חיים בשביל נקמה

הפאנפיק מדורג כ-R אך יכולים להיות פרקים רמת Nc-17

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

גאס השתעל ופלט מים. הוא הרים את מבטו בקושי רב ונאנח. הוא ניסה למחחות את פיו אך גילה שידיו כבולות בשלשלאות.

הוא רעד מקור. הוא היה רטוב וחשוף-חזה.

גאס הסתכל אחורנית וקלט במבטו את רונה. הוא חייך אליה חיוך רפה. למזלו היא היתה ממש מאחוריו.

רונה הרימה את ידה הכבולה והניחה אותה על גבו של חברה.

"יהיה בסדר,"היא לחשה. קולה היה צרוד מצעקות ממושכות.

הם התקדמו בטור. כל אדם כבול נעמד מול חבורת שומרים וחויב להשתחוות להם.

"איך נשתחווה?" לחש גאס אל רונה.

רונה השתעלה,"ובכן, אתה יודע. תמיד שאנחנו נמצאים בבעיה, אנחנו מסתכלים איך הוא נוהג-ומשתדלים לחקות אותו."

רונה הצביעה בסנטרה אל הנער שעמד לפני גאס. הוא עמד זקוף למרות שרעד.

גאס הרגיש מעט הקלה. הוא קרא לחברו,"גודאס-"הוא לחש.

גודאס הסתובב מיד. עיניו השחורות כמעט היו מלאות כעס.

"איך נשתחווה?" שאלה רונה.

כשענה בקולו הצרוד, היה נראה שקשה לו לומר את אותן מילים.

"החיות האלה-בדמות בן אדם, רצחו את משפחותינו. אנסו את האמהות והנערות, שרפו את האסמים, שחטו את הבקר. הם עשו דברים איומים ונוראיים."

הוא חשק את שיניו וכשדיבר עמדו דמעות בעיניו,"כעת הם ייקחו אותנו להיות עבדים. אנו הבנים נהפוך לחיות תצוגה. נאלץ להפוך לגלדיאטורים כמו ברומא. לשעשוע. הבנות יהיו משרתות. נחיה ללא כבוד וללא שכר."

כעת הוא קפץ את אגרופיו,"הדבר האחרון שאני רוצה לעשות הוא להתשחוות. אך אני נאלץ לעשות כן מכיוון שאני רוצה לנקום. ובשביל לנקום צריך לחיות."

הוא לפט את זרועו של גאס והסתכל גם על רונה.

"היום אולי נשתחווה- אבל תדעו שיגיע הרגע ובו נראה את אותם אנשים שגרמו לנו לכל-כך הרבה סבל- מתבוססים בדמם!"

תורם הגיע.

גודאס עמד זקוף מול חיילי צבא האויב.

גבר לא מגולח ירק על רגליו של הנער,"השתחווה."

גודאס הביט אל גאס ורונה. גאס עמד רועד מפחד. רונה עמדה מאחוריו ודמעות בעניה.

מאחורי גודאס עדיין הזדחל טור של מאות אנשים שירדו מספינת השבויים. כולם בבגדים קרועים, משתעלים ומיואשים.

גלים התנפצו על החוף והתיזו מים על גופו של גודאס.

ושם בצל הספינה השחורה והענקית גודאס הרכין את ראשו.

הנער כרע ברך והוריד את ראשו לריצפה. דמעותיו התערבבו בקרקע הרטובה והא הריח את ריחו המלוח של הים.

מאחוריו רונה פלטה יבבה.

גודאס החל להתנשם בכבדות. היה זה סימן שהתחיל לכעוס.

הוא כפה על עצמו להירגע ונתן לידיים הגסות להוביל אותו אל הכרכרה שתוביל אותו ואת בני-עמו הנותרים אל עתיד חשוך שהוא עצמו לא ידע אם יזכה לראות שוב את האור.