׳רך-כף היקר׳.

הדירוג נמוך מכיוון שבאמת אין כלום, אבל פי ג׳י, בגלל שזה באמת רומאנס, אז…

הביא שלי היא טוני ^^

~.~

רמוס התיישב מול שולחנו עם עט-נוצה, קסת דיו וקלף.

רך כף היקר, הוא התחיל.
הוא ידע שבחיים לא יצליח להעלות על הכתב את מה שהוא רוצה להגיד לסיריוס, את מה שהוא חושב עליו.
הוא מחק עם שרביטו מיד את המילים שכתב.

רך-כף, אני רוצה להגיד לך משהו חשוב, הוא הביט במילים ומחק גם אותן.
הוא ישב וכתב את המכתב למשך כמה דקות, עד שסיים לכתוב אותו לגמרי. רמוס הביט במכתב, וידע שהוא בחיים לא הולך לשלוח אותו.
הוא קימט את המכתב בשתי ידיים וזרק אותו לפינת החדר. לאחר מכן הצמיד את ידיו לרקותיו בייאוש, הוא לא ידע מה לעשות. וגם אם ידע, הוא לא ידע איך לעשות את זה.

אחרי מספר דקות, הוא פשוט קם מהשולחן ורץ משם החוצה, אל המדשאות, אל אור השקיעה המרגיע.
הוא לא שם לב לדמות האפלולית שחיכתה ליד הכניסה, שצפתה בו לאורך כל הזמן הזה.
ג'יימס יצא מהצללים והלך לפינת החדר, למצוא את המכתב.
הוא הרים אותו ופרש אותו, בעת שהוא מתחיל לקרוא.
ברגע שסיים, הוא רץ לינשופיה ולקח את התנשמת היחידה שהייתה שם.
"מחר, לאולם הגדול, בארוחת הבוקר, סיריוס בלק," הוא לחש באזנה של התנשמת.

~

סיריוס הלך לצידם של ג'יימס, פיטר, ורמוס.
רמוס.
הוא ידע שזה לא יכול להיות, שזה לא יקרה, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך ולקוות שאולי, יום אחד, זה באמת יקרה.
הם הגיעו לאולם הגדול, כבר כמעט כולם היו שם. הם התקדמו לעבר המקום הקבוע שלהם, סיריוס התיישב ליד רמוס. הוא התחיל לאכול, בעת שכל הינשופים התחילו להגיע. תנשמת לבנה אחת הגיעה אל השולחן שלהם ונעצרה מול סיריוס.
הוא התיר את הקשר מרגלה ופתח את המכתב. זו הייתה חתיכת קלף מקומטת, שעליה כתוב משהו:

סיריוס היקר.
רציתי להגיד לך משהו מאוד חשוב.
אני יודע שכנראה אתה לא מרגיש אותו הדבר, אבל בכל זאת היה לי חשוב להראות לך את זה בדרך כלשהי.
אני בחיים לא אצליח לתאר את מה שאני מרגיש כלפיך, לא בדיבור, ובטח שלא בכתב.
למה אני כותב לך את זה אם לא אומר לך? התשובה היא שאני מתבייש.
אני מתבייש לבוא אליך, ולהגיד לך בפרצוף שאני אוהב אותך, כי מה יקרה אם אתה לא?
אני לא יודע למה בכלל אני כותב את המכתב הזה, בטח אני בכלל לא אשלח אותו.
טוב, אם אתה קורא אותו - כנראה החלטתי בסוף שכן.
סיריוס, רך-כף, אני אוהב אותך.
אני אוהב אותך אהבה כל כך חזקה, כל כך עזה.
אני אוהב את האופי שלך, את המראה שלך, את השיער שלך, את הדרך שבה אתה מדבר...
אני אוהב אותך, סיריוס.

שלך, רמוס/ירחוני.

הוא הרים את מבטו אל רמוס.

רמוס הסתכל עליו בחזרה.
סיריוס פתח את פיו בתדהמה: "רמוס?"