שיניים

קצוות-קצוות של שיער כחול השתחררו מהפקעת הרפויה שעל עורפה הלבן של קארו.

היא ישבה ליד שולחן קטן, מחברת הרישום שלה פתוחה בדף ריק, צחור ובוהק באור העמום מעט בבר השפם. שפם מגרד של פו מנצ׳ו דגדג את סנטרה; בתנועה קלה של קצות האצבעות היא העיפה אותו ממנו, גורמת לו להתנדנד בנקודה מעל לצווארה הארוך. 

עיניה הכהות היו נעוצות בפניו הנאים של בחור צעיר ויפה. היא סקרה אותו במבט מדוקדק,מבטה לא מפספס את כף ידו הרפויה שנחה על השולחן המכוסה שכבה דקה של שומן קרוש על הפורמייקה המצהיבה, ולא את המבט הצוחק בעיניו. 

הוא קירב את ספל הבירה לפיו, ולגם ארוכות מהנוזל הענברי. קארו שלפה את העיפרון שהיה נעוץ בפקעת שיערה; השיער הכחול והארוך התפזר על כתפיה המכוסות בז׳קט אפור. 

היא ציירה אותו, הנציחה את יופיו המדהים על הדף. ״ איך קוראים לך?״ קול גס ורך בו זמנית, כתערובת החצץ והמשי בקולו של זמר בלוז, ניתק את עיניה מהדף.

היא הייתה עסוקה בציור כוס הבירה שלו, ולא שמה לב שהאובייקט נעלם ממקומו והתיישב מולו, עוקב אחר מבטה.

 היא הסמיקה. הדופק שלה גמגם. 

״קארו.״ אמרה. עיניה הכהות ננעצו בעיניו הכחולות והערפיליות של הגבר הצעיר, ואצבעותיה עקצצו מרצון לתעד את המבט המעורפל הזה.

 ״קארו..״ הוא קירב את פניו לפניה, כך שיכלה להריח את ניחוח הגוף שלו,מתקתק וגברי בו זמנית. עיניו הזדחלו באיטיות מכתפה הימנית עד אצבעותיה האוחזות את העיפרון. הוא הביט ברישום, גומת חן בלחיו מעמיקה בחיוך. הוא שילב את אצבעותיו באצבעותיה, מוביל אותה לשולחן בו חיכו חבריו לשובו של המנהיג, ככל הנראה, חיוך מתוח על פניהם הנאות. 

הוא הושיב אותה על כיסא ליד כיסאו, אצבעותיו עדיין שלובות באצבעותיה. 

***

 זיעה קרה כיסתה את מצחה. איזה דבר טיפשי להיזכר בו עכשיו, בקסבה מלאת המפלצות. למה, לכל הרוחות והשדים, היא נזכרה דווקא בקאז? איך הוא קשור כעת למהלך חייה הנוכחי? 

קארו קמה. המזרן והגבשושי חרק כשהתיישבה, שיערה פזור ומתעופף ברוח הקרירה שנכנסה דרך החלון הפתוח. היא התיישבה על הרצפה, מתחת לשולחן הכתיבה הכבד והרעוע, אצבעותיה מגששות את החור ברצפה. היא לקחה שינג כבד וכסוף מהשולחן, והביעה משאלה. 

החור ברצפה נאטם. 
קארו התרוממה. שרווליה המושפלים גילו את כל החבורות שלה, כחולות, צהובות, סגולות, ובצבעים מוזרים שבין כחול לכתום. 

היא נשענה על אדן החלון, מותניה כמעט בחוץ. 
במחשבה כי אם אין דבר טוב יותר שתעשה, עדיף שתשלים את הכנת המחרוזת שלה, היא לקחה את כל השיניים- התעלומה הגדולה של חיה- והכינה את המחרוזת, בסימטריה מושלמת.