העיקר הכוונה / DeeDee Baldwin

זה היה הרעיון של אמא, ללמד את הרמיוני לסרוג. אני חושדת שהיא מתכננת בחשאי ללמד את כל המשפחה לסרוג. היא אפילו לימדה את פרד וג'ורג' כשהם היו צעירים יותר, אבל מן הסתם אם תשאלו אותם על כך עכשיו הם יכחישו בתוקף. אני יודעת את האמת, ובחיי, היכולת שלי לסחוט אותם עם הקלף הזה הצילה אותי לא פעם מהתעלולים שלהם. בנוגע להרמיוני, אמא משוכנעת לחלוטין שהיא אכן תהיה בת משפחה. היא לא אמרה לי את זה, כמובן. היא לא אמרה לאף אחד. אבל אני יכולה לראות את זה בעיניים שלה, כשהיא מתבוננת בהם – ברון ובהרמיוני – בזמן ארוחות-הערב. אשקר אם אומר שאני לא מסכימה איתה, אבל בכנות – זה די דוחה לחשוב על זה עכשיו. אנחנו עדיין מתבגרים. רון מתנהג כמו אידיוט רוב הזמן. הרמיוני חברה שלי ורון אח שלי. אבל עדיין, אנחנו מחשיבים את הרמיוני כוויזלית, בדיוק כמו הארי. הייתם חושבים שלאמא יש כבר מספיק ילדים, אבל כנראה שלא.

בפעם הראשונה שראיתי את המצח של הרמיוני מתקמט בריכוז מעל לצמר הכתום, המתוח סביב המסרגות, הנחתי שהיא מכינה עוד כובעים בשביל גמדוני-בית. אבל אז היתה לי הרגשה שאני מזהה צורה של סוודר.

"מה את סורגת?" שאלתי לבסוף. נראה היה שזו סיבה מספיק טובה להניח בצד את שיעורי הבית בלחשים.

סומק ורוד הציף את פניה. "סוודר... ליום ההולדת של רון."

לא אמרתי כלום. פשוט לא ידעתי מה לומר. רק אמא סורגת דברים לרון. זה נראה כמו דבר אימהי ומיושן לעשות, והרמיוני יודעת שלרון נמאס מהסוודרים האלה. אבל לא רציתי לפגוע בה.

נראה שהרמיוני מבינה מה עובר בראשי. "אני יודעת שהוא תמיד מקבל דברים כאלה מגברת וויזלי, אבל רציתי להכין בשבילו משהו בעצמי. עבודות-יד הן הרבה יותר מיוחדות, והוא השקיע כל כך הרבה בבושם ההוא בחג המולד..."

"הבושם שלא השתמשת בו אפילו פעם אחת," הזכרתי.

"העיקר הכוונה!" היא התעקשה.

וגם המתנה, חשבתי, מביטה בקווי-הסריגה הלא-אחידים. בושם "בלתי-רגיל", וסוודר שרחוק עוד יותר מלהיות רגיל. לפעמים, לפני שאני מספיקה לנער את המחשבה הזאת מראשי, אני מדמיינת את הילדים שיהיו להם יום אחד, והמתנות שנגזר עליהם לקבל.

 ---

הארי נתן לו איזו ערכה למטאטא, ככה שאני פשוט יודעת שהוא לא יאהב את המתנה שלי. למה בכלל סרגתי את הסוודר הזה? הייתי צריכה לתת לו חבילת ממתקים או להציע לו עזרה בשיעורי הבית או... אני אפילו לא רוצה שהוא יפתח את המתנה שלי עכשיו! הוא צחק בעודו מרים אותה, ואפילו שהוא אמר, "התותחים!" אני יודעת שהשרוולים יצאו קצת עקומים, ואחד מהם ארוך מדי. ואולי הייתי צריכה לברר מה המידה שלו, אבל אני לא חושבת שזה היה עוזר בהרבה בגלל שאני בכל מקרה לא יודעת איך לסרוג לפי מידה מסוימת. הוא נעמד, והוא כל כך גבוה, ואני פשוט יודעת שהסוודר היה רעיון רע. הו, – הוא פשט את החולצה שלו.

אני...

הסוודר נורא קצר ומגוחך, והארי פוטר הוא אידיוט גמור אם הוא חושב שאני לא יודעת שהוא מצחקק מאחורי היד. אבל רון מחייך אליי, ולמרבה ההפתעה, כתום מאוד מחמיא לו. ולמעשה, העובדה שהוא קצר מכדי לכסות את הבטן שלו רק...

אוי, זה נורא. פשוט נורא.

--

היא חתמה, "באהבה, מהרמיוני." באהבה מהרמיוני. זה יום ההולדת הכי טוב שהיה לי בחיים.