מיוחסת

״אני לא רוצה שידעו״

״למה?״

״כי אני לא רוצה להיות הבת המיוחסת של המנהל״ 

אלבום דמבלדור השתהה לרגע לפני שדיבר. 

״בסדר. רק תני לי לתת לך עצה אחת״

אליסון הביטה בו בציפייה

״אל תתני לשקר לעמוד בפנייך. אם יהיה עלייך להקריב את זהותך למען חברות עשי זאת״ בעיניו הכחולות נראה עצב קל. 

״אוקיי״ אליסון חייכה מעט וחיבקה את אביה. 

״שיהיה לך בהצלחה״ הוא לחש לתוך שיערה. 

בוקר השנה החדשה הפציע בהיר מתמיד כשאליסון בת האחת עשרה ניסתה לבחור מה תלבש ביום הראשון ללימודים. 

אחרי התלבטות ארוכה בין שתי גלימותיה האהובות ביותר היא פנתה לעיצוב שיערה. 

מאז שהייתה ילדה פרופסור ספראוט (שנחשבה למכשפה האופנתית ביותר בהוגוורטס באותם ימים) אמרה לה שעליה לאסוף את שיערה למעלה. 

לאחר מעט היאבקות עם שיערות סוררות זנב סוס בלונדיני התנוסס מאחורי ראשה ושתי קבוצות שיער קטנות מסגרו את פניה. 

אליסון ירדה מחדרה ונכנסה לחדר הקטן בו חיכו כל התלמידים, מתנהגת כאילו הייתה שם כל הזמן. 

אווירת מתח שררה בחדר כשכל הילדים בו נאבקו בשאלה באיזה בית יהיו ואיך בכלל ימוינו. 

מאז שהייתה בת שבע ידעה אליסון שהיא עומדת להתמיין לבית גריפינדור, וגם חוותה מספר שיחות מעניינות במיוחד עם מצנפת המיון. 

דלת החדר נפתחה ומינרווה, שמעתה תיאלץ אליסון לקרוא לה פרופסור מקונגל, משכה את תשומת הלב של הילדים. 

אחרי הסבר קצר הם כבר היו בדרכם לאולם הגדול, וכשנכנסו כל העיניים הופנו אליהם. 

מקונגל שלפה את מצנפת המיון מאחורי שולחן המורים והציבה שרפרף קטן מול כל התלמידים. 

כמה שמות אקראיים וילדים שמוינו לבתים שונים ואז שם אחד תפש את תשומת ליבה. 

״הארי פוטר״

לא רק אותה עניין במיוחד לאן ימוין הילד שהביס את וולדמורט. כל האולם השתתק בציפיה כשילד צנום וממושקף התיישב על השרפרף. 

כמה דקות של מתח חלפו עד שהמצנפת קראה ״גריפינדור״ בקול רם והשולחן האדום צהל. 

״אליסון... קרטרייט?״ מקונגל חצי שאלה את שמה הבדוי של אליסון והרימה גבה שהילדה שהכירה מאז ומתמיד כאליסון דמבלדור טיפדה אל השרפרף. 

״אליסון יקירה״ פתחה מצנפת המיון ״אני כבר יודעת בדיוק איפה לשים אותך. ושתהיה לך שנה מוצלחת!״ אליסון חייכה לעצמה. 

״גריפינדור!״ המצנפת צעקה ושולחן גריפינדור צהל כשאליסון התיישבה ליד הארי. 

עיניו הירוקות סרקו אותה. הן עברו כל סנטימטר בפניה עד שנעצרו וננעצו בעיניה הכחולות. 

הוא הביט בה והיא הביטה בו. 

אליסון חשה את עצמה טובעת בעיניו הירוקות, אך חוט מחשבתה נקטע לקול מחיאות הכפיים סביבה כשעוד ילד מוין לגריפינדור. 

היא הסיטה את מבטה במבוכה. 

׳זו הולכת להיות שנה ארוכה׳ היא חשבה לעצמה בדיוק כשהאוכל הופיע מולה

		הפרק הבא