סיריוס בלק - המעודד הרשמי?

שכבתי על מיטתי ובהיתי בתקרה. את שעת היום הזו בדרך כלל הייתי מבלה בצפייה נלהבת במשחקי קווידיץ', או התעללות בסבר מאוס, או משהו מעניין; אבל היום היה לי רק הכוח להתפרקד על מיטת האפריון שלי במגורי הבנים של גריפינדור ולחשוב על דברים, שלרוב, התחילו במילה "לילי".
צעקה מוכרת נשמעה מעט מעומעמת – זאת כי הגיעה מחוץ לדלת החדר. על אף זאת, ידעתי לזהות את הצעקה המוכרת של סיריוס, המצהירה כי הוא מגיע להציק לי, או לספר על חברה חדשה שיש לו – הנחתי שהפעם, האפשרות הראשונה היא הנכונה מביניהן, על אף שלסיריוס יש חברה חדשה בערך כל חמישה ימים.
עברו שבע שניות מאז שהגיעה הצעקה עד שהילד נכנס לחדר. היה לו שיער חום פרוע, מבט שובב בעיניים וחיוך ממזרי – לא היה ספק שזהו סיריוס בלק, חברי הטוב.
הוא רץ אלי במהירות והתיישב על צד המיטה, במקום בו גופי לא מילא את החלל. "מה קורה?" שאל. "איך זה שג'יימס פוטר המפורסם, מחפש הקווידיץ' הכי טוב בכל הדורות של הוגוורטס, שוכב במיטה בעגמומיות?"
"היי, זו לא עגמומיות," הצהרתי. "אני רק... חושב."
סיריוס הדמה את מבטו כמופתע. "ג'יימס פוטר!" קרא בבהלה מזויפת. "חושב!" חיוכו הממזרי שב לפניו, אך הוא המשיך, "לא נשמע כדבר הזה! ברצינות, מה קורה, קרניים?"
"רך כף." קמתי לישיבה במיטה, מושך את שמיכתי אלי כדי שלא תיגע בסיריוס. אין לדעת מה הילד הזה עושה בחוץ – סביר להניח שמה שהוא עושה – לכן, לא רצה שייגע במצעיו לפני שיתקלח לפחות עשר דקות. "אני בסדר גמור, אבל לגביך..." הסתכלתי עליו במבט מתנשא מדומה. "אני קצת דואג. איימי נפרדה ממך כבר?"
פניו של סיריוס לא הרצינו, אך נראה שהוא מתחיל להיות מרוכז יותר בשיחה. "עדיין לא," אמר. ייתכן ששם לב שהוא נשמע עגמומי מדי, לכן החפיז להוסיף, "כאילו, מתי הייתי עם בת יותר משבועיים, הא?" הוא צחק צחוק מאולץ. ראיתי שהוא לא מרגיש בנוח, לכן החלטתי לעזוב את הנושא.
נראה שסיריוס מצא פרצה, הוא חייך חיוך ערמומי כמתכנן נקמה. "ואוונס?" שאל. כנראה המבט שלי היה ממש משעשע – סיריוס פרץ בצחוק בעוד אני מסתכל עליו, מתאמץ לא להראות את מרגשי אל הכלל.
"קרניים, למה אתה כזה דביל? היא שונאת אותך." סיריוס כנראה הבין שאמר משהו לא נכון, כי מיהר להוסיף, "אתה צריך להיות יותר... יותר, בסביבתה."
הצלחתי לחייך. "ולמה אתה חושב שאני רוצה?"
"כי אתה רוצה אותה," אמר והמשיך לחייך את חיוכו המעצבן.
"הו, כן? אתה רוצה שנתחיל לדבר על קא – "
"אין לנקוב בשם הבלתי נקיב!" קרא סיריוס. שררה דממה לכמה שניות, אך לאחר רגע התפרצנו בצחוק שנינו. אני מודה שחשבתי שהשיחה לא תוביל לשום מקום, אבל באמת התעודדתי מדבריו של סיריוס. פתאום הרגשתי הרבה יותר טוב.
"אתה יודע מה, רך כף? אתה, אני – קווידיץ' במגרש."
חיוכו של סיריוס התפשט. "חשבתי שלעולם לא תבקש."