Happy new year

happy new year!

אורות בוהקים הפרו את החשיכה של הלילה וקולות צחוק מרובים השתיקו את הדממה שהייתה אמורה לשחרור בשעה הזו.

הביתן המרכזי היה מפוצץ בחצויים שאכלו חטיפים, שתו פונץ' בלי אלכוהול לפי התקנון של המחנה, (למרות שלפי הסחרחורות של האלים למחצה הצעירים יותר אחרי ששתו כמה לגימות מהמשקה, כנראה ביתן הרמס הכניסו כמה חומרים משכרים) צחקו, סיפרו בדיחות, העבירו דחקות ובילו.

פרסי נשען על המעקה במרפת ושתה קוקה קולה מפחית (עוד משהו שאסור במחנה, למרות שלא כל כך ברור למה. אולי דיוניסוס תבע בעלות על כול הקולה בעולם.)

הוא בהה במרכז המחנה, במדורה של הסטייה.

הוא לא ריחם על עצמו, אבל זה קצת מבאס להיות לבד בסילבסטר.

אנבת' התקשרה אליו לפני כמה ימים ואמרה שהיא לא תוכל לבוא כי יש לה מבחן להתכונן אליו.

זה גם די מדכא שכול החברים שלך נמצאים ביחד- ג'ייסון עם פייפר, הייזל עם פרנק ומסתבר שליאו פגש את קליפסו מתי שזה לא יהיה והוציא אותה מאוגיגיה. די מביך, אם לומר את האמת.

טוב, אולי הוא ריחם על עצמו קצת.

הוא תהה מה אנבת' עושה עכשיו. אם היא מתגעגעת אליו, אם גם היא עצובה שהיא לא יכולה לבוא.

הקור חדר לעצמותיו למרות שלבש סוודר ומעיל, הבל פיו יצרו עננים לבנים באוויר הקפוא.

פרסי שקל להכנס פנימה, אבל פסל את הרעיון. כאילו שהוא צריך לראות בכול מקום זוגות מתנשקים ולהזכר שחברה שלו לא נמצאת איתו.

גם החברים שלו לא ממש עזרו. בהתחלה שעוד נהנה מהמסיבה, הוא דיבר עם גרובר ותאליה כדי לסגור פערים. אחרי זה הוא ראה את פייפר והייזל מביטות עליו ומסתירות חיוכים. ברגע הזה החליט לפרוש הצידה.

כן, הדרך טובה ביותר לבלות את הסילבסטר. חשב בדכדוך.

"היי," קול הקפיץ אותו וגרם לו להתעורר מסדרת הרחמים העצמיים שלו "מה אתה עושה כאן לבד?"

הוא הסתובב וראה את רייצ'ל מביטה בו בהטיית ראש.

"אמ… סתם אוויר צח," ענה לה וניסה למנוע מעצמו לרעוד.

הנערה הג'ינג'ית נשכה את שפתייה כדי לא לצחוק "אוויר צח. כן, ברור."

היא סקרה אותו כאילו היא יודעת משהו שהוא לא יודע. מה שהיה מאוד נכון- כי היא האורקל וכול זה.

"אז… מה קורה?" שאלה והתקדמה לעבר המעקה ונשענה גם היא.

"כלום. את יודעת… חיים," הוא התנשף מרוב קור.

"לשם שינוי," היא נראתה משועשעת.

הוא הנהן בהסכמה "לשם שינוי."

הם המשיכו לשוחח, והוא שם לב שמידי פעם רייצ'ל שולחת מבטים לעבר איזור הביתנים.

"איך הולך בקלריון?" שאל אותה בעניין.

קלריון היה הבית ספר שאימא שלה למדה בו, ולפי מה ששמע זה היה בית ספר לנערות עשירות, שחצניות וחנפניות. לא ממש הטעם של רייצ'ל.

"אה, פשוט זוועה," היא חייכה "איימו על ההורים שלי שיעיפו אותי מהבית ספר."

"נשמע נחמד."

רייצ'ל הדקה את הג'קט את הסווצ'ר סביבה. "מה איתך? מה קרה כשחזרת לבית ספר?"

"זה דווקא סיפור ממש מצחיק…" פרסי העביר יד בשערו "מסתבר שכולם חשבו שאני מת או משהו."

"נשמע נחמד," הודתה.

רייצ'ל הביטה פעם נוספת לכיוון הביתנים.

הוא הביט לאותו נקודה שהיא הביטה בו "על מה את מסתכלת כול הזמן?"

היא קפצה שפתיים ונראתה לחוצה "בלי סיבה- אמ.. אז אולי תספר לי קצת על אלה? היא עוזרת לי הרבה בנבואות."

הם התיישבו על הכיסאות שנמצאים במרפסת והוא סיפר לה בקצרה על ההרפייה ועל הזיכרון המדהים שלה, על זה שהיא מצוטטת מספרים, על ספרי הסיבליות שהיא קראה מהם, עד שהבין שהיא לא מקשיבה בכלל.

"היא הייתה פעם בת תמותה, אבל רוח הדלפי קיללה אותה בגלל שהשתמשה בכוחות שלה לרעה," הוא המציא כדי לראות אם היא מאזינה.

"מדהים," מלמלה בחוסר תשומת לב.

"היא גם נוהגת לאכול את האנשים האחרים שיכולים לנבא. היא רוצה להיות היחידה שחוזה נבואות."

"נהדר."

פרסי נשען אחורה ובהה בשמיים.

כשחצות יגיעו, ביתן הפייסטוס אמור להפעיל את הזיקוקים. ועם ליאו אי אפשר לדעת מה יקרה.

הוא קיווה שישאר מחנה.

פרסי סובב את הפחית באצבעותיו, בידיים שלו עטו גוון אדמדם מרוב קור. הוא הכניס אותם לכיסי מעילו.

מוזיקה נשמעה מבפנים, רועמת ורועשת.

והוא יושב על המרפסת ושותה משקה קל- ממש חיית מסיבות.

"את יכולה להכנס עם את רוצה, זה בסד-" התחיל לומר לרייצ'ל, אבל היא התקפלה והקול שלה לחשש.

כמו שקורה לה כשהיא חווה נבואה.

היא הזדקפה בעיניים עצומות "אני רואה… אני רואה… נערה…"

"מה?" הוא הביט בה בבלבול. הוא אף פעם לא שמע נבואה שמתחילה ככה.

האורקל המשיכה "נערה… עם שיער בלונדיני… היא עושה משהו לא צפוי…"

"מה?"

רייצ'ל פקחה את העינייה וחייכה "היא פה."

המבט שלה הופנה לעבר החלון והוא הביט לאן שהיא הביטה.

"אנבת'?" הגרון של פרסי נחנק.

"היי מוח-אצה. חשבת שתחגוג את הסילבסטר בלעדיי?" היא חייכה והעיניים האפורות שלה נצצו.

רייצ'ל קמה ממקומה והשאירה אותם לבד. בדרך החליפה כיפים עם בת אתנה.

"אתן תכננתם את זה?" הוא שאל וקם ממקומו.

אנבת' הביטה בו בשובבות והורידה את התיק מהכתף, הלחיים שלה היו ורודות מהקור.

"כן, גם פייפר והייזל ידעו."

היא התקרבה אליו "אתה באמת חשבת שאני אעדיף להתכונן למבחן מאשר להיות איתך?"

"לא יודע. אולי?"

10...

פרסי גם התקרב אלייה "טוב, אני כבר לא יודע למה לצפות, האמת. את מפתיעה אותי כול פעם מחדש."

9...

"טוב, אם זה לא היה ערב השנה החדשה אז יכול להיות שהייתי מתכוננת למבחן," צחקה.

8...

פרסי לא יכל להסיר ממנה את העיניים. היא הייתה כול כך יפה. בניגוד אליו לא נראה שקר לה, למרות שלבשה רק ג'ינס, מגפיים נמוכים ולבנים וסוודר כחול סרוג. הצבע האהוב עליו.

7...

"אה, באמת?" שאל אותה.

"לא, לא באמת," הודתה.

6...

"טוב לדעת," הוא חייך וסגר את המרחק ביניהם. "התגעגעתי אלייך."

5...

"גם אני אלייך," היא כרכה זרועות סביב צווארו.

4...

הוא הוציא את הידיים מהכיסים, שם אותם על המותניים שלה ומשך אותה אליו.

משום מה, הוא כבר לא הרגיש שקר לו.

3...

"שרדת בלעדיי?" שאל פרסי.

"וואו, מישהו מחזיק מעצמו," אנבת' חייכה.

2…

"אנבת'…"

"מה?" היא שאלה, עדיין מחייכת.

"happy new year”

1…

.היא אמרה ורכנה לעברו בעיניים עצומות בעוד הוא גם סוגר את עיניו "happy new year, מוח אצה”

0

הם התנשקו בדיוק כשהזיקוקים התחילו לפעול. השמיים התמלאו אלפי התפרצויות של צבעים וצורות שכיסו את כול הרקיע.

אנבת' העבירה יד בשיער שלו והמשיכה להצמד אליו.

פרסי הניח יד אחת על לחייה והרגיש כאילו הוא יכול להשאר ככה עד שהמסיבה תגמר.

"תחייכו למצלמה!" אמרו קולות מוכרים והם התנתקו בהפתעה.

טראביס וקונור שוד עמדו ליד החלון והמכשיר הדיגיטלי היה מכוון לעבר הזוג.

"כבר זמן אתם שם?" שאל פרסי, מרגיש את האדמומיות עולה בפניו.

"די הרבה זמן. לא קשה להתגנב לידכם כשאתם נעולים אחד על השני," אמר טראביס

"בעיקר כשאתם מתמזמזים." הוסיף קונור.

"טראביס! קונור! אני הולכת לרצוח אותכם!" אמרה אנבת' שהסמיקה כולה.

האחים שוד כיבו את המצלמה "קודם את צריכה לתפוס אותנו," הם חייכו בממזריות וברחו.

פרסי הביט על החברה שלו שעמדה להתפוצץ ממבוכה. העינים שלה היו רצחניות.

"תחשבי על הצד החיובי," אמר "אולי הם יכינו אוסף של כול הקטעים שהם צילמו ויראו את זה בחתונה שלנו."

היא הביטה בו בהלם "מה?"

"כלום." אמר, התחיל לרוץ ולרדוף אחרי האחים שוד. מודע לכך שאנבת' תכניס לשלושתם מכות רצח.