חג האסיף

קטניס:

מספר קרני אור הסתננו דרך החלון והעירו את קטניס.

בעודה קמה היא ראתה שפרים ישנה היום עם אימם: הם ישבו מכורבלות ולידם נחר בשלווה נורי.

היצור המלוכלך הזה.

היא מסיימת להתארגן ויוצאת אל האחו.

היא עוברת באוושה קלה את החור בגדר ולאחר כמה פסיעות היא כבר כמו בעולם אחר.

לאחר כמה זמן ואחרי שמצאה את הקשת והחיצים שלה, היא פוגשת את גייל.

הוא פוסע לעברה וקורא: "היי קטניפ." "תראי מה צדתי היום " ומרים כיכר לחם עם חץ במרכזה.

הוא נראה כל כך טוב, עיינים העמוקות ושערו הכהה.... אבל זה לא יעבוד. הוא כמו אח בשבילה.

היא משכנעת את עצמה בלב.

שאר היום עובר בנעימים. הם דגים ואוספים ירקות ותותים, והציד מוצלח.

היא מרגישה שלווה ונוחות שהיא לא חשה כבר הרבה זמן.

היא וגייל שוחים קצת בבריכה, ואחרי זה נשכבים על הדשא ומדברים.

היא שוב מסתכלת אל תוך עיניו היפיפיות שמצליחות להרגיע אותה בשנייה.

כהיא רגועה ושלווה הם חוזרים הביתה בקלילות ועוברים את הגדר.

לאחר שהיא נפרדת מגייל ועיניו המהפנטות, היא נזכרת בבת אחת:

"היום חג האסיף. מישהו ילך. פרים פעם ראשונה מתמודדת. לקחתי הרבה אסימונים, ואני מאחרת!"

היא רצה הביתה ורואה את פרים ואמה כבר מוכנות ולבושות.

פרים הקטנה והחמודה..... האסיף הראשון שלה!

השלווה והרוגע שעטפו אותה כל היום, נעלמו בשנייה,

ואת מקומם תפסה חרדה עמוקה שהתנחלה לה עמוק בלב.