אל תפחדי מהחושך

אל תפחדי מהחושך

הרמיוני לא סיפרה זאת לאף אחד, אבל תקופת המלחמה בהוגוורטס פיתחה אצלה פחד מהחושך.

זה אולי הייתה תגובה טראומתית למה שחוותה.

כול הרצח...

כול הדם…

כול המוות…

היא נרעדה והתהפכה במיטתה. השמיכה כיסתה את ראשה.

כמו הארי, היא הייתה בבית של הוויזלים, אבל לא הייתה לה שותפה לחדר.

היא ישנה בחדר של ג'יני, אבל ג'יני הלכה לישון אצל חברה טובה שלה, שאיבדה את אימה ואחותה במלחמה.

הצרחות…

הבכי…

האבל…

הרמיוני התנשפה בפחד וחיבקה את הכרית שלה חזק.

היא פחדה שזה לא נגמר, שקוסם אפל אחר יעלה לעמדת כוח שכזאת, ויטיל אימה דומה על כול עולם הקסמים והמוגלגים.

לא עוד פעם. לא שוב…

היא לא רוצה להסתתר בגלל דירוג הדם שלה.

הפחד שלה כלפי החושך היה חסר בסיס, היא ידעה. אבל לא הצליחה להשתלט על זה.

אולי זה בגלל שאי אפשר לראות בחושך, ואנחנו לא יודעים מה עומד לפנינו…

הארי אמר לה פעם שוולדמורט פוחד מהמוות ומהחושך.

אפשר למנוע את החושך, בעזרת לחש לומוס, או פנס לצורך העניין, אבל מתי שהוא תיהיה

באפלה ללא אמצעי תאורה.

כדומה קצת למוות, אפשר לדחות אותו, אבל תיהיה חייב מתי שהוא להתייצב מולו.

דומים ושונים. לרוב שניהם מסמנים רשע.

השנאה…

הבגידה…

האיבה…

הנה זה שוב, הפלאשבקים מהמלחמה.

אולי זאת הסיבה שהיא מפחדת מהחושך, כשיש אור הכול נראה פחות מאיים,

אבל כשחשיכה שוררת, הכול מבהיל, הפחדים נעשים אמיתיים.

הזכרונות שמנסים להדחיק חוזרים.

האבודים…

החטופים…

המכושפים…

כול אלה שנפלו קורבן לוולדמורט, לתומכיו, ואלה שלא מצליחים להתגבר על זה.

זה סיוט לכול החיים.

ואולי זאת הסיבה שהיא מפחדת מהחושך, כדי להדחיק פחד יותר חזק.

אבל התמונות מהקרב לא הפסיקו לעלות במוחה.

דמעות התגלגלו על פניה והרטיבו את הכרית.

היא נשברה והתחילה לבכות.

זה לא היה מהבכי המשחרר, זה היה בכי חסר אונים.

"הרמיוני?" הדלת נפתחה ואור חלש הבוקע משרביט הסתנן לחדר.

"רון?" היא התיישבה במיטה.

"הכול בסדר?" התקדם לעברה בדאגה.

"כן." שיקרה.

"לא נכון. מה קרה? רוצה לדבר על זה?"

הרמיוני ניסתה להפסיק לבכות והוא התיישב לצדה. "סתם… אני פוחדת."

"ממה?" תמה.

היא כבשה את פניה בברכיה, והרגישה בכי חדש גואה בה.

"שהכול יחזור על עצמו. ושוב אנשים יפגעו. ששוב תיהיה מלחמה."

הנימה של רון נעשתה מרגיעה "אל תדאגי זה לא יקרה שוב. התומכים של את יודעת מי-

זאת אומרת וו..וולדמורט ינסו לעלות גם הם לעמדת כוח, אבל משרד הקסמים ימנע את זה כמה שהוא יכול.

הם לא יתנו לזה לקרות שוב."

היא הרימה את מבטה מופתעת. "ממתי אתה אומר את השם שלו?"

הוא משך בכתפיו "זה רק שם. עכשיו אין לי סיבה להבהל ממנו. הוא מת. זה נגמר."

"חוץ מזה, זה גם היה פחד די טיפשי." הוסיף.

הרמיוני הרגישה את הבהלה שלה מתפוגגת. אם רון מבין שהפוביה שלו מטופשת,

היא צריכה ללמוד ממנו.

זה משהו שלא חשבה שתחשוב.

"רונלד וויזלי, ממתי נעשית כול כך חכם?"

"מאז שנעשיתי חבר של המכשפה הכי חכמה בעולם הקסמים. צריך ללמוד דברים. לצערי."

היא צחקה.

"אז את בסדר עכשיו?" שאל אותה.

היא הנהנה. לפני שקם, היא רכנה ונישקה אותו.

"לילה טוב." אמרה

"גם לך." הוא קם וסגר אחריו את הדלת.

הרמיוני שכבה על גבה באפלה, והרגישה שמצאה דרך לנצח את הפחד.