רחוק מהעין אך קרוב ללב

זוג לא צפוי שהתייחסו אליו בספר הרביעי ובספרים הבאים קצת זנחו אותו. תיאור קצת יותר מפורט של מה שהלך שם...

הפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה בין מדפי הספרייה.

יום קודם, דיברו איתנו המשתתפים בטורניר על המשימה הראשונה.

החלטתי לבקר בספרייה לקרוא קצת יותר על הטורניר ולהבין אותו יותר.

אני יודע שכל מי שמסתכל עליי רואה רק את האני המפורסם.

אנשים לא יודעים ולא חושבים אפילו שאני די טוב בלימודים (בלי להשוויץ...) ואוהב מאוד לקרוא ספרים.

 רציתי ללכת גם לספרייה בשביל להשתחרר מהמתח והלחץ,

לקחת ספר טוב ולשקוע לתוכו, להתמקד בעלילה שלו ולא בתסריט של חיי.

אז חיפשתי לי מקום שקט בספרייה כשבידי ספר מבטיח ועב כרס,

שנתקלתי בהן בפינה.

חבורת בנות מצחקקות שמצביעות עליי ומצחקקות הקיפו אותי מכל עבר, צרחו בהתרגשות ונכנסו אחת לדברי השנייה.

נאנחתי. הייתי צריך לדעת שהן יגיעו גם לפה.

לאחר מספר דקות הצלחתי להיחלץ מהמעגל החונק וחמקתי מהן.

ידעתי שיקח רק כמה דקות עד שיבחינו שנעלמתי והתחלתי לחפש בהיסטריה קלה מקום מחבוא.

ואז הבחנתי בכוך קטן נסתר מהעין, ונכנסתי לתוכו.

הדבר הראשון שהבחנתי בו היו מספר מדפים ריקים שדרכן ראיתי ילדה רכונה מעל ספר ענק, קוראת בשקדנות.

היא נראתה בת גילי, וראיתי שהיא מהווגרווסט לפי הגלימה.

היה לה שיער חום מקורזל וקצת מנופח ושיניים קצת בולטות.

אבל אני לא הבחנתי בכל אלה.

ראיתי איך היא קוראת בהתלהבות והנאה, ומהרגע הראשון חיבבתי אותה.

המשכתי לצפות בה ולא הרגשתי איך הספר שמקודם רציתי ננזח ומחליק מידיי,

אל הרצפה.

		הפרק הבא