הקסם של ג'ייסון ג'רמי ג'גינטון

ג'ייסון ג'רמי ג'גינטון היה תינוק עשיר כשהוריו נרצחו על ידי מורדים, או לפחות כך סופר לו.

את ג'ייסון אימצו זוג אצילים - חבריהם הטובים של הוריו. מאז ומתמיד היה להם סוד, אך ג'ייסון לא היה מעוניין לשמוע אותו אם הם לא רוצים לספר לו אותו.

כשג'ייסון גדל, הוא הפך לילד-אציל נאה ומנומס.

לג'ייסון היה שיער בלונדיני שהגיע עד לכתפיו, עיני טורקיז נוצצות, תווי פנים נאים והבעה חסרת-פירוש, כך שאיש לא ידע מה הוא חושב.

ג'ייסון קיבל חינוך מעודן ומושלם, יחד עם שלושת בניהם האמיתיים של רומילדה ואנט, הוריו המאמצים:

קטלינה בת העשר, תאומתו של קונר, בעלת השיערות הכתומות-חומות שנצצו כמו נחושת, והעיניים הכחולות העמוקות - התלמידה המצטיינת של שכבת ה'.

קונר בן העשר, תאומה של קטלינה, בעל השיער השחור והעיניים בצבע-ירוק בהיר עד שכמעט נראו צהובות - הנחמד, טוב הלב והנאמן ביותר.

רוהאן, בעל השיער בצבע כסף כהה, והעיניים הירוקות החשאיות - הערמומי ביותר, הבן הבכור בן הארבע עשרה, שלמד בבית ספר מיוחד.

והיה גם ג'ייסון, שלמרות הכל התקבל אצל כל אחד מהאחים כאילו היה אחיהם האמיתי, מלבד רוהאן. 

רוהאן לא קיבל את ג'ייסון, קונר וקטלינה כמו אחים. הוא התייחס אליהם ביהירות ובזלזול.

בכל אופן, יום אחד קם ג'ייסון בבוקר, מחוייך כולו. זה היה החודש האחרון של השנה, ואז הוא יעלה לכיתה ו"ו, וילמד בבניין היוקרתי של הבוגרים. 

ג'ייסון ג'רמי ג'גינטון נטה על צידו, ונפל מהמיטה. אך הוא לא נתן למכשול כה פעוט להכשיל אותו.

ג'ייסון התרחץ במהירות, ולבש את מדי בית הספר. הוא ירד למטה, ולאחר ארוחת בוקר חפוזה חזר למעלה וצחצח את שיניו. הוא ריסס מעט בושם (כמו בכל יום), והביט במיאוס בתלבושת בית הספר המציקה. לשכבות הבוגרות היה מותר להגיע לבית הספר איך שרצו. 

ג'ייסון דחק את המחשבה לירכתי מוחו וירד שוב לחדר האוכל, כדי להספיק לברך בבוקר טוב את משפחתו המאמצת ואז לצאת לבית הספר.

ג'ייסון פתח את דלתות חדר האוכל והביט בהרהור בבני המשפחה:

רומילדה ואנט ישבו זה לצד זה, וסביבם ילדיהם.

לרומילדה הגבוהה והנאה היו שיערות חומות בהירות, עיני דבש חומות ומבט חביב. 

לאנט היו עיני ענבר זהבהבות ושיער שחור, שהחל להאפיר משיבה.

רוהאן ישב לצד אביו ושוחח איתו בשתיקה.

קונר היה עסוק בלשחק בלהט באוכל שלו, שעה שרומילדה חזרה ונזפה בו בעוד קטלינה מנסה לנתב את שיחתה שלה ושל אמה אל נושאים שונים.

ג'ייסון ראה שכולם עסוקים, והתכוון להמשיך בדכו. הוא עצר מאחורי עציץ נוי ענק, כשמילה אחת ויחידה התגנבה לאוזניו: 

קסמים.

ג'ייסון קפא במקומו והקשיב. 

כל בני המשפחה השתתקו, ורק רוהאן דיבר בשקט. ג'ייסון הטה אוזן כדי לשמוע:

"אמא, את יודעת - בהוגוורטס למדתי השנה שינוי צורה למתקדמים, ואני ממש אוהב את זה. תהיתי... אולי אני יכול להפוך לאנימאגוס?" שאל רוהאן בתקווה, שג'ייסון מעולם לא שמע בקולו. 

רומילדה קפאה במקומה, והביטה בבנה במבט נורא. אם היה אפשר להרוג במבט, רוהאן בוודאי כבר היה בארון המתים שבבית הקברות. 

"בשום אופן לא, אני לא ארשה שכל מיני חיות יתחילו להתרוצץ לי בבית!" היא סיננה. 

רוהאן קימט את מצחו בשאלה: "חיות?" הוא שאל בנימה סתמית אך מסוקרנת.

"רוהאן, אתה יודע על מה אני מדברת! קונר וקטלינה ירצו גם להפוך לאנימאגים! חוץ מזה, משרד הקסמים לא יאשר לקטינים להפוך לאנימאגים! חוץ מזה, מה נראה לך - ג'ייסון לא תמים! הוא יתחיל לשאול שאלות! ואתה יודע שגם הוא אמור ללכת להוגוורטס..." רומילדה נראתה כועסת מאוד. 

"כן, ומה אנחנו - אוויר? גם אנחנו כאן, אמא!" רטנה קטלינה בזעף.

"אוף, אני יכול לפחות להראות לך קסם?" ביקש רוהאן המובס, מתעלם מקטלינה, שהאדימה מרוב כעס ומבוכה. רומילדה נאנחה. "אתה קטין, רוהאן..." היא הזכירה לו. רוהאן נאנח בהשלמה עצובה.

נשמעה גרירת כיסאות כשבני המשפחה קמו מכיסאותיהם.  

ג'ייסון עלה במהירות לקומה העליונה וירד למטה בהבעה תמימה.

"היי, סיימתם לאכול?" הוא שאל בנימה סתמית, כאילו הרגע ירד לכיוון חדר האוכל. רומילדה הנהנה בפרצו קודר.

"רוצה לבוא איתנו לבית הספר?" שאל קונר. 

ג'ייסון הניד בראשו. "לא היום. אני חייב להגיע לכיתה ראשון, עשיתי התערבות..." שיקר. קונר משך בכתפיו באכזבה.

ג'ייסון יצא דרך שערי האחוזה והלך לבית הספר, מהורהר ומוטרד מאוד לגבי מה ששמע זה אתה, בשיחה המבולבלת.

		הפרק הבא