מוות- עונש או חופש?

המוות- עונש או חופש?

המוות. אחד הדברים הכי טבעיים בעולם. כול אחד נולד, חי ומת.

כול בני האדם פוחדים ממנו, חוששים מהספונטניות שבה הוא מגיע. 

אנשים חרדים לחייהם, הורים חרדים לילדיהם, משפחה דואגת אחת כלפי השנייה.

וכול אחד פוחד שמשהו שיקר לו ימות.

זה באמת דבר שממלא בלב כול אחד אימה. 

זאת לא בושה, זה אנושי לחלוטין.

יש המאמינים באלוהים, בשטן ובמלאכים. יש כאלה המאמינים במדע. יש המאמינים בהתגלגלות נשמות.

אבל עם זאת, איננו באמת יודעים מה יש מעבר לחיים.

חוץ מהרתיעה של הלא נודע, המבהילה אותנו כול כך,

יש סיבה מוצדקת לפחוד מהמוות?

יש כאלה שחושבים שזה עונש, אבל רבים חושבים שזה חופש.

זקנים, אשר חוו חיים מלאים, ודרכם עומדת להסתיים,

רוצים בו. וכאשר הוא מגיע הם אינם מופתעים. הם אינם מתנגדים.

אלא מקבלים אותו כחבר. 

למבוגרים יש חוכמת חיים. מה שצעירים אף פעם לא יוכלו להבין.

ילדים ונוער פוחדים ממשהו שכול כך רחוק מהם.

ואילו הקשישים- לא.

מה שהזקנים מבינים, שהילדים אינם יכולים, זה שהחיים הם הרפתקה אחת גדולה.

והמוות, זה הרפתקה אחרת, מדהימה ומסתורית.

בשבילם, המוות הוא חופש. שלוקח אותם למקום טוב יותר מאשר העולם הזה.

הוא פותח להם דלתות למקומות מופלאים.

אך לכול מתנה יש תמורה. דלתות אחרות נסגרות, בחדרים אלו, נמצאים המשפחה האוהבת והחברים

התומכים שהשאירו מאחור.

יש גם כאלה, שרק רוצים להרפות.

החיים שלהם היו קצרים, והם מחליטים לשים להם סוף.

הם לא מפחדים מהמוות אלא מהחיים, וגם בשבילם המוות הוא חופש.

אז… המוות- עונש או חופש?