כישופי זמן, אהבה וכול מיני שטויות אחרות

לפני הכול, פרסמתי את הפאנפיק הזה בעוד אתר, זה שלי, לא גנבתי את זה. דבר שני, זה לא פאנפיק שונא דמדומים אבל הוא די מבקר, לאלו מכם שאוהבים את הספר אולי יהיה לא נעים לקרוא בשלב מסוים. חוץ מזה אני רוצה לציין שיש לי כבר יותר מחמישים פרקים על המחשב אז בסך הכול משתלם לקרוא, כול מה שצריך זו תגובה אחת ויהיה פרק חדש.

חוץ מזה... אוה, כן, AU קל שמתרחש אחרי דם האולימפוס בו המלחמה בין היוונים לרומאים לא הצליחה להיעצר (אוקטביאנוס חי, למתעניינים, לפחות בינתיים) ובקו הזמן של דמדומים אנחנו במולד הירח. תתכוננו להרבה דמויות מתות.

רק כדי להבהיר את העניינים, זה לא פאנפיק איכותי. אם אתם מחפשים אחד אתם במקום הלא נכון. זה כן פאנפיק שמאוד נהניתי לכתוב ואני מקווה שתוכלו להינות מהקריאה.

נ.ב תגובה אחת ואני אפרסם המשך! אני לא דורשת הרבה, רק לדעת שמישהו באמת קורא.

"פייפר!" נשמעה הקריאה הזועמת ופרסי ג'קסון בכבודו ובעצמו, לבוש שריון קרב חלקי ועוטה הבעה של זעם טהור על פניו הלך לכיוון פייפר וג'ייסון שגנבו לעצמם כמה רגעים של התמזמזות לפני המשמרת שלהם.

"פרסי?" שאלה פייפר בבלבול והתנתקה מחברה במהירות.

"הכול בסדר, ברו*?" שאל הבלונדיני.

"אני שונא את אמא שלך," הוא אמר בפשטות, מתעלם מהשאלות שהוצגו לו.

"מה היא עשתה הפעם?" שאלה פייפר כמעט בעייפות.

"היא הטילה כישוף אהבה על אחותי!" פרסי שלח את ידו לכיס המכנסיים שלו, מה שהלחיץ מאוד את פייפר, שראתה את החצוי נלחם עם העט-חרב שלו קודם לכן.

"פרסי, תירגע," היא אמרה, מחדירה מעט קסם למילותיה. "מי זאת אחותך?" לפרסי היו הרבה אחים ואחיות, לרובם הוא לא התייחס כמשפחה, בעיקר בגלל שלא מעט מהם היו מפלצות שלעיתים הוא הרג בעצמו.

"בת תמותה." פייפר וג'ייסון שלחו בו מבטים לא מאמינים.

"יש לך אחות בת תמותה?!" היה זה לבסוף ג'ייסון ששאל.

"כן, אבל היא גדלה עם בת דודה של אמא שלי, זה סיפור קצת מסובך. בכול מקרה, האמא היקרה שלך הטילה עליה כישוף אהבה ולפי מה שאבא שלה מספר, החבר שלה עזב ועכשיו היא נכנסה לדיכאון יותר עמוק משל אלת האומללות." ופרסי לא צחק, הוא פגש את האלה המטופשת עצמה ואפילו היא לא הייתה אומללה כמו אחותו למחצה המכושפת.

"אני שונאת את אמא שלי," אמרה לבסוף פייפר. היא כמעט ציפתה שרעם יישמע בשמים, אבל לא. לאלים היו דברים יותר חשובים לעשות כרגע.

"כולנו," השיב פרסי, "אז אני צריך שתעזרי לי."

"פרסי," אמר ג'ייסון בזהירות, "אני מצטער על אחותך אבל... אתה יודע, אנחנו באמצע מלחמה." כאילו שפרסי יכול היה לשכוח. הלגיון הרומי הטיל מצור על מחנה החצויים מרגע שהשבעה חזרו לאמריקה ולמרות שפרסי היה שמח להעמיד פנים אחרת, הם לא עמדו ללכת לשום מקום. זה הייתה המלחמה הכי קשה שפרסי נלחם בה עד עכשיו, והוא נלחם בקרב על המבוך, הקרב במנהטן, המלחמה המתמשכת של ההישרדות בטרטרוס ואפילו את הקרב נגד גאיה והענקים, אבל הקרב הזה היה שונה. זה היה קרב אחים. פרנק והייזל היו חלק מהצבא השני, מוכרחים להלחם או שייקראו בוגדים, ובקרב הזה... בקרב הזה פרסי לא הרג מפלצות, הוא הרג בני אדם.

"אתה לא מבין!" הוא אמר בתסכול, "איזי, היא לא סתם בת תמותה-"

"אני יודע, היא אחותך, אבל אנחנו לא יכולים-" קטע אותו ג'ייסון רק כדי להיקטע בעצמו.

"זה לא זה," אמר פרסי בקול קודר שלא אפיין אותו, אפילו אחרי כול מה שהוא עבר.

"אז מה העניין?" התערבה פייפר בשיחה.

"איזי רואה דרך הערפול, כמו אמא שלי, אבל... יש לה גם... כוח, אפשר להגיד, מעבר לזה. זו הסיבה שאמא שלי נתנה לבת דודה שלה לגדל אותה, למרות שדודה רנה לא קרובה ללהיות מבוגרת מספיק בשביל זה." ג'ייסון ופייפר שלחו בפרסי מבט מדרבן.

"זה משהו ייחודי למשפחה של אמא שלי, במשך דורות כולם יכלו לראות דרך הערפול ו... טוב, מדי כמה זמן הם גם קיבלו כישרון מיוחד, כמו של איזי, שלבדו הוא לא כול כך מרשים אבל הוא הופך אותם לחשובים ל... טקסים מסוימים."

"טקסים?" שאל ג'ייסון באיטיות.

"כן," אישר פרסי, "טקסי הקרבה." פייפר שלחה בג'ייסון מבט מלא משמעות.

"אוקיי, פרסי, אנחנו נמצא דרך לעזור לאחותך, איפה היא? ניו יורק?" ענתה לבסוף פייפר. ג'ייסון שלח בה מבט לא מאשר.

"וושינגטון," תיקן פרסי, "כבר ארגנתי את בלאק-ג'ק לטיסה. אם נצא עכשיו כנראה שהרומאים לא ייראו אותנו." ג'ייסון לא נראה מעודד מהמילה 'כנראה' אבל היה לו ברור שגם פרסי וגם החברה שלו יכלו לטפל בעצמם טוב מאוד. חוץ מזה, פייפר תרצח אותו אם הוא ינסה לגונן עליה ככה, ובצדק. הם היו חצויים, לא הייתה להם את הפריווילגיה של "לקחת את הדרך הבטוחה."

"נצא מיד," הבטיחה פייפר, "אני רק אארגן לי תיק, אנחנו נדאג שאחותך תהיה בטוחה, אני מבטיחה." היא חייכה חיוך מעודד ולמרות שפרסי ידע שהיא כנראה משקרת, הוא הרגיש יותר טוב.

פייפר מיהרה אל הביתן שלה ופרסי עמד ללכת אל הביתן שלו, כדי לקחת את תיק הגב שלו שהוכן מבעוד מועד, כשיד מרסנת על כתפו עצרה אותו. פרסי ריסן את האינסטינקט שגאה בקרבו להעיף את בעל היד על הרצפה בלי למצמץ. במקום זה, הוא פנה חזרה להביט אל ג'ייסון.

"תשמור עליה," אמר בן זאוס בפשטות.

"כמובן," השיב פרסי והלך. ג'ייסון נותר לעמוד שם במשך כמה שניות. ברגעים כאלו, הוא ממש שנא להיות חצוי.

*בגלל שעברית היא שפה מעצבנת שאין בה מספיק מילים החלטתי שכדי לתרגם מושגים כמו "Bro" בצורה שונה מ"Brother" אצטרך למתוח מעט את החוקים ולכתוב אותם כתעתיק. "ברו" וכו'. לא פתרון מושלם אבל הכי טוב שמצאתי.

		הפרק הבא