העבר

את הפרק ביטאה לי טוני- Life in Technicolor   :>

ואני כותבת לא משהו אז רחמו עליי אנשי הפורטל O:

---

פרק 1- הענק והמכתב

בתוך חדר דיכאוני, בבית-ספר בלונדון, ישבה לה אלכס, שמנסה לא להירדם בשיעור מתמטיקה. קול המורה הצועקת על ילדים לא קשובים שלא הכינו שיעורי בית השאיר אותה תמיד ערה, אז היא העסיקה את עצמה בקיפול ניירות מהמחברת לכדורי נייר. היא הסתכלה בייאוש על השעון הסגול שעטף את פרק ידה והסתכלה על השעה. כשראתה את השעה הזדקפה מיד, בקרוב הצלצול. "שלוש... שתיים... אחת..." מלמלה לעצמה, 
ומיד לאחר מכן קול צלצול חזק שהקפיץ מספר תלמידים הושמע בבית-הספר. הכיתה התחילה להרעיש ולהתרוקן במהירות. 
אלכס לקחה את התיק שלה, הרימה אותו במהירות אליה ורצה החוצה. היא רצה במסדרון, דוחפת ילדים, במטרה להגיע למדרגות לפני שהעומס מתחיל. לאחר כמה שניות אחדות היא הגיעה למדרגות וירדה בהם בלי להסתכל אם מישהו עומד בדרכה.

*** 
אלכס הביטה לרגע בתיבת הדואר לפני שהיא נכנסת לביתה. כל מה שיכלה לראות מבלי לפתוח את התיבה הוא מכתב בצבע לבן ועליו כתמים חומים, כאילו הוכתם בכתמי קפה. בדרך כלל אין להם דואר חוץ מתשלומים ומכתבים מבית-הספר להוריה של אלכס הטוענים שעוללה נזק למישהו או לבית הספר, אבל אלכס בדרך כלל לוקחת אותם ומזייפת חתימה.
'אבל מה עשיתי הפעם?'
היא הוציאה את המפתח האדום וסובבה אותו במנעול התיבה, ואז חטפה את המכתב ובהתה בו בבלבול.
'מה? מה זה הוגוורטס? למה יש לזה סמל מוזר? למה אליי? מה?' היא דחפה את המכתב לכיס הג'ינס שלה והתקדמה לכיוון דלת הכניסה.

***
אלכס נשכבה על המיטה שלה, עייפה, והוציאה את המכתב. היא הסתכלה עליו, היא לא ידעה למה, משהו מנע ממנה לפתוח אותו. המכתב פשוט נראה לה מוזר מדי. 
'מה זה יכול להיות? מי יכול לעבוד עליי? למה שמישהו ישקיע בחותמת ויכין שם מסובך כל כך ומעטפה לבנה מוכתמת?' 
אחרי מספר דקות היא זרקה את המכתב על שולחן העץ שבחדר שלה, והמכתב נאבד בין הספרים והמחברות שהיו מבולגנים יחד עם כלי כתיבה וסלוטייפ שהודבק לכל מקום. אלכס קמה במהירות מהמיטה שלה, הלכה למקרר והכינה לעצמה ארוחת צהרים. אחרי כמה דקות של חימום פתיתים במיקרוגל, מזיגת מים קרים לתוך כוס שקופה מזכוכית והכנסת שתי קוביות קרח קפואות אל הכוס, היא התיישבה על הכיסא ליד שולחן האוכל והתחילה לאכול. 
המים קיררו אותה מההליכה הביתה, הגרון שלה הרגיש רענן שוב והפתיתים השביעו אותה. היא קמה והכניסה אותם לכיור ושטפה אותם במים וסבון שהחליט להיצמד לאצבעותיה. ראשה היה מוטרד לגבי המכתב, היא פחדה שהוא חשוב, שהיא מפספסת משהו, וכמו בלשית התחילה לחשוב על אפשרויות שונות לתוכן המכתב. 

אחרי כמה ניחושים כושלים, משהו פרוותי הציק לאלכס ונצמד לרגלה. זה כמובן היה ג'ימי, הכלב שלה, שהסתובב בין רגליה. בדרך כלל כשהוא עושה זאת הוא כנראה רוצה לצאת לטייל בחוץ. אלכס לקחה את הרצועה האדומה, שמה אותה סביב צווארו הפרוותי של ג'ימי ויצאה איתו החוצה כדי להוציא אותו לטיול. 
המסלול של אלכס וג'ימי הוא בדרך כלל הליכה לאורך הרחוב שלהם, ואז בפנייה ימינה לרחוב שלידם. 
המסלול הוא ארוך למדי בהתחשב בכך שהרחובות ארוכים, אז זה מספק את ג'ימי. הם הלכו לאורך הרחוב. אלכס הסתכלה על חצר של בית מסוים שחלפה על פניו; השיחים היו גזומים בצורת ריבועים מדויקים, ואת אדמת הגינה קישטו פרחי חרצית וליליות שעמדו אחד ליד השני בשתי שורות מסודרות. 
הרחוב החל להיראות מוזר לפתע, כאילו היא הולכת בו בפעם הראשונה. היא האטה את קצב הליכתה, אבל ג'ימי משך אותה להתקדם. 

הם הגיעו לפנייה לרחוב שמימינם, ולפתע אלכס ראתה מישהו מוזר מאוד. הוא היה בן-אדם ענק בעל זקן ושיער שחור סבוך, והוא הסתכל עליה בעת שצעד במהירות. טיפות זיעה ירדו מאחורי אוזנה עד לסנטר שלה וטפטפו על המדרכה. אלכס פתחה בריצה מהירה חזרה לבית ביחד עם ג'ימי. היא הייתה בטוחה שזה קשור למכתב, האיש הופיע ביום שהיא קיבלה אותו. היא החליטה שהיא פותחת את המכתב, זה כבר הפך למוזר מדי, אפילו עבורה.
אלכס הגיעה לבית אחרי ריצה ארוכה עם ג'ימי וחיפשה את המכתב בלחץ, היא לא ידעה למה היא חשבה שזה יעזור לה לפחות להבין מי זה האיש הענק שהסתכל עליה. אחרי שקילפה מהמכתב סלוטייפ שנדבק אליו, וחילצה אותו מתוך ספר היסטוריה היא פתחה וראתה גיליונות קלף שכתובים בדיו.
"מי כותב על גיליונות קלף? דיו? מה, הם השתמשו בעט נוצה או משהו?" היא מלמלה והחלה לקרוא.

"לאלכס וורל,
השולחן עם הספרים והסלוטייפ,
לונדון"

"השולחן עם הספרים והסלוטייפ? זו בדיחה?" מלמלה לעצמה.
היא המשיכה לקרוא את גיליון הקלף הבא שבו כתובה רשימה.
ברשימה צוינו שמות ספרים מוזרים וכותבים שלא זיהתה. "זה בית ספר? לקוסמות? באמת?" מלמלה ובהתה למשך זמן מה בגיליון קלף.