי הקטנה סכנה את עצמה ואני לא יכולתי לעצור בעדה. דמעות החלו לעלות בעיניי.

...

כבר שבוע שלא ראיתי את אלין ואימא.

אלון ואבא חזרו כעבור יומיים, לא היו להם פציעות חמורות כל-כך, לדוד אלון נקרא גיד ברגל כך שבחודש הקרוב יסתפק בקביים ותחבושת על רגל שמאל, אבא נשרט קצת בכפות ידיו ועכשיו על הלחי ישלו לו שריטה אדומה ועמוקה מאוד שמוסתרת בתחבושת בצבע לבן. ניסיתי להתקשר אימי אך היא לא ענתה... מאז שהיא נסעה עם אלין לבית החולים לא שמעתי ממנה חוץ מפעם אחת, זה היה אתמול, היא התקשרה לאבא שלי להגיד שאלין בסדר אך תצטרך להישאר לעוד כמה בדיקות וטיפולים ואז יביאו להם מרשם למישחות בשביל הפצעים שלה.

פצעים?!, עד כדי כך היא נפצעה?, לא יכולתי להאמין... את רוב זמני ביליתי בחדר בבהייה במיטתה של אלין מצפה שכל רגע תיכנס בהליכה חולמנית והבהה דוממת לחדר ותתישב מולי על המיטה, או תחטט שוב בספרי הקומיקס שלי כדי לעיין בהם, או סתם תרבץ על הספה ותצפה ב-MTV, אך זה לא קרה... ירדתי למטה לארוחת הבוקר לא היה לי תיאבון אך לא רציתי להדאיג את כולם יותר ממה שהם דואגים.

הייתה דממה בחדר המטבח, רק קישקוש המזלגות והסכינים על הצלחות נשמעו, סבא וסבתא אכלו בשקט, אריאל נקרה קצת בצלחתה וניסתה להסתיר את הבעתה עייפה, אך השקיות השחורות תחת עייניה הסגירו את זה שהיא לא ישנה. בן ישב לידי וניסה לשכנע אותי לאכול אז סרבתי, לבסוף הסכמתי לנקר קצת בשאריות מפאי דובדנים ושתיתי שלוש כוסות מים.

סבתא הלכה לסלון, סבא שטף את הלכים דודה אריאל הלכה חזרה לחדר השינה ורק נאי ובן נשארנו בחדר האוכל. כעבור חמש דקות סבתא נגשה אליי בחיוך ואמרה "מרין, אימא מוסרת לך שאלין בסדר, חוץ מכמה פציעות די קשות, ושהן חוזרות היום בערב" קפצתי מהכיסא וחבקתי את סבתא הייתי כל כך שמחה, כל היום עמדתי בחלון ליד דלת הכניסה וחיכיתי בקוצר רוח לאלין ולאימא.

-"חזרתן!" אמרתי ברגע שאימא ואלין נכנסו לביקתה, חבקתי את אימא וניגשתי אל אלין אשר ישבה על כיסא גלגלים ראשה חבוש, ידה הימנית חבושה, הקרסול המאלי שלה כבוש וכמעט כל רגל ימין -מהקרסול עד הברך, בגבס. חבקתי אותה בעדינו ואמרתי -"ברוכה השבה!" חייכתי אליה חיוך גדול ולקחתי מידיה של אימא את הכיסא עליו אלין ישבה, גלגלתי אותה לעבר הסלון מול הטלויזיה שכבר הייתה דלוקה על ערוף MTV בדיוק סיימו לנגן שיר של דמי לובאטו והתחילו לנגן שיר של קולדפליי. -"את תבריאי בקרוב מבטיחה!, את לא תרגישי איך הזמן עובר!" אמרתי והתישבתי על הספה כדי להיות קרובה אליה. זווית פיה התעקמה קצת בצד שמאל כאילו לחיוך והיא המשיכה לבהות במסך הטלויזיה. כל המבוגרים היו במרפסת בחוץ, בן היה בחדרו כרגיל ועשה את מה שהוא עושה, לא היה לי משנה כל-כך, אני ואלין ישבנו וצפינו ב-MTV כל היום.

-"יש לי הפתעה בשבילך!" אמרתי לאלין, היא סובבה את ראשה אליי, לקחת יאת כיסא הגלגלים והתחלתי להעלות אותו במדרגות, אלין לא הייתה ממש כבדה אז היה די קל להעלות את העגלה במדרגות, זה לקח קצת זמן אבל בסוף גענו למעלה. פתחתי את הדלת שמובילה לעליית הגג, בשלב הזה הייתי צריכה לקחת את אלין על הידיים כדי שתוכל להיכנס. הושבתי אותה על אחד הפופים שהיו שם והדלקתי את מתג האור, בן רגע כל המקום החשוך הוער בנורות קטנות בצבע כסף שחוברו אל התקרה. -"אוהבת?" שאלתי וחייכתי אל אחותי, היא הוציאה קול קטן "הא" והסתכלה בעיניים רחבות על התקרה. התישבתי בפוף לידה ואמרתי,- "הכל בשביל אחותי הקטנה! קחי את זה כמתנת יום-הולדת מוקדמת ממני" חייכתי אליה היא המשיכה לבהות בתקרה. יום הולדתה של אלין אמרו להיות בעוד שבועיים, היא תהיה בת 14. סבתא התחילה להכין עוה וקישוטים וכולם החביאו את המתנות כדי שאלין לא תגלה אותן. חיכיתי בקוצר רוח ליום הולדתה של אחותי הקטנה, והפללתי שעד אז תוכל לעמוד על הרגליים לבדה.

...

___________________________________________________________________________________________________________________________________

אני יודעת שזה מאוד ארוך, לא ניראה לי שאחרי זה אכתוב יותר מפרק אחד, פשוט כניראה העלילה תסתיים כבר בפרק מספר 2.

אני ממש מקווה שתגיבו לי ותגידו לי מה דעתכם.

ואני מזמינה אתכם לקרוא את הפאנפיק שלי "אחותו של הארי פוטר" אם עוד לא קראתם אותו.

ובקרוב אני אכתוב פאנפיק בשם "אוכלי המוות נגד מסדר עוף החול" אני ממש מקווה שתקראו אותו.

בבקשה תגיבו לי את דעתכם,

;)

		הפרק הבא