תודה ל- guitar אל שבטאה לי את הפאנפיק :)
"סלי, קומי! בסוף תאחרי!" נשמעו דפיקות רמות על דלת חדרה. סלי הרימה את ראשה מבלי לפקוח את עיניה. "מ...מה? אבל חשבתי שזה מח-ח-" ראשה צנח אל הכרית בשנית והיא החלה לנחור בקול. "סלי, קומי עכשיו! את תפספסי את היום הראשון בהוגוורטס!" עיניה של סלי נפקחו בבת אחת. הוגוורטס. היא רצה לחדר האמבט וחפפה את שיערה מהר ככל שיכולה. סלי התלבשה במהירות וירדה במדרגות אל המטבח. אמה כבר ישבה ליד השולחן, שתתה קפה וקראה ספר. סלי זרקה "בוקר טוב" מהיר לעבר האם והתיישבה לאכול דגני בוקר. "איפה אמרת שזה נמצא?" שאלה האם מבלי להרים את מבטה מן הספר. "רציף תשע ושלושה רבעים" ענתה סלי בפה מלא. "רציף תשע ושלושה רבעים? טוב, לא שמעתי על רציף כזה מעודי, אבל נמצא אותו." השיבה בעודה מניחה את ספרה בצד ואת את כוס הקפה הריקה שלה בכיור המטבח. סלי הנהנה, אך בלבה החל להיבצר חשש; אם לא ימצאו אותו? מה, לא תלך להוגוורטס? ואז מחשבה חדשה צצה במוחה, מחשבה שחלחלה אותה אף יותר: מה אם תתמיין לגריפינדור?
* * *
"טוב, הנה רציף עשר והנה רציף תשע, אבל איפה רציף תשע ושלושה רבעים?" שאלה האם בעודה עוזרת לסלי לגלגל הלאה את העגלה העמוסה. מרווין קרקר וצווח בכלובו. הוא שנא להיות כלוא. סלי משכה בכתפיה בחוסר אונים. בחיים לא נמצא אותו, חשבה בתסכול. "צריכות עזרה?" לפתע בקע מאחוריה קול קריר. היא הסתובבה במהירות לאחור והופתעה למראהו של ילד בן גילה בעל עור חיוור, תווי פנים מחודדים ושער בלונדיני-לבן המוחלק לאחור. פרפרים החלו לרפרף בבטנה של סלי, שלא הצליחה להוציא ולו מילה מפיה. למזלה הרב, אמה הקדימה אותה. "כן, חמוד. אתה יודע במקרה כיצד מגיעים לרציף תשע ושלושה רבעים?" הילד הרים גבה. "כן, כל מה שאתן צריכות לעשות זה לעבור דרך המחסום שבין הרציפים. עדיף לכן לעשות זאת בריצה קלה. אה, אסור לכן לפחד." הסביר, מצביע על המחסום. סלי הביטה לעבר המקום עליו הצביע והמילים חזרו לפיה. "אצטרך פשוט... להתנגש בו?" שאלה בתערובת של פחד ובלבול. הילד חייך בלגלוג קל. "כן, אני יכול להראות לך איך לעשות זאת." אמר ודחף את עגלתו היישר אל תוך המחסום. סלי הרימה את ידיה על מנת לכסות את עיניה, וכאשר הורידה אותן - הילד נעלם. "קדימה, עכשיו תורנו - לכי לפניי." דחקה בה אמה. סלי בלעה את רוקה, עצמה את עיניה ורצה היישר אל המחסום שבין הרציפים.
שלוש תגובות ואני ממשיכה!
|