אהבה אמיתית - מהי?

"היי, אנג'ל" אמר מאלפוי, והניח את תיקו לצד הכסא, מתיישב.

"הממם"מלמלה, וסימנה "היי" בראשה.

"אז... מה שלומך?" שאלתי, מניח את ידי על ידה.

"תעיף. ת'יד" היא אמרה, ולאחר מכן חייכה כמלאך, "שלומי טוב, ואיתך?"

"אהההה, הכל טוב" אמרתי, מופתע מכך שהעיפה את ידי מידה.

הפעם ממש החזקתי את ידה, "אז, את מתכננת להשאר בחגים?".

היא קלפה אצבע-אצבע מידה, "כנראה" ענתה, שוב בחיוך מלאכי.

"לעזאזל אם החיוך המלאכי שלך" אמרתי לה בחיוך-מאלפויי-כובש-בנות.

"הו, תודה" היא אמרה, מצמצה, והנה: הפרופסור נכנס.

"אני לא מתכוונת לעשות בשבילך את העבודה!" הכריזה.

כנראה היא הבחינה שזה מה שאני תכנן.

"את חכמה יותר ממה שחשבתי" עניתי לה בכנות.

למה החיוך-המאלפויי-הכובש-בנות לא עובד עליה?!

"אתה מסוגל לחשוב?!" היא אמרה, בהפתעה משכנעת ביותר.

"חוצפנית" אמרתי לה בחיוך-המאלפויי-הכנראה-לא-כובש-בנות, "אהבתי".

"שתוק ותתחיל לעבוד" אמרה, אפילו לא מסמיקה.

בשוק מוסתר, התחלתי לעבוד.

זאת-אומרת אם היא מתנהגת אליי ככה כשאני מתחיל איתה,

אני לא רוצה לדמיין איך היא תתנהג אליי אם לא אקשיב לה.

"נו, אז הצלחת?" שאל גוייל.

"תתפלא, אבל היא קשה להשגה, והיא הרוויחה את התואר בכבוד" אמרתי.

"מה?!" אמר קראב, "לא הצלחת לכבוש את החנונית הזו?!".

היה נראה ששניהם נהנים מזה, מהעובדה שנכשלתי.

"אני אשיג אותה" הכרזתי, "בעזרת קנאה".

"היי, כריסטי, מה שלומך?" שאלתי אותה, והיא הסמיקה מייד.

"הכל מושלם" היא אמרה, "בייחוד עכשיו, כשאתה כאן".

"כריסטי, הייתכן שאת מנסה לכבוש את לבי?" שאלתי אותה בהרמת גבה.

"מה?- לא-איך הגעת לזה?" מלמלה.

"הו- כי אני אוהב אותך. לא שמעת את התקווה בקולי?" אמרתי לה.

"באמת?" שאלה בקול ילדותי, "באמת-באמת?"

נישקתי אותה - הכי טוב שיכולתי - ואז התנתקתי ממנה.

חייכתי ואמרתי, "זה עונה לך על השאלה?"

------------------------------------------------------------^------------------------------------------------------------

מקווה שאהבתם!

הפרק הקודם		הפרק הבא