רוז וויזלי והקוסם בברדס השחור

-פרק 2-

המכונית

כמעט 10 שנים עברו מאז אותו יום בבית החולים שבלונדון.

רוז גדלה, הספיקה לשבור רגל, יד, מרפק, ולפתוח את הסנטר... היא הייתה כשרונית מאוד בספורט, ואף פעם לא עפה... הוריה לא הרשו לה.

אך האי תמדי רצתה לנסות.

כל יום, אחרי הצהריים, היא הייתה מתגנבת עם אביה, רון, לחצר הירוקה, ושם הם היו משחקים את שמחק התעופה שלהם: רון היה מרים אותה באוויר, ואז היא הייתה מרגישה באמת איךז ה לעוף.

בערך.

הרמיוני הספיקה ללדת ילד נוסף, הוגו שמו, נמוך, בעל שיער חום מתולתל ועיני שקד, כמו אמו.

הוא היה שובב לא קטן, בעל חיבה אל מוסברת למכוניות צעצוע, לגו ולציור דברים לא מובנים על הקירות..

זה היה יום רגיל. רוז קמה ממיטתה הירוקה בחדר המשותף שלה ושל הוגו, ועמדה ללכת להתלבש, לאכול ארוחת בקר... כמו כל יום רגיל.

אך לא כך היה המצב.

ילד בן חמש, בעל שיער חום מתולתל קפץ עליה במשקל עשרים הקילו שלו, והחל לשיר.

"היום יום הולדת לי! היום יום הולדת לי!"

בעוד שרוז ניסתה להיאבק בו תוך כדי שהיא סותמת את אוזניה בכעס על מנת לא לשמוע את הזיו]ים הנוראים שלו שאפילו כלבים אל מסוגלים לשמוע, הרמיוני נכנסה לחדר.

"הוגו, רד מרוז עכשיו!" 

"טוב אמא..."

הרמיוני ניגשה אל הוגו ורוז כשחיוך ערמומי על פניה, והחלה לדבר.

"יש לי הפתעה!"

"מה? מה? מה?"

"היום נלך ל... הוגסמיד!" אמרה הרמיוני בשמחה, וראתה את הילדים קופצים על מיטתה של רוז מרוב התרגשות, וחייכה.

"תתלבשו מהר כדי שנספיק לצאת!" צעק רון מהמטבח, והוסיף עוד כמה מילים שנשמעו למעלה כמו "קריאפקרול" או משהו כזה.

רוז התלבשה בסוטשרט הירוק ובמכנסי הג´ינס שלה, תשלבושת המוגלגים האהובה עליה.

היא הכניסה גם את גלימת האזמרגד המרופטת שלה, שרוז לוקחת תמיד לאיורעים חשובים...

רון היה אומר לה שהיא נראית בה יותר רזה, ואז הרמיוני הייתה דוחפת לו מרפק בצלעות ואומרת שרזון אל חשוב, ושאם היא אוהבת את הגלימה אז האי תשים אותה.

הוגו התלבש בחולצה שחורה עם דמות לגו מצוירת, ובמכנסי ג´ינס עד הברכיים.

הרמיוני בחרה לו גלימה, כי לדבריו "אני מתלבט בין הכחולה לכתומה... מה דומה יותר לצבע של סלגהורן?".

סלגהורן היה איש הלגו האהוב על הוגו.

הוא היה עם ראש קובייתי קטן, זיפי זקן, חולצה לבנה צמודה שתמיד היה מסיר אותה בסוף כל פרק, ושיער שחור מסורק היטב.

רוז תמדי אמרה שהתכנית סטיגמתית ולא מתאימה לילדים, בהתחשב בעובדה שבסוף כל פרק סלגהורן היה לוקח את קייטי, האישה ששיחקה לצדו, מוריד את החולצה שלו, ויוצא משם כשהיא על הידיים שלו... אבל לרון זה אל הפריע.

עד שהרמיוני הייתה נותנת לו מרפק בצלעות על התשובה.

רוז והוגו ירדו על התרמילים על הגב, מוכנים לצאת לדרך.

הם נהגו במכונית (רון הצליח סוף סוף לעבור את הטסט שלו), עד לתחנת הרכבת קינגס קרוס.

הם הגיעו לתחנה, ועמדו מול רציף תשע ושלושה רבעים, שהחל לעשות נסיעות גם להוגסמיד בזמן האחרון.

"את ראשונה, רוז." אמרה הרמיוני, וצפתה ברוז רצה ריצה קלה אל עבר החומה, עד שנעלמה.

הוגו רץ מהר לפני שהרמיוני הספיקה להגיד משהו.

הרמיוני החוותה בידה אל עבר רון, שרץ אל עבר החומה, ושנייה לאחר מכן גם הרמיוני הצטרפה.

הרציף היה די ריק, היו בערך עשרה אנשים מלבדם שבאו לביקור קצר בהוגסמיד, ביניהם גם הפוטרים.

"מזל טוב הוגו!" אמרה ג´יני בהתרגשות, וחיבקה את הוגו.

הארי, לעומתה, "אמר מזל טוב!", והרים את הוגו על גבו, בעוד שהילד הקטן משתולל מרוב שמחה.

בסופו של דבר ולאחר הפצרות רבות מהרמיוני ומרפק לצלעות, הארי הוריד את הוגו, וחיבק את רוז.

"מה שלומך? איך ההתרגשות לקראת השנה הראשונה?" שאלה ג´יני, בעוד שרוז ישובה על רון.

"אני נורא מתרגשת... בכל זאת, עוד חודש זה מתחיל.... " אמרה רוז, ושיקשקה מהתרגשות רק מעצם המחשבה על כך.

ג´יימס נופף לרוז באופק.

"א-אני חייב-בת ללכת.." גמגה רוז, והלכה לעבר אלבוס.

"מה קורה?" שאל אלבוס את רוז כשהשניים ישבו על מעקה, לא רחוק ממכונת החטיפים שהחליטו להוסיף לרציף.

"כרגיל... הוגו מעצבן, אמא מנדנדת..." אמרה רוז, והשניים גיחכו.

"אתה כבר מוכן להוגוורטס?" שאלה רוז בסקרנות.

"כן.. כלומר, לא... כלומר.. בערך..." אמר אלבוס במבוכה, וגירד את גבו, "כלומר.. יש לי חקל מהדברים, וחלק אני עוד צריך לקנות.... אות?" שאל אלבוס.

"אני..." אמרה רוז והאדימה.

קול משרוקית נשמע, ואחריו קולה של ג´יני הצועקת "תעלו מהר לרכבת!"

השניים רצו במהירות לרכבת, ותפסו ספסל משלהם, לא רחוק מג´יני והארי.

כל אחד קרא ספר משלו, רוז קראה ארבעה, ולאחר שעה של שתיקה מביכה ביותר הרכבת עצרה בהוגסמיד.

"כל הנוסעים מתבקשים לרדת עם התיקים. תודה" אמר קול נמוך של גבר, והם מיהרו לרדת מהרכבת.

"אמא... אפשר ללכת לחנות הווקוס מוקוס של דוד ג´ורג´? הם עברו להוגסמיד לפני חודש..." שאל הוגו, ומשך בשמלה הכחולה של הרמיוני.

"טוב... בסדר..." אמרה הרמיוני ונאנחה, כאשר הוגו, רוז, לילי לונה, אלבוס וג´יימס קיפצו בשמחה אל החנות.

רוח הרפאים של פרד פתחה להם את הדלת.

"שלום שלום! תראו את מי יש לנו כאן! ג´ורג´!" קרא פרד, ונעלם לתוך המחסן בנסיון למצוא את ג´ורג´.

"איפה אתה?"

"אני כאן!"

"אבל איפה זה ´כאן´?" 

"כאן!"

"איפה?"

"אה... הנה אתה! אני כבר יורד!"

נשמעו צעדים, ולאחר מכן בחור ג´ינג´י כבן ארבעים, עם שיער ג´ינג´י פרוע וזיפי זקן יצא מהמחסן, כשפניו אל רוח הרפאים של פרד.

"רוזיל´ה! הוגו! לילי! אלבוס! ג´יימס!" הוא צעק בהתרגשות, בזמן שכל הילדים עולים עליו בחיבוקים.

"נו... זא מה אתם רוצים? הכל על חשבון הבית בשביל הלקוחות המועדפים עליי!" אמר, וקרץ לעבר הרמיוני, שהתקדמה לעברו ומבט חמוד סבר על פניה.

"אל תעשו שטויות ילדים!" אמרה כשראתה את הילדים מסתובבים בכל החנות, ומפילים את המוצרים.

"אל תדאגי... זה בסדר." אמר ג´ורג´ ברוגע.

"תקשיב... אל תתן להם לעשות יותר מדי שטויות, טוב? אני, רון, הארי וג´יני הולכים לשתות משהו, ונחזור עוד מעט." אמרה הרמיוני, ושילבה את ידיה.

"את יכולה לסמוך עליי..." אמר ג´ורג´, וקרץ לילדים על מנת שיתנהגו יפה.

הילדים נעמדו בשורה כשידיהם מאחורי גבם וחיוך מזויף מרוח על פניהם.

"רואה?" שאל פרד, שהיה תקוע בתקרה כל הזמן הזה, והחליט להתערב.

"טוב... בסדר... אבל זה על אחריותכם." אמרה הרמיוני, והלכה בעקבות הארי, רון וג´יני אל עבר פונדק שלושות המטאטאים.

"השטח פנוי!" אמר פרד, והילדים התחילו להסתובב שוב.

לאחר חצי שעה מתישה של התרוצצות ברחבי החנות, הילדים סוף סוף החליטו על חפצים.

"בואו, ותראו לי מה אתם רוצים." אמר ג´ורג´, והילדים התקרבו אליו, כשהדברים של כל אחד בידיו.

ראשון היה ג´יימס.

"בואו נראה... ממתקיא, טופעילוף, שוקולדימום וטופי לשון בלון... חבילה מכל אחד... מתכונן להוגוורטס, אה?" אמר ג´ורג´, וטפח על כתפו של ג´יימס בחביבות.

שני היה אלבוס.

"אתה.. איש תלוי רב פעמי, ממתקיא, עוגיות שינוי צורה וטופי לשון בלון... אהבתי!" אמר ג´ורג´, ונתן לאלבוס את הדברים.

שלישי היה הוגו, ילד יום ההולדת.

"מזל טוב! אתה לקחת שרביט תעלול, טופיעילוף, טלסקופ מתאגרף, ואבקת חושך אינסטנט..." אמר ג´ורג´, והוסיף "יש לי מתנה בשבילך!" והוציא חבילה שעטופה בצבע כחול.

הוגו פתח את החבילה, וגילה מכונית מירוץ חדשה.

"כמו של מוגלגים!" אמר פרד בהתרגשות.

הוגו לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב שמחה, ופשוט קיפץ במקום.

רוז לא ידעה איפה לקבור את עצמה.

"ואת רוזיל´ה?" שאל פרד, וליטף את שיערה.

רוז התצמררה מרוב קור, זה הרגיש כאילו שפכו עליה דלי של מי קרח על הראש.

"חושחש הסחה, אבקת חושך אינסטנט, עוגיות שינוי צורה, לחש חלום בהקיץ ו... אני אל מאמין! פרד, תראה את זה!" קרא ג´ורג´ בהתרגשות, בעוד שפרד עף בהתרגשות אל עבר ג´ורג´, ופלט קריאת התפעלות.

"זה ארנולד! הצמרור של ג´יני!" אמר פרד בהתפעלות, ומחה דמעה מזויפת.

"באמת?" שאלה רוז, וחשבה בינה לבין עצמה כמה מבוגר הגוש הכחול והצמרירי הזה.

"הוא בן חמש בשנות צמרור." אמר ג´ורג´, כאילו קרא תא מחשובתיה.

בדיור אז נכנסה ג´יני דרך הדלת, והופתעה לגמרי. 

"את רוצה אותו?" שאלה רוז את ג´יני, עצובה במקצת.

הוא היה ממש חמוד.

"לא... זה בסדר מתוקה... הוא שלך." אמרה ג´יני בחביבות, והובילה את הילדים המאושרים אל הרכבת.

השמיים כבר נצבעו בגוון סגול, והתחילה לנשוב רוח חזקה מאוד יחסית לחודש יולי.

הילדים נרדמו, בעוד רוז נשארה ערה... היא חשבה איך ג´יני הייתה בגילה, ואיך קיבלה את הצמרור... האם בתור מתנת יום הולדת? האם בתור מתנה, סתם? או אולי היא גנבה אותו? לא, זאת ג´יני... בכל זאת.

לאט לאט, בלי ששמה לב, היא נרדמה.

"הרכבת תיעצר בעוד כעשר דקות בתחנת הרכבת קינגס קרוס. נא להתכונן לירידה, ולקחת את התיקים איתכם. תודה" אמר קול הקריין המוכר.

רוז התעוררה בבהלה. היה לה סיוט נוראי שצמרור ענקי רודף אחריה ברחבי הוגוורטס...

מזל שזה היה רק חלום.

היא הלכה יחד עם הוגו, ג´יימס, אלבוס, לילי, ג´יני, הארי, הרמיוני ורון אל עבר המכוניות שלהם, ונפרדו שם.

"ואז... אז אני ראיתי את המכונית, וממש התפוצצתי משמחה!" צעק הוגו כשהרמיוני כיסתה אותו במיטה.

"באמת?" שאלה הרמיוני בהפתעה.

"כן, וזה היה כזה-" 

"לך לישון הוגו."

"טוב אמא..."

הרמיוני ניגשה אל הדלת, סגרה את האור, והלכה.

במשך השבועיים שבאו לאחר מיום הולדת של הוגו, השביעי ביולי, הוא לא הפסיק לשחק עם המכונית. הוא לקח אותה לכל מקום... לכל מקום.

והכי גרוע היה הרעש שלה... האי השמיעה רעש של חתול רחוב אחרי שדרכו לו על הזנב.. רוז שנאה את זה יותר מכל.

יום אחד רוז ירדה בפיג´מה על מנת לאכול את ארוחת הבוקר.

היה לה סיוט ממש נוראי על זה שהוגו דורס אותה עם משאית זבל.

היא ירדה, לא מסורקת, כשלפתע מעדה על הרצפה.

היא התרגזה. ממש התרגזה.

"הוגו!" היא צרחה, ורצה אחרי הוגו בכל הבית, מעוצבנת, לא מסורקת ועם פיג´מה.

הוגו רק ברח, והמכונית בידו.

בשלב מסוים הוא פשוט זרק את המכונית, מה שגרם לרוז למעוד שוב.

זה כבר עבר כל גבול.

רוז פשוט התעצבנה כל כך עד שנראה שהיא עמדה להתוצץ, ואז...

קול נפץ נשמע מהמטבח.

המכונית של בוגו התפוצצה, בגלל רוז.

אך במקום להתעצבן עליה כמו כל זוג הורים אחר, רון והרמיוני פשוט התנפלו עליה בנשיקות וחיבקוים.

"את קוסמת!"

"רוז שלי קוסמת!"

"את ביצעת את הקסם הראשון שלך!"

"מה איתי? היא פוצצה את מתנת יום ההולדת שלי!"

"סתום הוגו!"

רוז עברה את הימים הבאים בשמחה, קריאה, ושמחה.

היא אל ידעה מה מצפה לה.

------------

גיליתי איך מוסיפים פרק :)

הפרק הקודם