קסם של תאומות

"דיאנרה, חייבים לעוף מכאן", אמרה אליס בקול רועד מעט. 

אליס לא הייתה רגילה לכך שדיאנרה לא עונה לה, אפילו לא במילה אחת.

אליס הסתובבה במהירות במקומה, ופלטה צווחת פחד קטנה. 

דיאנרה לא הייתה שם.

"דיאנרה, איפה את? תעני לי.... תעני לי..." קולה של אליס הלך ונחלש. מסביבה היה רק הערפל המצחין והעבש של הסוהרסנים. היא הרגישה בפחד ממלא אותה - הדבר שממנו הכי פחדה, היה להישאר לבדה, בלי דיאנרה, ועכשיו זה קרה.

בינתיים, דיאנרה מצאה את עצמה לבדה גם היא. דיאנרה ניסתה להירגע. היא גיששה את דרכה בערפל המוזר, הסמיך, וידה נגעה בעץ. 

מגעו של העץ כאילו החזיר אותה למציאות....

מה כתוב בהארי פוטר? איך אפשר להתמודד עם סוהרסנים? רגע לפני כן, דיאנרה לא הייתה מצליחה להיזכר בתשובה.

אבל עכשיו... דיאנרה זכרה שקוסמים יכולים לעשות קסמים גם בלי שרביט, אם הם מתרכזים.

"אקספקטו פטרונום!" צעקה דיאנרה והושיטה את ידה לפניה, אך רק ערפל נוסף, כסוף מעט, בצבץ מידיה.

היא חייבת עזרה, חייבת מישהו, חייבת להיזכר במשהו נפלא...

"אליס..." לחשה דיאנרה, וחשבה בכל כוחותיה על תאומתה הנפלאה.

אליס, חשבה דיאנרה וצעקה בלב מוצף שמחה:

"אקספקטו פטרונום!"

מבין שטי ידיה המושטות של דיאנרה בקע פטרונוס יפהפה וענקי. דיאנרה התאמצה לזהות אותו, ונדהמה.

זה היה... זה היה...

עטלף. עטלף ענקי בגודלו. 

ברגע הראשון, דיאנרה רצתה לבכות. 

עטלף?

מכל הדברים, דווקא עטלף! למה?

אבל אז, דיאנרה קלטה שהיא בעצם, בכלל לא מצטערת. העטלף שיקף את כל רגשותיה העצורים:

הוא היה יצור שחי במערה, במקום מוגן - במקום שדיאנרה תמיד רצתה לגור בו. העטלף חי עם משפחתו יחד, מה שדיאנרה תמיד רצתה שיהיה לה. לעטלף היו כנפיים - הוא היה חופשי תמיד, ודיאנרה תמיד רצתה חופש. עטלף היה היונק המעופף היחיד - כפי שדיאנרה הייתה יחידה ומיוחדת בעולם. העטלף היה קטן, אך מסוגל לאהוב ולהרגיש, בדיוק כמו דיאנרה. הוא היה שקט ומביע דעתו בלי קול - בדומה לדיאנרה.

העטלף היה החיה המתאימה לה....

עכשיו, דיאנרה הביטה בסוהרסנים. הם היו רבים מאוד, ותחושת ההתעלות והשמחה של דיאנרה החלה להינמוג.

העטלף התפוגג, אט אט, ונעלם.

דיאנרה הביטה באימה בסוהרסנים, שהחלו לרחף לעברה.

דיאנרה צעקה.

"דיאנרה!" אליס שמעה את תאומתה סופסוף. 

אליס שמעה את הצעקה מעוררת האימים של דיאנרה.

באותו הרגע, אליס שנאה - זעמה, על מי שהעז לגרום לתאומתה לפחד.

ובהרגשת זעם זו - חשש לחייה של דיאנרה ורצון עז לראות ולחוש בה - קראה אליס גם היא:

"אקספקטו פטרונום!"

ומה שפרץ מידיה של אליס היה לא יותר ולא פחות מאשר -

נשר.

נשר ענקי ובוהק, שגרם לאליס לחייך בעיניים נוצצות.

הנשר ייצג עוצמה וחירות - מלך השמים, ראש לציידים. היפה ביותר מבין כולם - כפי שהרגישה עכשיו אליס.

עכשיו, אליס הבחינה בדיאנרה ההמומה, ששאבה מאליס עוצמה וצעקה בפעם השלישית באותו יום - 

"אקספקטו פטרונום!" 

הנשר והעטלף הענקיים והיפהפיים הבריחו את כל הסוהרסנים.

אליס רצה וחיבקה את דיאנרה, ובאותו רגע - שתיהן החלו להתייפח. 

"מה קורה פה?!" נשמעה שאלה של איש שכנראה היה מאוד מאוד המום.

התאומות הרימו את מבטיהן אט אט, וגילו שהן מיישירות מבט לעיניו של לא אחר מאשר הארי פוטר בכבודו ובעצמו.

הפרק הקודם