בלה

נכתב במקור לאתגר בפורום פאנפיקים, אבל התחשק לי לפרסם גם כאן.. תהנו^^

~

בלטריקס לסטריינג' ישבה זקופה על הקבר הפרוץ של טום רידל האב. רוח קרה נשבה בחוץ וגרמה לתלתליה השחורים, הארוכים ודמויי הנחש להשתולל כאילו כוח בלתי נראה מושך אותם מכיוון אחד לרעהו. לא רק שיערה התמזג ברקע השמיים, שהיו כהים חרף שעת היום המוקדמת- קצוות שמלתה השחורה, העשויה ברובה קטיפה עדינה, התנופפו ללא הרף; אולם נראה היה כי היא אינה חשה ולו בקרטוב של קור. מבטה ננעץ בנקודה מסויימת אי-שם בשמיים הרחוקים, והיא לא הניעה שריר מגופה- ניתן היה לחשוב כי היא רוח רפאים, דבר שלא היה רחוק בהרבה מהמציאות: אולי היא מעולם לא מתה, אולם השנים באזקבאן, שהגיעו לקיצם לפני פחות משבוע, הטריפו את דעתה. הדבר השני שעשתה כאשר האדון שחרר אותה היה להחליף את הבגדים המאוסים שלבשה בשמלה הנאה הזאת (הדבר הראשון היה שיחה ארוכת מלל עם האדון), אולם דברים רבים דבקו בה ולא הירפו: העיגולים השחורים סביב העיניים, הפנים החיוורות, החרדה מפני הטירוף שבפנים...
בשיחה ההיא, שערכה עם האדון ברגע שנמלטה מאזקבאן, הם דיברו גם על מה שהיא עושה בדיוק עכשיו- במי שהיא הולכת לפגוש.
כאשר האדון עדכן אותה בפרטים החשובים ביותר שהפסידה בשל תקופת העינויים הממושכת בכלא, הוא העלה את ההצעה של להיפגש איתו; ובלטריקס הסתירה את שמחתה כשהציע זאת בעצמו- אמנם האדון מעולם לא החזיר לה אהבה כפי שחלמה, אולם היה לה קשה להאמין שיקבל בטוב את התאהבותה באחר. היא רק מילאה אחר פקודותיו. זה שהיא נהנית מהן- זה משהו אחר... היא תמיד אהבה את המשימות שקיבלה- לרצוח או לענות, לרוב- אולם זאת הייתה אהבה אחרת. אהבה אמיתית. היא מאוהבת.
היא התאהבה בו כבר לפני שנים, הרבה לפני שנכנסה לאזקבאן- ששניהם היו הרבה יותר צעירים. היא נשבתה בקסמו כאשר הגיש לה מרק חם באותו יום סגרירי שחלתה ושבה מהוגוורטס באמצע השנה. היא השתוקקה אליו יותר ויותר בכל פעם שראתה אותו מאז, אך לא העזה אפילו לחלום עליו בלילות- הלורד וולדמורט הוא מליט הכרה מעולה, ואם ידע במי התאהבה זה יהיה הסוף לא רק של תדמית המשפחה, שהולכת ומדרדרת בכל רגע, זה גם הסוף הפרטי שלה; היא תהיה מחוקה אצל הלורד.
הוא העריץ אותה, אולם היא ידעה שלעולם לא יסתכל עליה כעל חברה- כעל מאהבת. הוא לא יבין לבד. הוא אף פעם לא מבין...
והיא מחכה לו ועכשיו- היא ידעה שבמוקדם או במאוחר, הוא יגיע. שלם בגופו או חבול ומדמם- אבל יגיע.
היא שמעה קול 'קראק' חזק מאחוריה, וידעה שהוא כאן. היא חייכה ובלעה את רוקה טרם הסתובבה אליו. הוא חייך אליה, אבל היא ידעה כמה רע לו- רע לו מאז שנכלאה, מאז שהכל פסק, וחייו נעשו לגמרי בלתי נסבלים בשנה האחרונה...
היא תברר איך הצליח להגיע מאוחר יותר. היא גם תברר מה בדיוק הוא יכול לספר לה. לעת עתה, היא חייכה אליו במתיקות תהומית שכולם מלבדו פירשו אותה כצינית, ושתי מילים חמימות ממיטב רגשותיה של בלטריקס לסטריינג' נאמרו מגרונה הצרוד במקצת:
"שלום, קריצ'ר."

-

תגובות?