היא חיה בשביל הקווידיץ'

שם הפאנפיק: היא חיה בשביל הקוווידיץ´

ז´אנר: קצת רומאנס, קווידיץ´.

פאנדום: הארי פוטר.

דירוג: משהו בין PG ל-G... לא בטוחה עדיין.

אני חושבת ש-PG.

וויתור זכויות: הדבר היחיד שאני רוצה להרוויח מהפאנפיק האו ההנאה של הקוראים, וגם שלי. אה, וגם זה שאני לא אחשוב על זה 24 שעות ביממה ואיאלץ את עצמי לכתוב את זה. כל הזכויות על העולם ועל הדמויות שייכות לג´יי קיי רולינג המדהימה.

סוג: פיקצר.

תהנו =)

זה היה בוקר שמשי למדי.

השמש זרחה, וייבשה את הדשא מן הלילה הרטוב שהיה. מן המגלדים הגבוהים הדשא נראה סמיך ורטוב, אך לאט לאט הוא נעשה יבש ודוקרני, כמו תמיד.

צינת הקור של חודש פברואר הורגשה היטב, למרות שהשמש החלה לחמם את האוויר במעט.

תלמידי הבתים בהוגוורטס ישנו שנת ישרים במיטותיהם, והתכרבלו בשמיכות הפוך העבות.

טוב, כולם חוץ מקבוצת הקווידיץ´ של רייבנקלו, שהייתה עכשיו בדרכה אל המגרש.

"מספרי ברזל! להתפקד!" צעקה אוליביה דוסון, ועינייה האפורות הבזיקו בניצוץ קטן.

שיערה הבלונדיני, שהיה קלוע בצמה כמו תמיד, סמר. טוב, הוא כמעט תמיד סמר, בשל רמת התלתול הקיצונית שהייתה לשיערה.

חברי קבוצת הקוויידץ´ נאלמו דום למראה הקפטנית שלהם צועקת ככה. היא הייתה במצב הרוח הזה כבר ימים רבים, מאז משחקם האחורן נגד סלית´רין. כולם ידעו שאם מנצחים במשחק הבא נגד גריפינדור, אז עשוים היסטוריה. רייבנקלו תנצח באלפיות הקווידיץ´ זה עשור.

חברי הקבוצה הלכו להתלבש, בעוד אוליביה מחכה לה, לבושה כבר במדי הקוצה הכחולים.

היא שכבה על הדשא, מביטה בעננים, וחשבה את אותן מחשבות שפקדו אותה בזמן האחרון...

היא לא תלמידה מצטיינת, ולרוב מקבלת ט"מ, או ע´ ; היא לא הייתה אמיצה, או השתתפה בהרפתקאות חשובות ; היא מעולם לא השיגה לבית שלה יותר מחמש נקודות בערך, אך גם לא איבדה יותר מחמש נקודות ; את רוב זמנה בין השיעוירם והארוחות היא הייתה מבלה בספרייה, או בחדר המועדון... אפשר להגיד שהיא הייתה די ממוצעת.

לא מצטיינת בכלום, לא גרועה בכלום...

עד שהיא הגיעה לשיעור התעופה הראשון שלה (שלצערה הרב, נדחה לאמצע השנה הראשונה) היא כבר החלה להתרגל לעובדה שתישאר כזו.

אבל אז.. האי זוכרת את זה כל כך טוב..

---------------------

זה היה יום בהיר.

אוליביה ציפתה במיוחד ליום הזה, כי היא סוף סוף תוכל לעוף, בפעם הראשונה בחייה.

בתור בת של הורים מוגלגים, ברגע שאוליביה שמעה על קווידיץ´, תעופה, המטאטאים המעופפים... זה ריתק אותה.

האי כבר ציפתה בקוצר רוח ליום שבו תוכל לעוף בעצמה, ודמיינה בכל לילה איך היא מתקבלת לנבחרת הקווידיץ´ בצהלות שמחה.

זה היה השיעור הראשון באותו יום, כך שאוליביה הייתה אנרגטית מתמיד.

עינייה הבליחו בניצוץ אפור, כמו תמיד כשהיא מתרגשת, והיא קיפצה בשמחה אל המגרש הירוק.

המורה, גברת גבוהה למדי בעלת שיער שחור עד הכתפיים ועיניים כחולות בורקות, ניגשה אליהם בצעדים מהירים.

"שלום לכם, תלמידי השנה הראשונה של בית רייבנקלו ובית סלית´רין" האי אמרה בקול רם, והשתיקה מיד את כל ההמולה.

"אמנות התעופה האי סגולה, וכמו כל סגולה, רק מעטים מצליחים לבצע אותה כראוי. אני, מיס פוניקץ´, אנסה ללמד חלק מכם את אמנות התעופה. חלק יצליחו, וחלק לא. זה תלוי בכם, ורק בכם." האי אמרה, והעיפה מבט נבזי על עבר תלמיד שנה ראשונה מסלית´רין.

"קודם כל, עליכם להכיר תא המטאטא. אני מקווה שכולכם קראתם את קטעי המידע שראשי הבית העבירו לכם." האי ארמה בקול נוזף, בזמן שרוב תלמידי רייבנקלו הנהנו בראישהם, והבעת פניה התרככה במעט.

"ועכשיו, כפי שקראתם, הושיטו את יד ימין מעל המטאטא, וצעקו: "עלה!" היא אמרה, והדגימה זאת.

המטאטא עלה ישר לידה, בלי להתעכב אפילו לשנייה.

תלמידי הבתים הביטו בה בהפתעה.

"זה לוקח זמן. כמובן שבהתחלה יש כמה תלמידים שיצליחו בפעם הראשונה, אבל המטאטא שלהם קצת יתעכב. רק את המבוחרים ביותר אני אלמד את סודות המטאטא, אבל בשביל להיות מוכשר... צריך להצליח." היא הביטה בכולם, כאילו בחנה אותם במבטה. "ועכשיו, עשו זאת! קדימה! בלי להתעכב!"

צעקות רועשות נשמעו בכל המגרש, ואוליביה פשוט הוקסמה מזה.

מטאטאים שזוחלים על הרצפה, צעקות מהוססות... אף אחד עוד לא הצליח להשיג את המטאטא שלו.

היו כמה מצחיקים במיוחד, כמו מישהו מסלית´רין שניסה לקחת את המטאטא בידיים, והמטאטא בתגובה תקע את המקל שלו ברגל של התלמיד ; או תלמיד אחד מרייבנקלו שזז צעד אחד הצידה, והמטאטא פגע לו באף...

אוליביה הייתה כל כך עסוקה במחשבות, עד שלא עשתה כלל וכלל את המשימה.

"סלחי לי, גברת דוסון" רעם קולה של מיס פוניקץ´. שקט שרר. כולם עזבו את מטאטיהם, ופנו להסתכל על אוליביה ומיס פוניקץ´.

"האם את ניסית להעלות את המטאטא שלך בכלל?" האי אשלה, בהבעת פנים חמורת-סבר.

"לא" אוליביה מלמלה, והורידה את ראשה אל עבר המטאטא.

היא הביטה למעלה, וראתה בזווית העין תלמידת סלית´רין בעלת שיער ערומני, מגחכת.

"ובכן, אולי תואילי להדגים לנו?" היא שאלה, וציפתה שאוליביה תיכשל.

אך אוליביה צעקה "עלה!" ובן רגע המטאטא נכנס לכף ידה, בדיוק כמו שמיס פוניקץ´ הדגימה.

מיס פוניקץ´ רק הביטה בה במבט מלא תדהמה, בעוד אוליביה מסמיקה.

מאותו היום והלאה אוליביה נהפכה לשחקנית המפתח של קבוצת רייבנקלו, בתפקיד המחפשת 

הכל-כך חשוב.

-------------------

לא פעם ולא פעמיים השוו אותה להארי פוטר האגדי, שכן, גם האי כמוהו, התקבלה להיות מחפשת בשנתה הראשונה.

אך אוליביה ידעה שהיא לא כמוהו... והיא בחיים אל תהיה כמוהו.

האו הארי פוטר המפורסם, הארי פוטר האגדי... הארי פוטר שהתלמידים יוצאים לקברו פעם בשנה....

הוא הצטיין בלימודיו, הוא היה חזק, אמיץ, הוא יצא להרפתקאות... הוא היה ממש מדהים.

והיא? בלי הקווידיץ´, הייתה סתם תלמידה בינונית ומטה.

עוברת מבחנים בקושי, חלשה, פחדנית, נשארת בחדר המועדון רוב הזמן, וההרפתקאה הכי גדולה שהייתה לה היא שיעור הטיפול בחיות פלא.

היא הרגישה עלובה.

אבל עכשיו... טוב, עשכיו הכל יכול להשתנות...

כי עם קצת מזל, עבודה קשה, והרבה מאמץ, היא תוכל לעשות היסטוריה.

כמו הארי פוטר.

-------------------

חברי הקבוצה יצאו סוף סוף מחדר ההלבשה, עדיין עייפים, עם עיניים אדומות ושיער מבולגן, אלב כולם ידעו שעדיף לא להתווכח עם אוליביה.

אוליביה עלתה על המטאטא בזריזות והרגישה את הרוח בשיערה.

היא שכחה את כל המחשבות הרעות על הציונים, המתח, הבדידות... היא התעופפה.

היא הרגישה סוף סוף טובה במשהו.

ולא היה אכפת לה מה אומרים...

היא הייתה מעל כולם, היא הרגישה תא הרוח, את השמיים, את הענננים...

היא חיה בשביל הקווידיץ´.

-----------------

סליחה אם שי שגיאות הקלדה...

אני פשוט מקלידה מהר ולפעמים אני טועה...

אשמח לקבל ביקורות בונות :)