אהבה קצת אחרת

כל הזכויות על הארי פוטר שמות לג'יי.קיי.רוליננג לפאנפיק אין מטרה רווחית ואישית

הפאנפיק כתוב בצדדים משתנים של דמויות בסיפור כל פעם ציינתי את הדמות שזה הצד שלה

הצד של דראקו

אוף אין לי מצב רוח להתחיל שוב את הלימודים, החופש עבר עליי באופן נוראי מאז שיצאתי מהארון מול אמא שלי שמייד סיפרה לאבי שהתפוצץ מכעס באזקבאן רק מזל שהחלפתי את השם של מי שאני אוהב לשם של בחור מסלית'רין. כל לילה חלמתי עליו על השיער השור המבריק והמבולגן באופן נצחי שלו על עינייו הירוקות הכובשות ועל הצלקת שמתנוססת על מצחו הצלקת שכה שנאתי בעבר.
טוב בהוגוורטס לפחות יש לי במה להתעסק במיוחד עכשיו שכולם יודעים שאני גיי. אני לוקח נשימה עמוקה ונכנס לרציף, כבר נכנסתי לרציפים אחרים פה עם רכבות שנוסעות למקומות אחרים אבל הרציף הזה הוא אחר, יש לו אופי שונהאני מרים את עייני ורואה באפן מפתיע אותו, אותו מכל האנשים מוקף במשפחת וויזלי, הרמויני גריינג'ר, ההילאי הזקן מודי עם העיין המפחידה שלו, האגריד מאחוריו ועוד כמה אנשים, אני מרגיש שמישהי חולפת אל ידי אני מסתובב ורואה את גבה של פנסי פרקינסון מתרחק ממני לתוך הרכבת באופן יהיר אני נפרדתי ממנה בשנה שעברה כשגיליתי שאני גיי. קראב וגוייל מתקדמים לעברי ואני אומר להם לקחת את התיקים שלי, הם מגלגלים העגלה לרכבת ואני נכנס בעקבותיהם.

הצד של הארי

אני מחבק את גברת וויזלי כדי להיפרד ממנה בפעם האחרונה, אחרי רון ג'ני והתאומים אני חושב שאני שאני כבר אחד מהם, אנחנו נכנסים יחדיו כולם לרכבת אני והתאומים מחפשים תא ורון והרמיוני הולכים לתא המדריכים, אני נפרד מהם ולפתע פרד צועק לי מרחוק "הארי, בו נשב עם נוויל ולונה הם פה" ג'ני כבר נעלמה מקודם אני הולך לכיוון התא שעיניים נלטשות בי מכל עבר אני מנסה להתעלם מהן אבל הן חודרות בי, אני מביט שמאלה וימיה בחיפוש אחר התא המיוחל שיגן עלי ממבטים ולפתע אני מפחיד בדראקו מאלפוי, אני אומר לו " מה מאלפוי למרות השמועות אתה פה" הוא מסנן לעברי משהו לא ברור והולך לתא המדריכים. כאשר אני סוף סוף מוצא את התא התאומים ונוויל מדברים על קווידיץ' ולונה יושבת בפינה קוראת הפקפקן אני מחליק בחיוך לספסל ומצטרף לשיחה.

יצא לי קצת קצר אבל אם אהבתם את הרעיון תגידו בתגובות ואני אמשיך בכל מקרה