"הארי שלא הכרתם"

פאנפיק ימני/ידידיה עמרם

הארי שלא הכרתם/ מאת ריטה סקיטר

נראה כאילו לא עברו 20 שנה מאז הביס הארי הצעיר את קוסם האופל הגדול ביותר בכל הזמנים, וסיכם בכך מאבק איתנים של מלחמה עיקשת מצדו בכוחות האופל במשך יותר משלוש שנים.
הביוגרפיה שהארי סיים להוציא לפני כשנה אשר כללה 7 כרכים, חוללה סערה גדולה בקרב הקהילה הקסומה בעולם. ההערצה לגיבור הצעיר שנלחם כנגד כל הסיכויים גברה, ולא נדיר היה למצוא בגן הילדים "ג'ונווטס" שבמכתש גודריק ארבעה וחמישה ילדים במחזור הנקראים על שמו. מנגד נשמעו לא מעט דברי ביקורת על הדרך בה הארי הגיע לאותו ניצחון מזהיר.
לאלו שלא קראו את הביוגרפיה רבת המכר, נזכיר שהארי לא בחל בשום דרך להפיל את אויביו, והשתמש בין השאר בשלושת הקללות שאין עליהן מחילה ובעיקר בקללה שהפכה להיות המזוהה ביותר עם אויבו בנפש- ה"אברה קדברה".
דלינו מתהום הפנסיה את כתבתנו הייחודית ריטה סקיטר שתעניק לקוראי "הנביא" ריאיון ייחודי עם הגיבור המהולל.
אני דופקת בדלת הפשוטה, ומוזמנת בחיוך להיכנס אל הבית הקטן והנעים. על אף אי אילו חילוקי דעות שהיו לי עם מר פוטר בעבר, הארי לא שומר טינה, מושיב אותי ליד השולחן ומכבדני בעוגה ביתית ובקבוק בירצפת קריר וטוב.
"הארי", אני פונה לגיבור הצנוע "עברת הרבה מאז הריאיון האחרון שהענקתי לך"
"כן" הוא עונה בצחוק קל, "עליתי לפחות 20 קילו..."
"ההצלחה של הביוגרפיה שלך הייתה מרקיעת שחקים, לא סתם תקרת 'כרך ודף בע"מ' קרסה בערב ההשקה" אני מוסיפה בחיוך, "מה סוד ההצלחה?"
"אני חושב שרבים חיכו לתיאור האותנטי והמקורי של האירועים, ממקור ראשון, ויותר מזה הם חיכו לפרצופים ולאנשים שמאחורי אותם פרקים בהיסטוריה, לרגשות ללבטים ולמניעים שהובילו את אותם אירועים דרמטיים."
"אפרופו לבטים ומניעים, נשמעו ביקורות רבות על החופש שלקחת לעצמך במאבק בכוחות האופל. יש שאומרים שנהגת בחוסר דעת כשלקחת במכוון חיים של אוכלי מוות ותומכיהם רבים כל כך בדרכך אל זה שאין לנקוב בשמו".
"אני שמח ששאלת" נאנח הארי, ונראה שהוא הכין את הדברים שיאמר זמן רב מראש, הוא מתיישר בכיסאו ומכין עצמו למאבק.
"תראי, את חייבת להבין את מערך הכוחות. הייתי שם בלילה שחזר, ראיתי כמה אוכלי מוות היו לו- פחות מעשרים אוכלי מוות חופשיים. לאחר חצי שנה הוא הבריח את הנותרים מאזקאבן והגיע בסך הכול ל30-40 אוכלי מוות! כנגדם עמדו מאות ואלפי קוסמים בגירים בעלי כוחות לא פחותים מהם. מה היה מיוחד בכמה עשרות פורעי חוק שהצליח להפיל את כל עולם הקסם? העדר הפחד והגבולות!
נאמניו של וולדמורט היו-" הוא נעצר בחיוך קל למראה רעדי האובססיבי למשמע השם הנורא.
"זה בסדר, תמשיך" אני אומרת חלושות ומוחקת את כתם הדיו שנמרח מעט ה'צטט אותך'.
"נאמניו של וולדמורט היו חסרי עכבות ועשו הכול בכדי להגיע למטרתם הנפשעת. מול רצון עז כזה, איזה סיכוי היה לציבור החששן ומוג הלב שהיה באותם ימים. ציבור שפחד לדבר בגנותם ולהעניש את אלו המזדהים עם אמירותיו, ודגל בהדברות ובניסיון להגיע לעמק השווה.
מתי הבנתי את זה? אחרי אותו לילה שבו וולדמורט חזר בעזרתו של פיטר פטיגרו, שאני הענקתי לו את חייו והתחננתי בפני סיריוס ולופין שיחוסו עליו למען אבא שלי. טעיתי! וולדמורט היה יכול להישאר בצללים עוד שנים רבות ובינתיים תומכיו הנאמנים מהעבר היו מזדקנים ומתים אלמלא הטעות הזו."
"אבל הייתה נבואה-"
"הנבואה לא קובעת דבר!" הארי מתפרץ בנחרצות, "לא כל הנבואות התקיימו, אם לא תתני לנבואה את הכלים להתגשם היא לא תתגשם. ואת זה דמבלדור בכבודו ובעצמו אמר לי."
"נו, ובאמת הוא תמך בהחלטה שלך לחוס על חייו. הוא אמר שוולדמורט יפגע ממשרת החב את חייו לך."
"אני יודע, ובכל זאת הרגשתי שזו הייתה טעות, שפעלתי מתוך רחמים מרובים מדיי שעיוורו את עיניי מלראות את הדבר הנכון לעשות."
"אבל נראה שבמאבק הזה ייצגת את הטוב שבאדם, את הרחמנות והחסד מול האכזריות והגזענות שייצג הצד השני, פעלת בשם הטוב."
את מציגה טעות שורשית שרבים טועים בה. אנשים חושבים שטוב זה רחמים ורע זה אכזריות. אבל זה לא נכון, טוב זה האיזון הנכון בין רחמים כלפי הטובים ואכזריות או שורת הדין כלפי הרעים. אם היו מוציאים להורג את כל אוכלי המוות שנתפסו בנפילתו הראשונה של וולדמורט, האם לא היה טוב יותר לעולם?! כולם ידעו שהוא יחזור ויחזיר את תומכיו, האם לא היינו חוסכים את מיתתם של עשרות חפים מפשע?! של לופין של טונקס של סיריוס של דובי?!"
הארי נחנק מגוש בגרון ועיניו מתמלאות דמעות, הוא נעצר בדבריו ושותה כוס מים שהוא מזמן. אני מציעה שנמשיך בפעם אחרת אך הוא מנפנף בידו לאות לאו, ניכר שהדברים שהוא רוצה לומר קבורים אצלו בבטן זמן רב ומתפרצים כעת החוצה.
"אם אתה סבור שמערכת הענישה של הקסמהדרין רחומה מדי, תתמודד על משרת הכושף הראשי ותשנה את החוקים, משרד הקסמים הציע לך משרה זו כבר כמה פעמים, למה לקחת את החוק לידיים?"
"לקיחת החוק לידיים היא מסוכנת לחברה מתוקנת." מסכים הארי, "אך בחברה שבה האנרכיה שולטת, שאנשים נרצחים כל יומיים ועמוד מודעות האבל ב"נביא" נהפך לעמוד האקטואליה הראשי, לקיחת החוק לידיים לא רק שמותרת אלא היא חובה- למען טובת הכלל."
"זה לא המוטו של גרינדלוולד?" אני שואלת בבעתה.
"לפעמים יש צדדי אמת גם בצד האפל." מעיר הארי בכובד ראש, "גרינדלוולד היה מושחת ואנוכי ונפנף בסיסמה זו כבלון ריק. אני מכיר בעצמי שעשיתי הכול למען הזולת ולא רציתי כלל בטובתי העצמית, כפי שאמרתי איזון נכון הוא המפתח."
"מתי הפעם הראשונה שניסית לפעול לפי תפיסה זו?"
הארי חושב לרגע ואז עונה "בקרב במשרד הקסמים בסוף שנתי החמישית ניסיתי לעשות וידוא הריגה לאוכלי המוות ששיתקתי, אך לא הצלחתי לייצר את הקסם. בהמשך הערב קיבלתי שיעור פרטי מבלטריקס על הדרך הנכונה להטיל קללות שאין עליהן מחילה והשתפרתי בכך לקראת שנתי השישית."
"וההריגה הראשונה שלך הייתה בעצם רק לאחר מותו של דמבלדור?"
"כמה שניות אחרי ליתר דיוק, נשאר שם אוכל מוות גדול שאיחר לרדת ויריתי בו ישר בין הכתפיים."
"איך הייתה ההרגשה?"
"מצוינת! הרגשה של צדק והנאה מהנקמה הצודקת.
המקרה הבא היה בעת המרדף אחריי כשעזבתי את ביתם של הדרסלים. הורדתי שני אוכלי מוות בלי חשש אבל כשראיתי את סטן (סטן שנפייק, כרטיסן לשעבר באוטונוס הלילה שהורשע בחבירה לכוחות האופל ובגרימה למוות בעקיפין. -ר"ס) פחדתי שהוא תחת אימפריוס ואין זו אשמתו שהוא משמש כבובה, ניסיתי לפרוק אותו משרביטו, מה שהתברר כטעות שכן כך וולדמורט עלה עלי.
אדם צריך לגלות רחמים, אך לא על חשבון חייו או חיי חבריו." הוא קובע.
"אני מניחה שהמקרים רק התרבו במהלך אותה שנה שהיית בבריחה מאוכלי המוות."
"אכן" מהנהן הארי ונראה שהוא מסדר את הדברים בראשו, "בעצם ממש כמה דקות אחרי אותה בריחה ראשונית מהחתונה נתקלנו בשני אוכלי מוות בבית קפה. אחד הרגתי תוך כדי הדו- קרב ובשני שהרמיוני שיתקה ביצעתי וידוא הריגה. הרמיוני התפלצה-" נזכר הארי בחיוך, "אבל רון תמך בי. בעצם הנושא הזה היווה ויכוח תמידי בין שנינו להרמיוני, עד שסיכמנו ששנינו נלחמים כדי להרוג ולא נוגעים במי שהרמיוני משתקת."
"אבל במשרד הקסמים לא נהגת ככה? השארת את יאקסלי בחיים?"
"את צודקת" נאנח הארי, "מה שבאמת התגלה כטעות שכך נחשף המסתור שלנו בכיכר גרימולד. פשוט חששתי שהפעלת קללה שאין עליה מחילה בעומק משרד הקסמים תפעיל אזעקה כלשהיא, לא ידעתי שאוכלי המוות ביטלו בסתר את האזעקה כבר שנה קודם, כדי שיוכלו להשתלט על עובדי המשרד."
"אז בעצם ההרג הבא שלך היה של גרייבק באחוזת מאלפוי?"
"או כן, בהחלט, מבחינתי זו הייתה סגירת חשבון מהותית מאוד על הסבל שהוא גרם למאות אנשים ובעיקר ללופין. פחות על עצם המחלה שאיתה לופין די הסתדר, אלא על הסטיגמה הנוראית שהוא הטביע על אנשי הזאב, סטיגמה של חיות אדם שכל רצונם הוא לטרוף ולמצוץ דם. עד היום אנו סובלים מתוצאות הסטיגמה הזו ונלחמים על כל מינוי של איש זאב במשרד הקסמים.
אחר כך הגיעה ההריגה של טראוורס בגרינגוטס, והמלחמה בהוגוורטס."
"בהחלט, המלחמה בהוגוורטס- גולת הכותרת של ההתנגדות שלך."
"אין ספק שהיא נתפסה אסוציאטיבית יותר מכל למערכה נגד וולדמורט אני מסכים, אך אני ממש לא זוקף אותה לזכותי, מסירות הנפש העיקרית באותו לילה נורא הייתה של מאות הלוחמים והתלמידים האמיצים שחרפו נפשם נגד כוחות חזקים מהם לאין ערוך, ולא היססו לרגע. אני גאה בהם, ואין יום שלא עובר בלי שאחשוב האם הייתי יכול לחסוך יותר בחיי אדם באותו לילה.
"ובכל זאת הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות לפחות על שתי הזדמנויות שפעלת בשונה ממה שתיארת לי עד עכשיו. הראשונה שבהן כמובן על הביקור האחרון שלך בחדר הנחיצות, אחרי שהרגת את גויל, קראב הפעיל את שלהבת השדים ושלושתכם תפסתם מטאטאים והמראתם לאוויר הרחק מהאש, מה פתאום חזרת להציל את אויבך בנפש דראקו מאלפוי?"
"אני שמח שהתייחסת לנקודה הזו" פותח הארי ונראה שהוא חוזר לאותם רגעים גורליים.
"דראקו היה אויבי בנפש מהנסיעה הראשונה ברכבת להוגוורטס. במשך השנים שנאתינו ההדדית רק גברה על רקע מתיחויות הבתים, משחקי הקווידיץ' והלימודים המשותפים, אך טבעי היה שבאותו רגע אשאיר אותו להישרף למוות, ואסגור בכך יריבות ארוכה כשידי על העליונה.
אבל לא עשיתי זאת, למה?!
כאן אני רוצה לחזור לאותו לילה שנה מוקדם יותר, בראש מגדל האסטרונומיה אומר דמבלדור הגוסס לדראקו- "דראקו, אתה לא רוצח!" והדברים הללו חודרים לליבו הוא מנמיך את שרביטו!
באותו רגע הבנתי- הוא השתנה, יש לו נפש טהורה בפנים ואם הוא יוכיח את נאמנותו אליה- מבחינתי אני שם את היריבות והשנאה מאחוריי ועוזר לו לגלות אותה.
לא התבדיתי. הוא חשף אותה שנית אצלו בבית כשסירב לזהות אותי או את הרמיוני."
"אבל הוא עצר בעדך מלהגיע לעטרה?"
כן, אך לא מתוך רוע לב אלא מתוך דאגה כנה למשפחתו. הרחמים הם שדחפוהו לכך לא השנאה. זה רק מוכיח את טענתי בתחילת הריאיון- הכול תלוי באיזון נכון ובשימת לב לפרטים.
"אוקי שאלה אחרונה לפני שנפרד, המאבק הסופי באתה יודע מי, מה פתאום נקטת בקללת אקספליארמוס אחרי כל ההוכחות הללו שאתה לא בוחל באברה קדברה?"
"זה פשוט מאוד" מצחקק הארי, " היה ברור לי ששרביט הבכור שייך לי ולא יתקוף את בעליו, ורציתי לגמור באופן סימבולי שקללתו של וולדמורט תחזור אליו שנית ותחתום את המערכה השנייה והסופית כפי שנחתמה המערכה הראשונה."
"טוב" אני מסכמת בהרגשת סיפוק, "זה היה ריאיון מרתק ביותר, אולי הכי מרתק שעשיתי במשך חיי, תודה רבה לך מר פוטר."
"אנא ריטה, במגמת ההתפייסות והמחילה של הריאיון הזה- קראי לי הארי..."