טלוויזיה מוגלגית

שניהם התפקעו מצחוק באותו זמן.

"המוגלגים האלו, פשוט מטומטמים!" אמר הארי.

"אבל הם כן יודעים לעשות תוכניות ריאלטי איכותיות." אמרה הרמיוני.

"איכותיות?! זה כל כך טיפשי שזה גורם לדמעות צחוק לרדת מהעיניים שלי, אבל זה לא איכותי!" 

"נו, וזאת בדיוק הכוונה של המפיקים שלהם. הם רוצים שתבכה מצחוק ותמשיך לראות את התוכנית הארורה."

"אם כך, המפיקים האלו פחות מטומטמים משחשבתי, כי אני בהחלט אצפה בפרק הבא של התוכנית הטיפשית הזאת." 

הרמיוני גיכחה וחזרה לצפות בתוכניות בדיוק שכתוביות הסיום הופיעו, מלוות במוזיקה קלילה. היא מתחה את ידה עד אשר תפסה בשלט, שהיה זרוק על השטיח, וכיבתה את הטלוויזיה.

הארי פלט אנחה גדולה שהובילה לפיהוק ומתיחת ידיים.

שניהם התרכבלו מתחת לשמיכה דקה על הספה המשובצת בסלון ביתה של הרמיוני. על השולחן היו שני בקבוקי בירה ריקים וכמה חטיפים מלוחים.

"אין לי כוח לחזור לבלגן של המחילה, לרעש של הוויזלים." אמר הארי והתרבץ על הספה.

"אתה לא רוצה כבר לישון בכיכר הוגסימלד?" שאלה הרמיוני.

"לא, מדכא וחשוך שם מדי. וגם ככה אני צריך מחר להיות במחילה, ג'יני רוצה שנשחק קווידיץ' מחר. היא כבר שבועות מנדנדת לי בעניין משחק." 

"ממתי אתה מסרב למשחק קווידיץ'?" שאלה הרמיוני בחצי חיוך. השעון העגול על הקיר הראה את השעה חצות.

"כבר אין לי כוח למשחקים, לשום סוג של משחקים. כל מה שאני רוצה לעשות הוא לישון, לאכל ולעשות ב-" הוא אמר אבל מיד עצר את דבריו.

"זה בסדר, ניחשתי את סוף המשפט לבד." אמרה הרמיוני ושיחקה בעצבנות בצמיד על פרק ידה.

הייתה שתיקה מעיקה. הארי אכל כמה חטיפים מלוחים והרמיוני גרבה זוג נוסף של גרביים, בגלל הקור.

"בכל מקרה, אתה יכול להישאר לישון כאן על הספה. ההורים שלי חוזרים מפריז רק מחר בצהריים." היא קמה מהספה ואספה אחריה את השמיכה הדקה, מקפלת אותה במסירות.

"אני אביא לך שמיכה חמה יותר מזאת." היא אמרה.

"תודה, הרמיוני. אני אצא כבר בבוקר למחילה." אמר הארי. היא הנהנה והלכה לארון המצעים. 

הארי הרגיש את אותו חשיכה עוטפת אותו, אותה חשיכה שחדרה לעצמותיו בכל פעם שנשאר לבד יותר מדקה ברציפות.

המחשבות הטורדניות, הזיכרונות החדים, תחושת החרדה המציפה את גופו. הוא חש בחילה איומה, החטיפים המלוחים עלו בגרונו, מעורבים עם הבירה ששתה.

גופות, דם, צרחות. רק לא את סיריוס, את רמוס, את אמא ואבא..הוא התחנן בפני מחשבותיו והן בתגובה הריצו את פניהם בתודעתו. 

"הארי!" העירה אותו הרמיוני. היא נבהלה למראהו הרועד, ולדמעות הזולגות מעיניו.

"שיט,שיט, אני לא מאמין שזה קרה! אני כל כך מצטער הרמיוני." אמר הארי ומחה במהירות את דמעותיו.

"מצטער, על מה?" היא שאלה אבל הוא קם מהספה במהירות, מנפנף פירורי אוכל ממכנסיו.

"אני, אני לא צריך להיות פה..אני אחזור למחילה, אצחק עם רון ועם ג'ורג', אנשק את ג'יני, אוכל את המאפים של גברת וויזלי..והכול יהיה בסדר." הוא אמר.

הוא כרך את ציפו הירוק סביבו צווארו ונעל את נעלי האוקספורד המצוחצחות. הרמיוני בהתה בו במבט זגוגי, עדיין מחזיקה את השמיכה העבה בידיה.

"אתה באמת חושב שתוכל להמשיך ככה לנצח?" היא אמרה. הוא הביט בה.

"לברוח מעצמך? מהרגשות שלך? מהחרדות שלך? להאמין פנים שכל מה שעברת לא קרה?" היא הביטה בו בתוכחה.

"מה את מבינה!" הוא אמר בכעס אך לא העז להסתכל בפניה.

"אותך! כן, אני מבינה אותך יותר משאתה מבין את עצמך! ואתה, אתה צריך להפסיק להעמיד פנים שהכול בסדר. אתה צריך טיפול, אתה צריך עזרה!" 

"תשתקי!" הוא צעק והתנשף בכבדות.

היא החלה לבכות. 

"לא, הרמיוני, בבקשה אל תבכי." הוא אמר וחיבק אותה בכוח, מכאיב לה ומגן עליה באותו זמן.

"בבקשה אל תבכי, תפסיקי עם זה, אני לא יכול." הוא אמר וליטף את שיערה הפרוע. הוא הצמיד אותה ואת הפיג'מה הצמרירית שלה לחזו. היא רעדה.

"אני כל כך דואגת הארי. אני רק רוצה שתהיה מאושר." היא אמרה בקול צרוד ואף מנוזל. הוא הושיט לה ממחטה. "תודה." השיבה.

"אבל באמת הייתי מאושר הערב. עם הטלוויזיה המוגלגית הטיפשית, וארוחת הערב הטעימה שהכנת לנו והספה הנוחה שלך." הוא אמר והיא צחקה מבין הדמעות.

"הארי, אתה יכול להישאר פה כמה שאתה רוצה." היא אמרה. רוח פרצים נקשה על החלון, והאש באח נעה מצד לצד. ריח טוב של עוגיות שנאפו בתנור התגנב לסלון. 

"אנחנו יכולים למכור את הבית המפחיד הזה בכיכר הוגסימלד ולשכור דירה בלונדון, לשבת כל היום מול הטלוויזיה ולשתות בירה ולאכל חטיפים. אני לא אעזוב אותך לרגע וכל פעם שתבכה אני אהיה לצדך-"

הוא תפס בפניה ונישק אותה, נשיקה ארוכה על שפתיה. כשהוריד את שפתיו ליטרים של אוויר ננשפו מבעד לריאות של שניהם.

"אף אחד לא דאג לי כמו שאת דואגת לי, הרמיוני. אף פעם." הוא אמר.

"אז תישאר." היא אמרה בקול שברירי. הוא הניד בראשו לשלילה.

למחרת הארי שיחק עם ג'יני בקווידיץ' מעל המרחבים הפתוחים שליד המחילה, היא הקניטה אותו והוא הקניט אותה ובסוף המשחק נגמר בתיקו. אחרי זה הם רצו לחדר של ג'יני ועשו אהבה שלוש פעמים, אחת אחרי השנייה והביטו אחד לשני בעיניים וצחקקו. ג'יני אמרה להארי שהיא אוהבת אותו והוא רק חייך בשלווה.

בלילה הוא ניסה להירדם אבל לא הצליח, ולרגע אחד רצה יותר מכל דבר אחר בעולם להתכרבל עם הרמיוני על הספה המשובצת בבית הוריה. לשתות עוד שלוק של בירה, לראות עוד תוכנית סתמית בטלווזיה, לבכות מעט ולנשק אותה. הו, לנשק אותה שוב ושוב ושוב.