אנג'ל וויטסון - ספר 1 : אבן החכמים

טקס המיון

"וויטסון, אנג'ל!" קראה הפרופסור מקגונגל.

ילדה עם שיער בלונדיני ומאוד ארוך יצאה מתוך השורה של הילדים. היא התיישבה על השרפרף והניחה את מצנפת המיון על שיערה הזהוב. המצנפת צנחה על עיניה, כך שהיא ראתה רק את פנים המצנפת ולא את כל הילדים המסתכלים עליה בעודה יושבת שם.

"הממ.. מרתק." אמרה המצנפת בתוך ראשה של הילדה. "בעצם, יכולתי לשלוח אותך או להפלפאף, או לרייבנקלו או לגריפינדור. שלושתם מתאימים לך. סלית'רין? פחח. ממש לא."

הילדה לא ידעה מה לחשוב. היא הייתה מעדיפה יותר מהכל ללכת לגריפינדור.
"באמת?" שאלה המצנפת. "דווקא לגריפינדור?"

כן! כן! חשבה הילדה.

"טוב. אם ככה, אני שולחת אותך לגריפינדור!"
את המילה האחרונה המצנפת ממש צעקה שכולם ישמעו. שולחן הגריפינדורים פרצו במחיאות כפיים והילדה הורידה את המצנפת מראשה, הניחה אותה על השרפרף ורצה להתיישב בשולחן הגריפינדורים.

ככה התמשך לו טקס המיון.

כולם התמיינו, וכשהארי פוטר המפורסם התקבל לגריפינדור, גם הילדה פרצה במחיאות כפיים והצטרפה לקריאת "פוטר הוא שלנו!".

לאחר שכל התלמידים התמיינו לבתיהם, הסעודה החלה.

הצלחות המוזהבות התמלאו בשלל מאכלים טעימים – סלטים מכל הסוגים, בשרים, כריכים, פירות, ולקינוח – עוגת שוקולד מדהימה. הילדה לא ידעה ממה לקחת קודם – הכל נראה לה כל כך טעים, וכל כך חדש. בביתה הקודם כמעט לא נתנו לה לאכול מהמאכלים שהיו פה. היא הייתה אוכלת סלט על בסיס יומי, סלט קטן שהיא הייתה מכינה לעצמה.

וואו. היא חשבה לעצמה. טוב, אני מניחה שאצליח לשרוד פה.. והיא חייכה חיוך רחב והמשיכה לטרוף מהארוחה שלה.

		הפרק הבא