ג'מי נקטורן 1-קארון דארק

ועכשיו אתם יודעים כיצד נמלט דארק מכלאו, וברח משם להוגוורטס. אך מה הוא רוצה משם?... 

ועכשיו נעבור לגיבור חדש לגמרי. הוא היה תלמיד שנה ראשונה, בשם ג'מי נקטורן. כל משפחתו היתה בבית גריפינדור; הוא מאוד קיווה להצטרף לשם גם. הוא עלה לרכבת עם חברו הטוב, סמי בנסון, שהיה ילד נמוך עם שער שחור פרוע ועיניים תכולות, שהיה בדחן לא רע. ג'מי נפרד מהוריו ועלה לרכבת, להצטרף אל סמי. בדיוק שחיפשו להם מקום ברכבת, נשמע פיצוץ ענק ואחריו הצרחה, הקללה, הקסם הנורא מכל-

"אבדה קדברה!"

 ומהומה שלמה פרצה ברכבת ומחוץ לה. מדריך  מבית הפלפאף רץ אליהם וצעק:

"תתכופפו!"

הם התקופפו בדיוק בזמן, כי קללה נוספת נשמעה מבחוץ והחלונות נופצו. רסיסי זכוכית טסו מעליו. התנשמת השחורה שלו, חושך, צווחה בפאניקה.

"שששש!"

אמר ג'מי בבהלה. נשמעו עוד כמה פיצוצים ונשמע קול של מישהו שצרח לנהג הרכבת ליסוע. הרכבת החלה לנוע, ואז- טאח. משהו קפץ על הדלת ונעץ בה את ציפורניו, ומשם טיפס אל הגג, משאיר חורים גדולים בברזל העבה של הרכבת. ג'מי וסמי בהו זה בזה באימה. נשמעו כמה קללות שהחטיאו, והרכבת פנתה ויצאה מטווח הראייה של התחנה המבוהלת של קינגס קרוס.

"אל תזוזו מכאן!"

אמר להם המדריך, ורץ להמשך הרכבת. הם נשארו שם, לא זעו ממקומם, מצחם נוטף זיעה. נשמעו קולות של אנשים המועפים מהגג, ועוד אנשים צורחים.

"חייבים ללכת לעזור להם!"

התנשף ג'מי.

"השתגעת?"

אמר סמי.

"ירצחו אותנו! וחוץ מזה, אנחנו לא יודעים לבצע קסמים..."

"בוא כבר!"

אמר ג'מי ופתח את הדלת, שכעת השקיפה אל נוף של אגמים ושדות שחלף על פניהם במהירות. הוא חיפש מקום לאחוז בו וטיפס אל הגג. הוא שמע את סמי גונח ועולה מאחוריו. ג'מי נתקל במבטו הקפוא של דארק וצמרמורת חלפה בכל חלקי גופו.

"אימפידימנטה!"

 אמר דארק וניסה להעיף את ג'מי מהגג לעבר המוות הצפון לו. אבל לפני שהקללה התבצעה, לפני שהיא הספיקה להשפיע, ג'מי חש פתאום בחלקיקי אנרגייה חולפים בכול גופו. ואז, בלי לדעת מאיפה זה בא לו, הוא צעק:

"סלקטראון!"

 לרגע עיניו של דארק קפאו בצבע סגול עמוק, והגיץ הלבן פגע ישירות בחזהו. הוא צרח, בעודו מכוסה ברקים לבנים וזוהרים, והועף מהרכבת אחורה אל המסילה. ג'מי הביט בחשש מקצה הרכבת, והיה משוכנע שראה טיגריס לבן מתגלגל ונעלם על המסילה, הרחק מאחוריו. הוא הביט אחורה. סמי הביט בו, מתנשף.

"מה-זה-היה?"

הוא אמר, המום. וג'מי עמד שם, קופא מהרוח שהצליפה בו במהירות - ולא ידע מה להשיב.

הפרק הקודם		הפרק הבא