ילדותה של פרופסור

זה בוקר בהיר ושטוף שמש, דבר נדיר בקיית'נס.

ילדה שוכבת על המיטה וקוראת. היא די נמוכה, בקושי מכסה חצי מהמיטה, והשיער שלה כל הזמן נופל על הפנים, אבל לא אכפת לה. זה יום ההולדת שלה.

***

"היי אמא, בוקר טוב!" הילדה מדלגת במורד המדרגות.

"היי חומד, בוקר טוב ומזל טוב!" אישה מבוגרת מתכופפת ונושקת ללחייה. "הכנתי לך ארוחת יום הולדת".

הילדה מתיישבת, עורמת פנקייקים על הצלחת שלה, מטביעה אותם בסירופ מייפל ומתחילה לאכול.

גבר מפהק נושא ערימת מכתבים נכנס, ונושק ללחי האישה.

"היי חומד הבאתי את הדואר," הוא אומר, ואז מבחין בילדה שיושבת בולסת פנקייקים, וקוראת ספר.

"מזל טוב חמודה!" הוא מחבק את הילדה שממלמלת תודה, ובעיקר רוצה לחזור לפנקייקים ולספר שלה.

הוא מתיישב והתחיל להציץ במכתבים.

"חשבונות... חשבונות... גלויה מג'ון... דו"ח חניה..." הוא עוצר רגע ובוחן מכתב בעיון.

"זה בשבילך חמודה".

הילדה מרימה את מבטה מהספר. "בשבילי?"

***

הילדה שוכבת על המיטה וקוראת. היא כבר קראה את המכתב, אבל עוד לא עיכלה לגמרי.

היא מציצה במעטפה שעליה רשומה בכתב דקיק וירוק:

גברת מ. מקגונגל

חדר השינה בקומה העליונה

קיית'נס

סקוטלנד.