שלנו היא היציבות

שלנו היא היציבות

"מה הן המילים שלנו?"

את התשובה לשאלה זו טאליה ידעה כמו את שמה. משפחתה דאגה לכך. "שלנו היא היציבות."

אביה הנהן פעם אחת, עיני הטורקיז שלו חודרות לשלה. זה היה כמו לבהות בעיניים של עצמה, אך כך היה עם כל אחד מבני משפחתה. "ומדוע אלו הן המילים שלנו?"

פעם נוספת, לשאלה זו הייתה תשובה שנחקקה במוחה של טאליה. "לפני עשר מאות אלריק האיתן הגיע לאנגליה ובנה את טירת הגרניט. המקומיים כה התפלאו מגודלה ויופיה של הטירה, שהשמועה עליה הגיעה אפילו עד לאוזניו של וויליאם הראשון וארמנד מאלפוי, שביקרו בה וניחנו באדירותה. כשהקרב על הייסטינגס התרחש, אלריק האיתן אכלס בטירת הגרניט את כל תושבי הכפרים הסמוכים. צבא האויב ניסה לפרוץ לטירה בכל כוחותיו, אך היא נשארה יציבה לכל נזק, וכך אלריק האיתן הציל את כל הכפרים השכנים. לאלריק ניתן שם המשפחה סלווין, שמשמעותו חבר בטירה, לזכר המעשה האציל שלו. טירת הגרניט נודעה בתור הטירה היציבה בעולם – רבים ניסו לפרוץ אותה, אך כולם כשלו, והטירה עומדת איתנה ויציבה עד היום. אלריק ייסד את בית סלווין, אשר אימץ את המילים הללו, לאות יציבותה של הטירה ויציבותו האדירה של הבית עצמו."

"סיפרת לי את סיפור הבית שלנו," אביה אמר בקולו העמוק. "אך לא ענית על השאלה."

טאליה שיחקה בשולי גלימת המשי הירוקה שלה. כל מה שהיא עשתה היה לשאול שאלה פשוטה, היא לא רצתה להיות מתוחקרת בנוגע למורשת המשפחה שלה. "כי אנו יציבים, אבא. בית סלווין שמר על יציבותו במשך כל זמן קיומו. לא היו לו עליות ומורדות, כמו למאלפויים וללסטריינג'ים ולבית בלק."

"וכיצד שמרנו על היציבות הזו?" אביה ליטף את שיערה הזהוב, שנאסף לתסרוקת יפהפיה על-ידי אימה. זה היה אותו גוון השיער כמו של אחיה ואחיותיה. לפעמים טאליה שנאה את זה שכולם במשפחתה נראו אותו הדבר. השונה היחיד היה רודריק, שירש את המראה הכהה של אימם.

"כיצד, אבא?"

"בית מאלפוי אומר כי הטוהר הוא מעל הכל. כמו תמיד הם שוגים. מאלפוי, בלק, רוסייר, יאקסלי... הם כולם שוגים. בית סלווין הוא הבית היציב היחיד מעשרים ושמונה הבתים הקדושים, וזה מאחר והוא מאמין במה שנכון. לא טוהר, לא גאווה, לא כבוד. המשפחה היא מעל הכל."

"אבל אנו שומרים על טוהר הדם שלנו-"

"מאחר והמשפחות טהורות הדם הינן עוצמתיות, לעומת השאר. שמירת טוהר הדם – נישואים עם בני המשפחות האלו מספקים לנו עוצמה, ועושר, ויציבות. לכן אחותך אראלין מתחתנת עם בנם הבכור של הזוג אייברי. היא מציבה את המשפחה מעל לכל."

טאליה הביטה לעברה של אראלין, שרקדה יחד עם בעלה הטרי. שיערה זהר בשמש כמו זהב מותך, והשמלה הלבנה שלה הייתה מדהימה ביופיה. בעלה היה גבר רציני, תווי פניו חדים וקשוחים כמו האיש עצמו. טאליה ידעה כי אחותה בקושי הכירה אותו, וכי היא אהבה בחור אחר, אך היא בכל זאת נישאה לפי תכנוניו של אביה.  אפילו שעל פניה הנאות של אראלין שרר חיוך, טאליה ראתה את העצב המר שהסתתר בעיני הטרקיז של אחותה.

"מי הוא בית אייברי?" אביה דרש לדעת. טאליה הייתה רגילה לשאלות מסוג זה. בכל הזדמנות אפשרית תחקרו אותה אודות כל אחת מעשרים ושמונה המשפחות טהורות הדם. זה היה חלק מהחינוך שלה. נאמר לה כי כל ילד למשפחה עוצמתית עובר דבר דומה. שאר אחיה ואחיותיה עברו את אותו הדבר. אך זה לא אמר שטאליה נהנתה מכך.

"בית משפחת אייברי, אצילים לשעבר, ידועים בתור מעצמת רוקחי שיקויים." טאליה דיקלמה את מה שהוכנס אל תוך ראשה מגיל צעיר. "גורשו מחצר המלכות בעקבות ניאוף של אוגוסטוס אייברי במלכה שכיהנה באותה התקופה. כיום הם בעלי השפעה במשרד הקסמים."

"כל הכבוד." אביה טפח על כתפה, ובטאליה עבר גל של גאווה עצמית. "ברית עם בית אייברי יכולה להועיל לנו מאוד. רודריק יוכל לקבל תפקיד בכיר בחברת השיקויים של ברת'ולומיי אייברי, וההשפעה שלנו במשרד תגדל אף יותר. רודריק עצמו יתחתן עם אחת מבנות בלק או יאקסלי, וריאון יתחתן עם הבת של בית נוט, וכך נרחיב את ההשפעה שלנו עוד ועוד. בעוד מספר שנים גם לך, לדוריאן ולאבינה נמצא בני ובנות לוויה מתאימים. את צריכה להיות מוכנה לזה."

"אבל מה אם אני לא אוהב את מי שאני אצטרך להתחתן איתו?" טאליה שאלה בחשש. היא לא רצתה להיות עצובה ובודדה למשך כל חייה. היא רצתה בעל חם ואוהב, שיעניק לה פרחים ויכשף לה ציפורים מזמרות.

"אהבה היא דבר מסובך, טאליה. אני ואימך לא אהבנו אחד את השנייה כשהתחתנו." אביה אמר בטון רך ומסביר. זו הייתה הפתעה בשביל טאליה. היא הייתה בטוחה שאימה ואביה התאהבו אחד בשנייה מהרגע הראשון שראו זה את זו. "אבל למדנו לאהוב אחד את השנייה. סביר להניח שזה יקרה גם לך. אבל אם לא, עלייך לזכור – את לוחמת. לוחמת לבית סלווין, נלחמת בקרבות המלאים לא בדם אלא במילים, דיפלומטיה וערמומיות. השריון שלך הוא הנימוסים והידע, והחרב שלך היא החן והשנינות. בזכותך הבית שלנו ימשיך להיות יציב. בזכותך אנו נישאר הבית העליון מעל כולם."

טאליה רצתה להיות לוחמת. היא מאז ומעולם אהבה את האגדות על המכשפות הגיבורות שהצילו את כל הדמויות בסיפור. אולי יום אחד גם היא תהיה כמו הגיבורות האלה. למרות שהגיבורות האלה תמיד מצאו אהבת אמת, והיא עצמה עלולה לא להיות כה ברת מזל...

"בואי ואני אספר לך משהו, טאליה." אביה המשיך. "כולם יודעים כי אלריק האיתן היה אחד המכשפים הגדולים ביותר בזמנו. בזכותו טירת הגרניט עמדה איתנה אל מול כל אויב, ובזכותו היא נשארת יציבה עד היום. אומרים כי אף אבן לא נפלה מהמבנה שלה במשך אלף שנים, עד כה חזקה ויציבה אלריק בנה אותה."

"נכון."

"לא. לא נכון."

"למה אתה מתכוון, אבא?" טאליה שאלה. התליון עליו נחרטה האות 'S' הכביד על צווארה. "זוהי הסיבה שאלריק נקרא האיתן. זוהי הסיבה שמילותינו הן 'שלנו היא היציבות'."

"אנו צריכים להטיל בכל שנה כשפים מחזקים ומשקמים על הטירה. לולא זה, הטירה הייתה נחרבת עוד בימי ניניו של אלריק."

מה היה זה הדבר הנורא שאביה הרגע אמר? טאליה מעולם לא חשה שוק שכזה. היא תמיד הייתה בטוחה בקסמיה של טירת הגרניט, באבניה, המכושפות על-ידי אלריק האיתן עצמו בלחשים כה חזקים שנשמרו במשך עשר מאות. "מה זאת אומרת? הרי כולם יודעים שטירת הגרניט-"

"מה שכולם יודעים הוא האמת. אלריק האיתן בנה את הטירה היציבה בעולם, ובזכות הלחשים שלו היא מחזיקה מעמד עד היום, ותחזיק מעמד עוד אלפי שנים. זו הינה האמת של עולם הקסמים, וזו האמת שצריכה להישמר. על בית סלווין לשמר את האמת הזו."

"אבל זה שקר! אנחנו משקרים לכולם!"

"עלייך להבין, טאליה, כי בתור בת לבית סלווין, את צריכה לשמור על מורשתו. אני יודע כי אינך עוד מבינה זאת לגמריי, אבל כשתגדלי הכל יהיה לך הרבה יותר מובן." אביה הפציר בקולו העמוק. "בדרך הזו אנו שומרים על היציבות של הבית. לא הטירה, לא הכשפים של אלריק ולא העבר שלנו שומר על היציבות. כח הוא זה השומר עליה."

טאליה לא הבינה על מה אביה מדבר. היא אמנם רצתה שידברו איתה כמבוגרת, אך השיחה הזאת הייתה אולי מעט מבוגרת מדיי בשבילה. אביה ככל הנראה צדק – כשהיא תגדל, רק עוד קצת, זה יהיה לה הרבה יותר מובן. אך בינתיים עליה להראות לאביה שהיא בוגרת כמו שהיא תמיד הפצירה בפניו. הגאווה שלה דרשה ממנה זאת. לכן היא הנהנה והקשיבה לכל מילה שלו כמו הבת הטובה שנדרש ממנה להיות.

אביה המשיך בדבריו. "אבל כח הוא דבר לא מוחשי. צל על-פני הקיר. וטירת הגרניט מטילה צל גדול מאוד. כח נמצא היכן שאנשים מאמינים שהוא נמצא. הוא אינו טמון בלחש, בשיקוי או במטיל זהב. יש לך כח רק אם אחרים מאמינים בכך. ואחרים מאמינים בכוחה של טירת הגרניט. ביציבות שלה. זה הוא הכח של בית סלווין. זו היא הסיבה שאנשים מאמינים בכח שלנו. לכן עלינו לשמור אותו."

"אני לא מבינה."

"זה בסדר, טאליה. את תביני. עם הזמן." אביה עטף זרוע מסביב לכתפיה. "כל מה שעלייך להבין כעת הוא שאת מייצגת את בית סלווין. עלייך לזכור שאת יותר טובה מהמאלפויים, ומהבלקים, ומכל משפחה אחרת. עלייך גם להראות שאת יותר טובה. אבל מעל לכל עלייך לזכור ששלנו היא היציבות."

טאליה הביטה פעם נוספת באחותה הרוקדת. אפילו מרחוק אראלין נראתה מלאת חן ויציבות. היא למדה היטב את פוליטיקת הנימוסים וההתנהלות. היא נראתה עדינה ואיתנה כאחד, מכשפה חזקה וגיבורה אמיתית, כמו באגדות אותן טאליה אהבה כל-כך. היא מאז ומעולם רצתה להיות כמו אחותה הגדולה, אך כעת היא החלה להבין מדוע. אראלין הייתה התגלמות של בית סלווין, בדיוק כמו שאביה ואימה הרצו לה כל פעם. אראלין הייתה איתנה וחכמה, לבושה בשריון ממילים ומצוידת בשנינות חדה כחרב. היא הייתה טירת הגרניט בהתגלמות אנושית. אראלין סלווין ייצגה את המילים 'שלנו היא היציבות' בכבוד.

וטאליה רצתה יותר מכל להיות לוחמת גם היא, גיבורה לבית סלווין.

היא התיישרה, גורמת לתליון הסלווין על צווארה לצנץ מקרני השמש בכבוד ובגאווה. היא הייתה צריכה להיראות יציבה – שלה הייתה היציבות, טאליה ידעה. והיא הלכה לשמור על היציבות הזו במשך כל חייה.

-

לפי ג'יי קיי רולינג, סלווין הינה אחת מעשרים ושמונה המשפחות טהורות הדם. לא הרבה ידוע עליה, ובכלל לא הרבה ידוע על משפחות טהורות דם, מלבד זה שהרבה מהן היו לצידו של וולדמורט, שמרו על מסורתיות ועל טוהר דם. תמיד חשבתי שיש הרבה מעבר לזה שלא נחקר בספרים. זה הרעיון שלי לאיך בערך המשפחות האלה מתנהלות. כל אחת מהן חושבת שהיא הטובה ביותר, ובין כולן מתנהל קרב מתמיד, בו לא נלחמים עם חרבות אלא מילים ושנינות. פוליטיקה היא דבר דק, והמשפחות טהורות הדם מתמרנות אותה בחיי היום-יום שלהן, כמו שבני האצולה תמרנו אותה בחצר המלכות. כל משפחה מלמדת את ילדיה כיצד להשתמש בה בשביל להשאיר את הבית שלהם באליטה כבר מגיל צעיר. הם צריכים להקריב את עצמם למען הבתים שלהם, במקרים רבים לוותר על אהבה ואושר, כמו אראלין סלווין. אבל בזכות זה הבתים נשארים איתנים ועוצמתיים.

טירת הגרניט - נבנתה על-ידי אלריק האיתן, מייסד בית סלווין. אלריק עבר לאנגליה מנורמנדיה, כמו מכשפים רבים בתקופתו (ארמנד מאלפוי ביניהם). הוא בנה טירה עשויה אך ורק מגרניט, שנחשבת לאבן בעלת אנרגייה קסומה, וכישף את האבנים כך שהן יהיו יציבות וחזקות בפני כל פגע. הטירה אותה הוא בנה הייתה גדולה ויפהפיה, ואכן עמדה בנסיונות רבים להרוס אותה. אבל היא לא הייתה מושלמת. כמו כל קסם, הלחשים שהוטלו על הטירה החלו להיחלש לאחר מותו של אלריק, והצאצאים שלו נאלצו להטיל בחשאי לחשים נוספים בשביל לשמור על יציבותה. מעשים אלה נשמרו בסוד בשביל לשמר את המוניטין של הטירה והבית, ומסורת זו המשיכה להתקיים עד עצם היום הזה. בית סלווין הלך וצבר עוצמה עם השנים, והפך להיות לאחד הבתים המכובדים והעוצמתיים ביותר. את ילדיו גידלו במסורת של קידוש המשפחה והבית, עם המילים 'שלנו היא היציבות', בכדי לסמל את היציבות של הבית שנרכשה על-ידי המסירות של בני הבית והקרתבם העצמית למענו.

למי שקורא את הפאנפיק שלי, 'בתו של וולדמורט', קטרינה וורגובה היא צאצאית לבית סלווין. טאליה סלווין התחתנה עם אנדריי וורגוב, וילדה את אוונג'לינה וורגובה, שהיא אימה של קטרינה וורגובה.

נ.ב: למי שקורא את 'בתו של וולדמורט', הפרק בתהליכי כתיבה, הוא כבר ב-60% (וכבר מעל 3,000 מילים). אני מקווה לסיים אותו בזמן הקרוב, אבל העומס של כיתה י"ב רומס אותי. אני מצטערת על העיקוב הגדול :(

		הפרק הבא