עלי לחיות

אני תוהה אם עלי לחיות, או אם אני רק מלא בתקוות.

ההבזק הלבן הקסום של השרביט של האויב הנורא מכל- הארי פוטר, בוהק מול עיני המצומצמות.

זה מזכיר לי את לילי, הג'ינג'ית שרצחתי מזמן.

היא התעקשה, התעקשה בכל ליבה, שלא ארצח את הארי, שאקח אותה במקומו.

אה, כן- רצחתי אותה בסוף.

אולי לא הייתי צריך לעשות את זה, אולי הייתי צריך לא לרצוח את הקוסמים האלה,

הקוסמים אשר שנאתי.

כעת, הארי פוטר המהולל, אויבי הנורא מכל, מנסה לרצוח אותי, כאות נקמה על הוריו המתים.

הוא בטח עצוב, כועס על מה שעשיתי.

אך לו יש עתיד, לו יש תקווה- יש לו חיים שלמים ויפים העומדים לפניו.

שלי נהרסו מזמן.

אולי זה בגלל מה שקרה לי, אני תוהה, אולי זה בגלל החיים שהיו לי בעבר, בתור... בתור טום רידל הישן והטוב.

אני מצטער על מה שעשיתי, ללילי ולג'יימס פוטר המסכנים, אך אין דרך חזרה.

כבר עשיתי מה שעשיתי לפני שנים.

ועכשיו, הארי פוטר, זה שכל העולם אוהב, עומד להרוג אותי- וולדמורט הנורא, שמעולם לא אהבו.

אני לא מבין, מדוע לא אוהבים אותי, למה כל העולם שבו אני חי שונא אותי. מתעב אותי.

מפחדים ממני כל כך, אך אני מרגיש סיפוק.

הפחד והשנאה של אחרים כלפי זה הרגש היחיד שחשו אלי.

לא אהבה, לא דאגה ולא חיוך מאושר. לא, אלה לא הדברים שראיתי בחיי.

אני צריך לחיות, להצטער על מעשיי הישנים ולעזור לכולם...

ואז כל העולם יצחק עלי.

אני מניע את השרביט שלי מעט הצידה.

אולי הוא הורג עוד מישהו, עוד קוסם בעל חיים שלמים שכרגע הרסתי.

צרחות.

חושך.

שחור.

החיים שלי נהרסו כבר מזמן,

אך עכשיו- עכשיו הם נעלמו.כל ההרס, כל העבר הקשה שהיה לי- כולו נקבר באדמה.

אולי שורפים את גופתי עכשיו, אולי צוהלים בשמחה.

אבל אין אף אחד שעצוב בגלל מותי או דואג לי בחיים שלאחר המוות.

אולי אפילו לא יהיה לי קבר,

אולי אני ארקב מעל פני האדמה.

אלפי אנשים הרגתי, אלפי קוסמים- רק כוח רציתי.

לשלוט בעולם.

בעולם הריק מבני-אדם, ריק מבעלי חיים וריק מקוסמים.

הו, כמה שהייתי רוצה לומר לעולם סליחה.