הארי עמד בחדר השינה שלו ושל ג'יני. קירותיו של החדר מכוסים דיוקנאות שזעו מדי פעם במקומם באי- נוחות, או זרקו מילה אחת או שתיים. "סוף סוף הואלת ברוב טובך להוציא את האף הגדול והחזה הנפוח שלך מההגיגית שלי," אמר דיוקנאו של סוורוס סנייפ. "שוב הוא," מימל הארי בדיכאון כתשובה, והתמוטט.
הוא ישב במדשאות של הוגוורסט המוכרות כל כך. הנה ג'יימס, אביו. שוכב על כר דשא. והנה סריוס בלק, נשען על רמוס לופין הדומה כל כך לטדי. הארי רצה להגיד להם משהו. לשאול אותם איפה הם עכשיו, לאחר המוות. אך לא היה מסוגל. והנה הוא, רמול, פוסע בצעדי ענק לכיוון אביו וחבריו. "מה נשמע?" שאל רמול "קיבלתי הצעה לקפוץ כיתה, כלומר, לשכבה שלכם! מה דעתכם? כלומר, לא יהיה לי קשה וכל זה, נכון?" "באמת?" שאל ג'יימס בהפתעה. "כן," אמר רמול בשלווה שלא אופיינית לו. "מה אתה אומר, רמוס?" הוא פנה להביט בלופין. "מי הציע לך?" הוא שאל בכובד ראש. "מקגונגל," אמר רמול. "אבל מה זה משנה?" "אם מקגונגל הציעה זאת, זה לא יהיה קשה מידי. יהיה אפשר לסדר את זה," ענה לו סריוס. רמול רץ לכיוון דלתות האלון של הוגוורסט. "מה בדבר שינוי השם? אתה יודע, סבר מאוס וכל זה," זרק סיריוס. "הוא? קופץ כיתה?" שאל ג'יימס. שמץ קנאות נשמע בקולו. כעבור חמש דקות, חזר רמול. "אני מקבל מעכשיו במשך חודשיים שיעורי תיגבור. רק אז קופץ!" הוא קרא, "וחשבתי על שינוי שם. אולי פיטר," הוא הוסיף בלחש כשהתקרב אליהם. לופין חייך למראה עיוות פניהם של סריוס וג'יימס. הוא פנה לרמול, "מה בדבר פטיגרו?" "נפלא!" קרא רמול בהתרגשות. חושך לרגע. הארי עמד בחדר סגור. שם ישב אדון האופל על כורסה נוחה, ופיטר, הלוא הוא רמול, התכווץ על הרצפה, פניו עוטים גוון ירקרק עדין, והוא כמעט הקיא. "השגת את המידע על לילי וג'יימס?" שאל בקור וולדמורט "נו, אז איפה הם?" פניו של פיטר שינו צבע לגוון אפרפר- עכבר, הוא התכווץ במקומו, ואז אמר "ב.. ב... במכתש גודריק." "נפלא" אמר וולדמורט, חיוך נטול כל הבעה מרוח על פניו, והוא צוחק צחוק חסר חיים, חסר גוון. הארי התעורר, ואגלי זיעה ניגרו על מיצחו. "אמרת משהו?" שאלה ג'יני ברוך. "מה? אה.. לא." ענה הארי. "מי זה רמול? ומה עם פיטר? מה עם אבא ואמא? ומה לא ייתכן?" היא התעקשה, "אתה דיברת מתוך שינה." "נניח." אמר הארי. ג'יני יצאה מהחדר, שערה האדום מתנופף מאחוריה. הוא תמיד אהב אותה. עקשנית ונחושה, אך עם זאת אמיצה וטובת לב.
________
ת"ב?
|