סאמר פאן

" בוקר, ג'יי, "

" אומיגד, לוסי, קוראים לי ג'יין, את יכולה להגיד את השם שלי במפורש, בבקשה? "

" סורי, ג'יי, אני פשוט עצלנית מדי, " השיבה לוסי וחייכה. ג'יין ישנה במיטת קומותיים יחד עם לוסי. היא הייתה למעלה ולוסי הייתה למטה, וככה הן אהבו את זה. לוסי אהבה לקום מוקדם: לבית הספר, בשבתות, בחגים ובחופשים...

ללוסי היה שיער בלונדיני חלק, ארוך ושופע. ג'יין תמיד אהבה להסתכל בעיניים הירוקות שלה. הן הזכירו לה מישהו שאיבדה.... חברה טובה, לשעבר... היה לה גם עור חום, לא שחור, עור חום: 'עור חמ-חם', ככה ג'יין קראה לזה.

לג'יין היה שיער ג'ינג'י שירשה מאביה, ארוך, מתולתל ותמיד מבולגן. תמיד, כמו אביה, היא הצטנעה כשהדיבורים הגיעו לעיניים הכחולות כמים שלה, כמו אביה. עורה היה לבן כשלג, היא תמיד הצטנעה לגבי יופיה הסוחף. אנשים חשבו שהם מגזימים בתיאור מראיה, אך אחר כך, כשראו אותה, הבינו שהם לא תיארו מספיק.

ג'יין קמה ולבשה חולצה קצרה, פרחונית ואוורירית, ושורט - ג'ינס בצבע לבן, גם קצר.

לוסי לבשה בערך את אותם בגדים: חולצה קצרה ופרחונית, ושורט רגיל בצבע שחור.

" קדימה, את באה לאכול ארוחת בוקר? " שאלה לוסי, התמתחה ופיהקה.

" כן, " יצאה ג'יין מבקתת העץ הקטנה ולוסי בעקבותיה, מאחוריה. " הבוקר אני באמת צריכה איזה פנקייק ושוקו. "

לוסי וג'יין נכנסו לבקתת האוכל, וראו את החבר הכי טוב שלהם, וויל (וויליאם). לוויל היו עיניים שחורות, שיער שחור, קצר ומתולתל מעט, וחיוך שתמיד שימח את כולפ לעודד אותם. תווי פניו היו מלאות, היו לו לחיים מלאות, אולם הוא היה די רזה.

" שלום, גבירותיי, " אמר וויל וחייך.

הוא כבר ישב בספסל שמול הדלפק,בשולחן עם ארבעה מקומות, ספסל מרובע.

" היי, ווילס, מה קורה? " שאלה לוסי, חייכה, וישבה מול וויל, בצד שמאל, וג'יין ישבה ביניהם, בצד ימין.

" הכל בסדר, לוס, " השיב וויל, ושיחק עם החביתה והסלט שהיו מונחים על הצלחת. 

" מה איתך, ג'יי? "

" אתם שניכם, " קמה ג'יין ממקומה, הלכה לדלפק האוכל הארוך ושפכה לצלחתה 5 פנקייקים רזים וקטנים, סלט פירות, יוגורט ומיץ תפוזים.

ג'יין חזרה למקומה והמשיכה: " האנשים הכי אהובים עליי בעולם. "

" אפשר להגיד, " תיקנה אותה לוסי, " שאנחנו הכי שנואים עלייך. "

" אי אפשר לתאר כמה את צודקת, לוסי. " ג'יין נגסה נגיסה קטנה בפנקייק, התלבטה רק רגע וכבר רוטב שוקולד ציפה את חמשת הפנקייקמם שנערמו בערימה.

" אז מה נעשה היום? " שאלה לוסי ושתתה לגימה מן הלימונדה שהונחה מימין לצלחתה ערומת בייקון וביצה.

" אולי נרכב על אופניים. " הציע וויל.

קווין, המדריך השלישי מתוך חמשת המדריכים שיש במחנה, הופיע פתאום באורח פלא בבמה שיש בקצה החדר, עגולה מעט וגם די גדולה.

" היי, חבר'יה, " הוא צעק, וקיצוות שיערו השחור והקצר התנופף מבעד לאוזן. " היום יש לנו משימה, מקשיבים כולם? "

בעיקר הבנים הנהנו. כל הבנות חיפשו דרך איך להיפטר מהחברה של קווין, סנדי, המפורסמת במחנה בעיקר בגלל שיערה השופע והשחור.

" בסדר, " תווי פניו המלאים של קווין התרחבו לחיוך למחצה. " קודם כל, אני אסביר מה צריך לעשות. המשימה שלנו היום היא להתחלק לשתי קבוצות, בשביל המשימה: קבוצת ה'פוטרים', וקבוצת ה'ג'קסונים'. ביער 'מלרוא', שבקצה המחנה לגמרי, מונח גביע אחד, מוזהב לגמרי. כל קבוצה צריכה לזכות בו, ולכל קבוצה תינתן שקית של פירורי לחם. מישהו יודע למה? "

רנדי מק'גוויר, שישב עם חברו, טיירון ארני, הצביע מיד, ותלתליו הירוקים - שחורים מעט מיד התנופפו באוויר כהרף עין.

" בשביל לסמן את הדרך, שלא נלך לאיבוד. " הוא אמר בקול משועמם.

" יפה, מק'גוייר. יביאו לכם גם מכשירי קשר. תלבשו גם מכנסיים מיוחדים וחולצה מיוחדת, שסופגות זיעה ומקררות את הגוף. למכנסיים תוצמד חגורה מיוחדת, הכוללת מכשיר קשר. אתם תביאו גם תיק גדול. חייבים להיות בו: הרבה כריכים, שלוש בקבוקי מים רגילים, כובע, נעליים חלופיות, גרביים חלופיות וסרט זיעה. "

" למה גרביים חלופיות ונעליים חלופיות? מה, זה מסע כמו בהארי פוטר? " צחק טיירון, שישב ליד רנדי, בשולחן שבאמצע החדר.

" יפה ניחשת, ארני. יהיו בו ביצות מגעילות, חולות טובעניים ועוד הרבה. אויש, שכחתי להזכיר לכם: זו הרפתקאת פיינטבול. "

כולם לחששו בקול 'מה זה, מה זה?'.

" אם שאלתם, אז הנה התשובה: יביאו לכם גם אקדחי פיינטבול ומדבקות גדולות עם צבע הקבוצה, שידעו ממרחק אם אתם מהקבוצה או לא. אם אתה רואה מישהו שהוא האויב, אתה יורה בו מיד ונותרו לו רק שתי פסילות, ברור? יוצאים עוד שעתיים וחצי, תתארגנו. "

הפרק הקודם		הפרק הבא