חשבון נפש - פיקצר

מולי התיישבה לצד ארתור בכורסא הלבנה.

היא הסתכלה על השתקפותה בשולחן הזכוכית...

שיער מאפיר, קמטי-צחוק, עיניים שהתבהרו עם השנים.

ארתור היה לצידה, חייך אליה חיוך רחב.

"מי היה מאמין שג'יימס לשנו מתחתן?" הוא אמר, וחשף את שיניו, חיוך ידידותי כמו פעם.

מולי רק נאנחה. 

"ארתור שלי... אנחנו מזדקנים. מי היה מאמין שלג'יימס לשנו יש אישה... ועוד בהריון" היא אמרה, וקמטי הצחוק לשה לפתע נעלמו.

"מולי, את לוקחת כל דבר בצרינות... אני עודמ להיות סבא רבא, ואת תהיי סבתא רבא מצוינת." האו ארמ לה, ונשק לראשה.

"אתה באמת חושב?" היא שאלה, והפנתה את רשאו אליה.

"ברור..." האו אמר, והוסיף בצחוק,

"את חושבת שזה יהיה בן או בת?"

מולי רק חבטה בו קלות.

"ארתור..." אמרה, ונאנחה.

"את בדיוק כמו פעם, מוליל'ה!" אמר בהתרגושת, והדליק את הרדיו בתחנת "גלי קסם", כשנשמע לפתע השיר "קלחת מלאה אהבה לוהטת" של סלסטינה וורבק.

"אתה זוכר את השיר הזה? זה השיר ששמעת בדרך חזרה הביתה, מהחתונה שלנו..." היא אמרה בקול חנוק מדמעות, ועינייה נצצו בהתרגשות.

ארתור קם, הוריד את כובעו והושיט אותו למולי כמחוות כבוד.

"התואילי לרקוד איתי?"

"בשמחה!"

שניהם פיזזו בעליזות בסלון, כשמדי פעם נשמעו הערות עוקצניות כמו "אתה עדיים עם שתי רגליים שמאליות, אה?", או "את קצת חלודה כנראה!" 

לאחר כמה דקות של פיזוזים עליזים, נשמע קול השדרן ברדיו, קצת רועד ומפוחד, "לפי הדיווחים האחרונים אדון האופל חזר... עדיין לא בטוח מי המשיך את נקמתו של וולדמורט, אך ברגע זה כל התושבים מוכרחים לארוז את חפיצהם ולרדת לממרתפים.... יש לכם שבוע שלם לארוז לפני שהמלחמה הגודלה תתחיל. "

מולי סגרה את הרדיו בפחד, וטלפנה מיד לכל קרוביה.

"כן.. כן... אצלכם יש את המרתף הכי גודל, אז אנחנו כבר נבוא... תגידו להרמיוני ורוני שלי, שלא יהיו לבדם במרתף. טוב, טוב, להתראות"

היא סגרה את הטלפון בחשש והתקשרה לכל הקרובים שלה, לא האמינה...

היא הקדישה את כל חייה למלחמה באופל, והיא חשבה שקברה את כל זה מאחור.

אז, לפני תשע-עשרה שנים, בקרב, כשאיבדה את היקר לה מכל...

"מולי, צריך לארוז. תביאי את המזוודה שלך. כמה שיורת מוקדם יותר טוב" ארתור העיר אותה ממחשבותיה, והיא הצטמררה מהבהלה.

הם סיימו לארוז תא דבריהם, ונפרדו מהבית.

יכול להיות שכשיחזרו הם לא יראו אותו יותר, רק הרסיות.

מולי יצאה מהבית, ודמעות בעיניה.

היא לא רצתה לראות את הסיוט לשה מתגשם... לא שוב.

היא הלכה בשביל יחד עם ארתור, מתקשה לקבל את העובדה שזהו זה...

עוד מלחמה בפתח.

לא שוב.