לחיות או לא לחיות?

לחיות או לא לחיות?

פרד שכב על משטח כול שהוא.

המשטח היה חמים, לא קר ולא חם.

הראש שלו, שכול כך כאב קודם, נרגע.

אחרי פרק זמן שהוא, שיכול להיות דקות ארוכות, או שניות ספורות, הוא פקח את עינייו.

הדבר הראשון שעלה בראשו היה: 'איפה אני?'

החדר היה גדול, ארוך, מהודר ולבן.

תקרת זכוכית בוהקת נצצה מעליו. היה אפשר לראות דרכה. אבל לא היה שם כלום. לא עננים לבנים. לא שמיים תכולים. לא ציפורים. לא מטאטאים.

החדר נדמה נמשך עד אין סוף. קו האופק הבהיק מרחוק והשמש זהרה. לא היה ברור אם זו באמת השמש.

האור היה לבן כמו שאר הדברים פה.

הרצפה, הקירות, המושבים. הם היו עשויים משיש מבריק.

איפה הוא באמת?

פרד קם על רגליו וקלט שהוא לבוש בחליפת העסקים שלו, שהוא לובש בחנות טריקים שלו ושל אחיו.

למה הוא לובש את זה? הוא הרי לא לבש אותה כשנלחם.

מה שהזכיר לו...

הדבר האחרון שזכור לו היה הפנים של אח שלו, פרסי מלאות אימה. 

ואור ירוק, ומלא אבנים מנופצות מתעופפות לכיוונו...

ההבנה פגעה בו.

הוא מת.

קול נשמע "אתה צודק." 

דמות שדומה לו עד הנמש האחרון הלכה לעברו.

הוא כמעט נחנק "ג'ורג'?" 

"בוא אחי. אני אראה לך את המקום." החיוך הקונדסי הזהה לשלו עלה על שפתיו.

מופתע עוד יותר, רץ אחרי אחיו התאום.

"אבל אתה חי. אני מת." אמר לו. מאשר את החששות שלו.

ג'ורג' הנהנן. "כן, אתה מת. אבל אני לא באמת ג'ורג'. אולי אני כן אולי אני לא."

"מה? אחי, אתה יודע שלפעמים אני קשה פיסה. אל תדבר בחידות."

הוא חייך "כול זה בראש שלך. אבל יכול להיות שזה אמיתי, ויכול להיות שלא."

"כשאתה מנסח את זה ככה הכול ברור."

מושבי שיש התגלו לפניהם.

אחיו התאום התיישב והזמין אותו לשבת לצדו.

ג'ורג' שילב רגליים, ונשען אחורה.

"קצת הסברים, בבקשה?" שאל אותו פרד כשהבין שהוא יכול להמשיך ככה כול היום.

"אין בעיה." אמר אחיו "כמו שהבנת קודם. אתה מת. עכשיו אתב נמצא במקום שנקרא 'לימבו' זה בין עולם החיים לעולם המתים. עכשיו נצבת בפניך בחירה."

"לימבו? זה לא המשחק של המוגלגים?"

"יש להם משחק כזה. אבל זה לא קשור." 

"אהה... טוב תמשיך" ביקש פרד. "איזו בחירה?"

"אתה יכול לבחור לחזור לארץ החיים. בתור רוח רפאים, כמו אלו שבהוגוורטס.

ואתה יכול גם לבחור להמשיך." ענה ג'ורג'

"להמשיך לאן?" שאל. אחיו התאום חייך, כאילו יש לו רעיון למתיחה נהדרת.

"לאן שתרצה. זוהי לא בחירה קלה. לשתי האפשרויות יש חסרונות ויתרונות.

אם תחזור, תיהיה רוח. לא יותר מצל קלוש של חייך הקודמים. זה יכול לנחם ולהעציב את משפחתך בו זמנית."

כשמשפחתו הוזכרה, דמעות התחילו לרדת על פניו " ההורים שלי... האחים שלי... הם בסדר?"

ג'ורג' לא ענה. המבט שלו היה רציני עד אימה. 

"מצד שני, אם תבחר להמשיך, לא תראה אותם. לא תפגוש אותם." 

הוא לא אמר את המילה 'יותר'. 

פרד הבין שאם לא יחזור, הוא לא יידע אם המשפחה שלו שרדה את המלחמה.

אם הם חיים, אם הם בסדר ואם... הם מתגברים עליו.

הוא חשב על ג'ורג'. האמיתי. האם הוא ינהל לבד את החנות שלהם? או שיסגור אותה?

כול כך כאב לו בחזה. הוא אף פעם לא הבין את הביטוי 'שברון לב'.

הוא לקח את החיים בקלות, וניסה לשמור על מורל גבוה כול הזמן.

אבל עכשיו הבין.

גם אנג'לינה עלתה במחשבותיו. הם יצאו כמה פעמים. 

היא הייתה מגניבה והיה כיף לבלות איתה. הוא חשב על שניהם כמה פעמים.

הוא תהה אם היא חושבת עליו.

"הם יחשבו עליך, ואף פעם לא יישכחו. הזמן מביא איתו מרפא. גם אם זה הרבה זמן." אמר ג'ורג'. הקול שלו היה רך. הוא שם יד על כתפו. 

פרד קלט שהוא רועד בכול הגוף.

אחיו התאום המשיך לעודד אותו, למרות שזה לא באמת היה הוא.

"גם אם אני לא באמת אחיך, זה לא אומר שאני לא דומה לעצמי" חייך. כאילו קרא את מחשבותיו.

פרד מחה דמעות מפניו. אני לא אבכה יותר הבטיח לעצמו. 

"אז זה אומר שאתה אתה, או לא?" שאל.

"לא לגמרי. אבל אני עדיין אוהב אותך, אחי." ענה "במה תבחר?"

הוא נזכר בבחירה שלו.

הוא קם ושם ידיים על עורפו. הנשימות שלו היו עמוקות וארוכות.

אף פעם לא עמדה בפניו בחירה כול כך חשובה. 

הלב שלו פעם בחוזקה, הרגשות שלו סערו בתוכו.

חצי ממנו צעק לחזור. חצי ממנו קרא להמשיך.

אם יחזור... זה יכאב למשפחה שלו, הרוח לא תרפה מהם. 

אם לא יחזור... זה יכאב להם שהם לא יראו אותו יותר. כביכול.

"אני בוחר..."

ג'ורג' בהה בקיר בחוסר מעש.

מאז המוות של אחיו לא היה טעם לחיים שלו. 

כול פני המנחמים חלפו על פניו. מבלי ניסיון להזכר בשמותיהם.

הוא הלך לחדר שלו, הסמוך לשל פרד. שלעולם לא יחזור לישון בו ולהמציא טריקים.

הבכי גאה בו. אבל החזיק אותו בפנים.

כשהוא נשכב על המיטה, ועצם את עיניו הוא נרדם ישר.

בניגוד לימים האחרונים.

הוא ראה את פרד, בחדר לבן ענקי ומשונה.

הוא דיבר איתו, והם הסתובבו במקום הבהיר הזה.

הם התיישבו על מושבים חהמשיכו לדבר. 

ג'ורג' היה שלוו לגמרי, הוא הסביר דברים לפרד, ועודד אותו כבכה.

פרד קם על רגליו ושם את ידיו על עורפו.

כמו שהוא עושה כשהוא מתרכז.

הוא הלך לעבר קו האופק, משאיר את ג'ורג' לבדו.

כשאחיו התאום נעלם, קרן שמש בוהקת חצתה את החדר ועיוורה אותו.

הוא זכר את מה שאמר לפני שהלך.

"אני בוחר להמשיך. אני יודע שאתה לא באמת ג'ורג', אבל אם אתה כן...

תדע שאתה אח טוב, אני אוהב אותך. תמשיך לנהל את החנות טוב ותמכור דברים לתלמידים. חייבים להמשיך 

שלטון טרור בבית הספר."

ג'ורג' קם בבת אחת. בוכה ורועד בלי שליטה.