קייטלין ג'ניפר מאלפוי

"קייטלין, את לא מרוכזת!" אמרה האישה בכעס. האישה הייתה זקנה, ושיערותיה האפרפרות היו אסופות בפקעת הדוקה. עיניה הקמוטות היו שחורות וקטנות, ונראו מאיימות עוד יותר כאשר צמצמה אותן בחשדנות. האישה לבשה גלימות קטיפה שחורות, חבשה מצנפת מחודדת שחורה ונעלי מגפיים שחורים ארוכים.

נערה צעירה בת אחת עשרה עמדה מולה. היא הייתה יפהפייה, אך מפחידה. עורה היה לבן כשלג. עיניה היו אפורות-כחולות וחודרות. שיערותיה היו שחורות כלילה. תווי פניה החדים וגופה החטוב משכו את העין. היה לה אף קטן. שפתיים דקות ואדומות כדובדבן נמתחו בהבעה כעוסה על פניה. היא הייתה רזה, גבוהה ושרירית (על אף ששריריה לא נראו לעין). 

"די כבר, זה לא יעבוד!" קראה קייטלין בתסכול והשליכה את רשימות הבנים לשידוך של מורתה, נירווה.

"מה לא יעבוד?" נשמע קול קר כקרח. גבר בגלימות כחולות כהות יקרות נכנס לחדר וניקב בעיניו את קייטלין. לאיש היו עיניים אפורות-כחולות וחודרות, שיער בלונדיני בהיר, תווי פנים חדים, עור בהיר והבעת התנשאות יהירה.

"השידוכים המטופשים שלך, "אבא" דראקו, זה מה שלא יעבוד", סיננה קייטלין בקול נוטף ארס.

נירווה החווירה. "אדון מאלפוי, הילדה..." נירווה החלה לגמגם, אך מאלפוי השתיק אותה. הוא פתח את פיו לדבר, כשדמות נוספת נכנסה לחדר.

גם האישה שנכנסה לחדר לבשה גלימות מפוארות בצבע כחול כהה, אך היא הייתה שונה מאוד מאדון מאלפוי. היו לה עיניים בצבע קרח (שנצבעו בעזרת שיקוי), שיער בלונדיני זוהר ולא טבעי (שנצבע בצבע שיער חזק), אף מעוקל וענקי ותווי פנים עגלגלים. האישה הזאת הייתה פשוט מכוערת.

"מה לא בסדר כאן, דראקו אהובי?" היא שאלה בקול מתוק מדבש. 

דראקו מאלפוי הזעיף את פניו. "הילדה, זה מה שלא בסדר, אניה", הוא סינן בזעף. 

אניה העוותה את פניה בגועל. "מה, הכלבה?" שאלה בקול מאופק. "כן, אניה", נאנח דראקו. קייטלין הידקה את שפתיה.

קייטלין זעמה. הם - הוריה המאמצים, אפילו לא מתביישים.

"סקטומסמפרה!" היא אמרה בלי לחשוב. דראקו פלט צווחה חדה וצעק: "פרוטגו!" על עצמו. אבל לא היה בכך צורך. קייטלין כיוונה את הלחש שלה, בלי שרביט, על אניה. 

אניה החלה לדמם. דראקו מיהר למלמל את קללת הנגד. לאחר מכן הוא הביט בקייטלין בזעם. היא השיבה לו מבט נחוש, כמעט מתגרה. דראקו רעד מזעם, ורק לחש: "אני לא רוצה אותך כאן, ואת לא הולכת להוגוורטס".

קייטלין רצתה לצרוח.

מרוב אושר.

הוגוורטס הוא רק עוד מקום שבו ילעגו לה, והיא חלמה במשך שנים לברוח מהבית הזה. אבל בכל מקרה... היא פיתחה תקווה קטנה, זעירה, שמשהו מיוחד יקרה בהוגוורטס. עכשיו היא פטורה מהמחשבות המציקות.

"זה אומר שאני יכולה סוף סוף לצאת מהקום המטומטם והסלית'ריני הזה?" שאלה קייטלין בעיניים נוצצות. בלי לחכות לתשובה היא טסה לחדרה ובתום קמה דקות ירדה למטה, אוחזת בידה מזוודה גדולה שבתוכה נדחסו כל בגדיה וכל רכושה.

דראקו היסס. קייטלין רק רצתה שהוא יגיד לה לעוף משם...

"לכי מפה", אמר לבסוף דראקו, וקייטלין חייכה בשמחה. היא נטלה את מזוודתה ויצאה מהבית, אך משהו חסם את מסלולה.

דמות גדולה עמדה בפתח. דראקו נראה מזועזע. הדמות הייתה עצומה. איש ענק וזקן למדי עמד בפתח, לצד איש ענק צעיר יותר. 

"ממ...מה אתת...תה עוששש...ה כאן, האגגג....ריד?" גמגם דראקו מאלפוי והוסיף בטון קר יותר: "ומי הגועל הנוסף?" הדמות המבוגרת נהמה. 

"דראקו מאלפוי... אתה היית עושה הרבה בעיות שם בהוגוורטס... ומי זאת פה? אישתך? אל תגיד לי שהתחתנת עם מכוערת כמוה, מאלפוי... היא נראית לי קצת שונה מבביקור הקודם שלי... לא משנה. אני פה באתי לקחת איתי פה מישהי בשם קייטלין ג'ניפר מאלפוי", הוא אמר והשפיל את מבטו אל קייטלין פעורת הפה, שהסתובבה אליו מיד.

"קייטלין... ג'ניפר? אתה... מעולם לא אמרת לי את השם של אמא שלי, דראקו!" צרחה קייטלין.

"אה, ועוד משהו, מאלפוי -", הוסיף האגריד בקול מאיים ומבשר רעות. הוא הרים את דראקו בקלות, ובעוד הוא קורע את גלימותיו המשובחות, סינן:

"אף-פעם-אל-תקרא-לבן-שלי:-גועל!-יש-לו-שם-קוראים-לו-גאנל!" בכל מילה חבט האגריד בדראקו, ולבסוף שמט אותו על הרצפה בלי שום גינונים מיוחדים.

"בואי הנה את - קייטלין. מסכנה שכמותך, לא יודעת מי היא הייתה האמא שלך: ג'ניפר גריינג'ר... האחות המופלאה של הרמיוני גריינג'ר... כן, את פה ממש מסכנה, אה? המקרה שלך מזכיר לי קצת את המקרה המצער פה של הארי פוטר הוא בדרך פריווט, עם הדרסלים ההם שהיו מגעילים. אני פה לוקח אותך לסמטת דיאגון, ואת תבואי אליי לבית שלי ותגורי שם עד שהוגוורטס הוא ייפתח... אולימפה - אישתי, רמילין ודאנר -הבנים שלי, הם מחכים לי ולגאנר בבית שלנו... כן, נראה לי שאנחנו נלך קודם לבית שלי שם ליד הוגוורטס... מה את אומרת, קייטי?" שאל האגריד בלבביות. "ולא הצגתי את עצמי כמו שצריך: שמי הוא רובאוס האגריד", הוסיף. 

קייטלין לחצה את ידו, וכשהסתובב מחתה דמעה זעירה מעיניה. מעולם לא קראו לה בשם חיבה... היא הולכת לגור ליד הוגוורטס עד שבית הספר ייפתח... היא תבקר עם האגריד בסימטת דיאגון ותגור בבית של אנשים גדולים וטובי לב עד שתגור בהוגוורטס... היא עוזבת את המאלפויים! היא גילתה את שמה של אמה... ג'ניפר גריינג'ר! ויש לה דודה... דודה שנמצאת בחיים! 

קייטלין חייכה אל האגריד והסתובבה להביט בפעם האחרונה לשנה הזאת בבני משפחת מאלפוי. 

ארבעה ילדים עמדו עכשיו לצד הוריהם: סקורפיו, נירון, נאלה ולין. כולם היו בלונדיניים, אך היו להם גופים ותווי פנים שונים. לכולם היו אותן עיניים חומות-כהות מדי, מלבד לסקורפיו, שנראה בדיוק כמו אביו.

קייטלין אמרה: "ביי!" והלכה בעקבות גאנר והאגריד.

גאנר, שעד כה שתק, אמר פתאום: "אני שמח שיצאנו מהבית המוזר הזה של המאלפויים, אבא", וחייך. האגריד הנהן בהסכמה. לפתע הוא עצר, והרים מהאדמה בקבוק פלסטיק מלוכלך וישן.

"תחזיקו פה עכשיו... אמנם מפתחות המעבר הם פה ממש ישנים הם, אבל מאוד בטוחים. הנה, עוד רגע... קדימה את!" קרא האגריד. קייטלין מיהרה לאחוז בבקבוק, כמו שעשו האגריד וגאנר.

לפתע היא הרגישה משיכה עזה, ועצמה את עיניה. 

רגליה של קייטלין הוטחו בכוח באדמה רכה.... אדמה עם דשא.

קייטלין פקחה את עיניה. גאנר ואביו חייכו אליה. "ברוכה הבאה להוגוורטס", הם אמרו, וזזו הצידה כדי שקייטלין תוכל להביט.

		הפרק הבא