יומני היקר

כמה דברים:

1. סורי שזה קצר, מאוד, מאוד. אבל יש לי את ההמשך בראש, פשוט זה לא התאים לפרק הזה.

2. אני מאוד אשמח אם תקראו את הפאנפיקים האחרים שלי.

3. 3 תגובות אני ימשיך. תגיבו, בבקשה זה עוזר לי להמשיך.

4.1. 

יומני היקר,

היום היה יום נחמד ,יותר מאתמול:

 היום באולם הגדול ראיתי משהו שגרם לי להיות מאושרת. נחש מה זה. אתה לא יודע? טוב. ראיתי את ג'ניפר ואת הילד (שאני אוהבת) רבים! ולא סתם ריב, ריב על משהו "משמעותי", טוב משמעותי לפחות בשבילם: הם רבו על זה שהילד דיבר עם מישהו. ג'ניפר כל כך כעסה עליו. מפגרים נכון? לפחות היא מפגרת, הוא מושלם... אני מאוד מקווה שהם יפרדו, כי נכון לעכשיו אין לי שום שום סיכוי.איזו רעה אני נכון? חה חה חה.

טוב, אני חייבת לזוז, אני שומעת צעקות, ואני לא בעניין שמישהו יראה שאני כותבת יומן ( אל תיעלב).

                                                ביוש,

                                                     קייטלין.

נ.ב אני לא אומרת את שמו, אם ימצאו את היומן. אולי ימצאו את אותו בעוד  5 שנים, ואז הם לא יזכרו שהם רבו...

-נקודת מבט קייטלין-

הנחתי את העט, לקחתי את המחברת והחבאתי אותה בין הספרים- במקום הרגיל. וירדתי לחדר המועדון.

בחדר המועדון נשמעו צעקה אחרונה שהדהדה ולאחר מכן נראו סיריוס בלק וג'ניפר מתנשקים. תקוותי נפלה, ודמעות עלו בעיני. לילי כנראה ראתה את זה, כי ראיתי על הפרצוף שלה שיש לה הבעה משונה ומופתעת. ניסיתי להעלות על פניי חיוך, כדי שתראה שאני לא בוכה, או עצובה - ללא הצלחה. כמו שבוודאי הבנתם אני לא סיפרתי את זה לאף אחד, אמנם אני סומכת על חברות שלי והכל, אבל אני לא מרגישה בנוח, להגיד להן שאני מאוהבת בילד ששובר את הלבבות של כל הבנות...

עליתי לחדר, נשכתי על מיטתי ו"דפקתי" צרחה לתוך הכרית. כנראה ששמעו אותי מלמטה, כי חברות שלי עלו בריצה. פדיחות....

הפרק הקודם		הפרק הבא