חי בסרט

פתיחה. כי זה לא פרולוג (אבל קרוב)

זאת היתה שעת לילה מוקדמת. 

הארי פוטר היה בחדר שינה המשותף שלו ושל חברתו, ג'יני. הוא התלבש לקראת פגישה עם שני החברים הכי טובים שלו.

רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר. (בעתיד הקרוב תקרא גם היא וויזלי).

טלפון הנייד שלו צלצל. הוא הוציא את המכשיר וענה לשיחה.

קולו של רון בקע ממנו.

"הארי, אתה שומע אותי?" צעק חברו.

הארי הרחיק את הנייד מאוזנו, שפעמה בכאב. "כן, אתה לא חייב לדבר בקול כול כך רם."

"מה? רגע. תפריט. שיחות. אנשי קשר..."

"רון, אתה כבר מדבר איתי." 

"הרמיוני! איך אני מתקשר להארי?" צעק רון. השאלה כנראה הופנתה לבת המוגלגים שהבינה הרבה יותר ממנו. בהכול.

הארי דמיין אותה סוטרת על מצחה בתסכול.

חברו הטוב רון, היה טהור דם. הוא היה בן למשפחת מכשפים, כך שהחיים שלהם התבססו על קסם.

משפחתו לא ממש הסתדרה עם תחליפים של מוגלגים. 

קולה של הרמיוני בקע עכשיו מהטלפון "הארי? היי. אנחנו עוד מעט באים, אתה מוכן?" 

"כן. אבל בפעם הבאה את זאת שתתקשר, נכון?" הוא הפציר בה. צחוק נשמעה בתגובה.

"בסדר. להתראות בנתיים." נפרדה ממנו, והוא נפרד בחזרה.

הוא סגר את הטלפון והחזיר לכיס המכנס שלו. הוא הלך למראה וסקר את הופעתו.

הוא לבש מעיל רוח שחור ודק מעל חולצה ירוקה שהבליטה את עיניו, ומכנסי ג'ינס. השיער שלו עדיין התפרע לכול הכיוונים. גם בגיל 21.

תשומת הלב שלו הופנתה לדמות שנכנסה לחדר כשדברה. "אל תדאג, אתה חתיך הורס." ג'יני חייכה. והוא הסתובב אליה."אתה מתרגש?" 

למה שלא? הארי לא פגש את רון והרמיוני כבר כמה חודשים.

הוא חשב שהם צריכים קצת זמן לבד, אחרי שהתארסו. הוא שמח בשבילם וגם ידע שזה יקרה, אבל חשש שיתרחק מהם.

ועכשיו שלושתם יפגשו לבילוי שבו ישכחו שהם כבר מבוגרים, שיש להם עבודות ומסגרות, ורק יהיו ביחד כמו בזמנים עברו.

"קצת." משך בכתפיו במקום. "מה הולכת לעשות בזמן שאני אהיה בסרט?" שאל.

המבט שלה נעשה ערמומי. "אתה לא צריך לדאוג לי" העיניים שלה ניצתו בשובבות.

כנראה החשדנות שלו ניכרה בפניו. כי היא פרצה בצחוק. "נו, באמת. רק הזמנתי את לונה כדי שאני לא אמות משעמום. זאת הרי לונה."

"אתה מכיר אותה. היא הרי ילדה טובה ירושלים. מקסימום נרכל עליך טיפה." הוסיפה.

הוא צחק. "רק אל תקלקלי אותה."

ג'יני נשפה והעיפה קצוות שיער אדומה מפניה. "אני חברה שלה כבר שנים. פשוט אי אפשר לקלקל אותה."

היא התישבה על המיטה הזוגית שלהם ושאלה: "מה זה בכלל סרט?"

היה קצת קשה להסביר, כי זה היה ברור מאליו. "זה סוג של סיפור שערכו אותו ליצירה מוקרנת, שרואים אותו כתמונות רצות על מסך."

"כמו תמונות של קוסמים?"

הוא גירד את ראשו "בערך, אבל בסרט עלילה."

ג'יני הנידה בראשה. "מוגלגים והדברים המשונים שלהם..." מלמלה. "אתה להראות לי מה זה בהזדמנות."

הרעיון גרם לו לחייך. הוא נזכר שסרט זה דייט נורמלי של חסרי קסם.

החיים שלו הפכו להיות די נורמלים אחרי המלחמה בהוגוורטס. עד כמה שחיים של קוסם יכולים להיות נורמלים.

הטלפון שלו רעד. הודעה נשלחה אליו. כנראה מהרמיוני.

ההשערה שלו הייתה נכונה. 

ג'יני ליוותה אותו לדלת ונשקה על שפתיו. "תהנה." אמרה לפני שסגרה אותה.

הוא הביט על מונית צהובה רגילה, שממנה הביטו עליו שני הפרצופים המחייכים של חבריו.

		הפרק הבא