לאהוב את לונה

כבר בשנה השנייה דראקו שם לב ללונה. הוא היה רק בן שתים עשרה, לכן לא הבין שתשומת ליבו היא בעצם אהבה. הוא זה שפרסם את כינויה "לונה המג'נונה" וצחק על כך עם חבריו, אף שבכלל לא שמח מכך.

עד מהרה הוא הצטער מאוד על כך שהארי פוטר הוא אויבו, רק בשל העובדה שלונה נעמדה לצידו תמיד.

הוא הפסיד תמיד במשחקי הקווידיץ' נגד גריפינדור בגלל שליבו נשבר מהאריה השואג שהיא חבשה.

הוא חשב שהעגילים דמויי הצנונית שלה יפהפיים לדעתו, עיניה הגדולות היו חמודות ויפהפיות בגוון הכחול-קרח שלהן, ושיערה הלבן עם תמצית הבלונדיני סינוור אותו.

כשהארי הציע לה לבוא איתו בשנה השישית למסיבה של סלגהורן, דראקו התפוצץ מקנאה למרות שידע שלהארי פשוט לא היה את מי להזמין, כי היה מאוהב בג'יני וויזלי. לדעת דראקו, שמלת הגופייה הלבנה הפשוטה של לונה הייתה יפהפייה והבליטה את גוון עורה הבהיר, שיערה הלבנבן ועיניה התכולות-הקפואות. החיוך הרך שלה היה כקרן אור בשבילו. כשהיא הייתה בסביבה, דראקו נמנע בדרך כלל מאימותים עם הארי.

הוא רכש עשרות מנויים לפקפקן והסתיר זאת מאביו. הוא עשה זאת בשמות בדויים כדי שביום מן הימים יהיה לו כלי להתחבב על אדון קסנופיליוס לאבגוד. דראקו אפילו לא ידע שלולא הוא, הפקפקן היה קורס ולונה ואביה היו נאלצים למכור את ביתם ולחיות בעוני.

בשנה החמישית, דראקו הסתגר בחדרו שבועות וייבב בשקט כיוון שלונה הצטרפה לצד של הארי בצ"ד. הוא ידע על צ"ד הרבה לפני שסיפר לבסוף לאמברידג' משום שחבריו אילצו אותו, ודחה כמה שיותר את גזר הדין.

הוא היה בהלם כשראה את לונה בהתקף זעם, פורקת את הסלית'רינים בקלות מנשקיהם. הוא ניסה לדבר איתה באותו רגע, אבל היא רק העיפה אותו לקיר בתנועת שרביט ומלמול-שתיים.

עכשיו, שבע שנים לאחר בואה לבית הספר הוגוורטס, שבע שנים אחרי שדראקו מאלפוי התאהב במג'נונה המטורפת, הוא סוף סוף הרפה. הפסיק לומר לעצמו שהוא לא מאוהב בפסיכית חולת השיגעון הזאת, שהוא לא מאוהב בה עד השמים, שהוא לא מת להעביר את ידו בשיערה החלק כמשי, שהוא לא מת להניח את שפתיו על שפתיה, שהוא לא מטורף על הרגליה, שבעיניו נראו כהרגלים עדינים וטובים. הוא הרפה מהעקשנות המסרבת שלו.

אבל עכשיו מילא את ליבו המלא אהבה פחד. לונה הייתה כנגדו, חברה בצבא דמבלדור שהמשיך לרוב בזכותה. הצבא של האיש שהוא היה אחראי במובן מסוים למותו. איך יוכל דראקו להסביר לאהובתו שהוא היסס לא בגלל וולדמורט (הוא אהב את לונה יותר משפחד ושנא את וולדמורט), אז כשכמעט הרג את דמבלדור והביא לו את סיבת הפחד מוולדמורט (אפילו בפני המנהל הזקן וטוב הלב הוא סירב להתוודות בסיבה האמיתית: הוא לא רצה שנציג וולדמורט יקח את מקום המנהל ויסכן את לונה), אלא בגללה. הוא חשש לשלומה אם וולדמורט ישתלט על הוגוורטס. אבל סנייפ לקח את מקום המנהל וסיכן לגמרי את לונה. ואו, כמה שדראקו פחד פן וולדמורט יגיע להוגוורטס. הוא יגש ישר למורדים, כלומר - לקבוצה שחלק ממנה היא לונה.

דראקו עמד כעת בחדר האוכל. הינשופים נהרו. מאה הינשופים שנשאו את עותקי הפקפקן של דראקו נשלחו לבקתת עץ נטושה שדראקו מצא, ושם אחסן את עותקיו. אבל לא מעט ינשופים בכל זאת הגיעו אליו, עם קופסאות מלאות שוקולדים וממתקים, כסף רב ליציאה הבאה של הוגסמיד, ועוד ועוד. בין השאר היו גם מעטפות רבות עם לבבות שנרקיסה מאלפוי שלחה לבנה כדי שיחזיר לה מכתבים. דראקו הסמיק ורטן כשחבריו צחקו: "אוף, זה מעטפות של מכתבי אהבה, הדבר הזה..."

ולפתע הוא השתתק. רעיון מבריק נצץ במוח המאלפוי הדגול והטהור. בכל זאת, אני משורר לו רע, יש לי חרוזים, אני מצחיק, יש לי שפה גבוה ואני יודע להיות מפתה... או, כמה מפתה אני יכול להיות... חשב דראקו מאלפוי בעודו חושב על מכתב האהבה הראשון שיכתוב בחייו. 

		הפרק הבא